כשמנסים לרמות את כל האנשים, כל הזמן, בכל מקום ובכל מצב, נשארים בסוף היום בלי כלום. קשה לנתח היום את מה שקרה אתמול לנתניהו, כי קשה לדעת מה באמת הוא רצה, ממי הוא פחד יותר, למי הוא שיקר קודם ומה הייתה כוונתו המקורית. אני לא בטוח שהוא עצמו יודע את התשובות לשאלות הללו. כדי לעקוב אחר סך נכלוליו בכל רגע נתון, צריך מחשב־על. אם מישהו יגיש את השאילתה הזו לתוכנת האינטילגנציה המלאכותית המפורסמת, אני חושש לגורלה.
בן כספית: "לנתניהו אין שליטה בליכוד ורוב להפיכה משטרית"
"נתניהו גמור": פרשנית "מעריב" על הזעם בליכוד בשל החלטת רה"מ
מה שבטוח זה שנתניהו הוא עלה נידף, סך כל פחדיו, נאשם במלכודת. הוא התחיל את אתמול בהחלטה לאפשר את בחירתה של קארין אלהרר יחד עם נציג של הקואליציה (בהתאם לסיכום שלו עם גנץ ולפיד בבית הנשיא), המשיך אותו בתרגיל מבריק/מסריח לכאורה, שיביא לדחיית הבחירות בחודש, וסיים עם ביצה סרוחה מרוחה על פרצופו בדמות ניצחון מהדהד של אלהרר ״על הראש״ שלו ושל יריב לוין, בעוד טלי גוטליב מנפנפת אותו מעליה כזבוב טורדני ועושה כרצונה.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
כפי שאמר מי שאמר בסיומה של הקדנציה הראשונה של נתניהו: ״הוא תמיד ישלם את המחיר המופקע, יאכל את הדגים הסרוחים ויגורש מהעיר״. האמירה הזו לא מדויקת. נתניהו לא משלם מחיר מופקע וגם לא מחיר זול. זה אנחנו שמשלמים. על פי סביבתו של נתניהו, הוא דווקא מרוצה (ולא, לא בגלל ששרה נסעה לחו״ל).
הוא קיבל חודש ימים של שקט יחסי, הוא עיקר את פצצת הזמן של המחאה, הוא השאיר את כל הכדורים באוויר ואת כל התרחישים בחיים, בדיוק כמו שהוא אוהב. מה יקרה בעוד חודש? כשנגיע לגשר, נעבור אותו. כלומר, נדחה אותו בעוד חודש. מפה לשם, עברו כבר 15 שנות שלטון. זה שבינתיים הכלכלה קורסת, החברה הישראלית נקרעת לגזרים, ההרתעה הישראלית הולכת לאיבוד והמדינה הולכת פייפן? זה שולי. העיקר שביבי מרוצה.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
האמת היא שבשורה התחתונה, התוצאה לא רעה לנתניהו. ״היה כאן קרב מוחות מטורף בין שניים שמתמודדים על לבו של נתניהו, רון דרמר ויריב לוין. דרמר ניצח״, אמר לי אתמול מישהו בסביבה המאוד קרובה של ראש הממשלה. דבריו מתחזקים מול העובדה שדרמר הבליח אתמול במשכן הכנסת ובילה בו רוב היום. הוא לא מגיע לשם בדרך כלל.
פרט מוזר נוסף שמצטרף לפאזל הזה הוא העובדה שחברי יש עתיד, בניצוחה של ח״כ מירב בן ארי היעילה, עשו באותן שעות פיליבאסטר כדי לדחות בשעתיים־שלוש את ההצבעה. למה לדחות? כדי לתת לדרמר ונתניהו לתפור עד הסוף את הדיל שיעביר את קארין אלהרר. יכול להיות שביבי עצמו הצביע למען קארין? ״הכל יכול להיות״, אמר לי מי שאמר, ״ולא רק נתניהו. גם דרעי״.
הנה עוד פיסת אינפורמציה מעניינת: שני בכירים בקואליציה התקשרו ערב ההצבעה לח״כ מירב בן־ארי, ראש הקמפיין של קארין אלהרר, וביקשו דחיה של כמה שעות בהצבעה. בהתחלה הם ביקשו לקיים אותה בסוף יום ההצבעות (במקום ב־11:30 בבוקר). אחר כך הסכימו להסתפק בדחיה של שעתיים־שלוש. כשבן ארי שאלה מה הסיפור, הם אמרו לה ״עזבי, זה לטובתך״. כשזאב אלקין שמע בקשה דומה, הוא מיהר לפרסם אותה וענה בשלילה. בן ארי חשבה רגע ושיתפה בכירים במפלגתה. בסוף היא סייעה לאנשי נתניהו להשיג את השעות המבוקשות. זה הצליח לה.
על פי התיאוריה הזו, נתניהו הכין לעצמו דרך מילוט. ביום שלישי בערב הוא החליט ללכת על נציג לאופוזיציה ונציג לקואליציה. יריב לוין הסתער עליו והצליח להחזיר אותו לעמדת התלבטות. נתניהו החליט להכין לעצמו, ליתר ביטחון, אופציה נוספת, נכלולית במיוחד: לתת לקארין אלהרר לעבור, בסיוע שקט מאחורי הקלעים.
למה? כי הדבר שמפחיד אותו יותר מכל דבר אחר הוא המחאה. ליל פיטורי גלנט צרב טראומה קשה בבשרו ובבשרה של משפחתו. הוא צפה ושמע את ההמונים ואת כיסאו המתנדנד. המראות הקשים של מחאת קיץ 2011, שאילצה אותו להחזיר הביתה את גלעד שליט, התעוררו מחדש. בחירתה של אלהרר, ידע נתניהו, תרגיע את ההמונים. לפחות בינתיים. לא תהיה להם מוטיבציה להבעיר את האיילון מחדש.
אתמול בבוקר הוא קם עם רצון לממש את הדיל. אלא שאז התנפלו עליו בן גביר וסמוטריץ׳, יחד עם אופוזיציה בתוך הליכוד, ואז הגיעה גם פצצת המצרר הרב־כיוונית ודו־שימושית - טלי גוטליב. זה קורע מצחוק לחשוב שמשפחת נתניהו הריצה את גוטליב בפריימריז, מתוך הנחה שהיא תהיה חיילת נאמנה. נדמה לי שזה הכי קורע מצחוק את גוטליב עצמה. כך או אחרת, על פי התיאוריה המפורטת כאן, שרווחת גם בשורות הסמוכות לנתניהו בליכוד וגם ביש עתיד, את הדחיה בת השעתיים בהצבעה ניצל דרמר כדי לשכנע את נתניהו להעביר את קארין אלהרר, וכדי לתפור את זה בלי להשאיר עקבות.
באופוזיציה לא יכולים לבוא בטענות. גם הם קיבלו את שלהם. לפיד ויש עתיד ניהלו את הצד שלהם בשום שכל ובטוב טעם. גם בני גנץ יכול לברך על התוצאות. בסביבתו של גנץ מספרים שהוא הביא, באופן אישי, חלק מהעריקים שהצביעו לאלהרר.
סרטון שהתפשט אתמול ממליאת הכנסת, שבו נראים גנץ ואדלשטיין מסתודדים מיד לאחר הצבעתו של האחרון, כשגנץ ניגש אחר כך ומעדכן בלחישה את טרופר, מסייע גם לתזה הזו. בכלל, הקטטה שהתפתחה אתמול בין יש עתיד למחנה הממלכתי על הקרדיטים לנצחון המהדהד בהצבעה היא האתנחתה הקומית המתבקשת בסיומו של יום כזה. חברים, אין סיבה לריב. כשמנצחים, יש מספיק קרדיטים לכולם.
בסוף כל התככיה הזו, שבהשוואה אליה בית הקלפים נראה כמו מנזר השתקנים, אסור לשכוח שהחגיגה הזו היא על חשבוננו. הבורסה ושער הדולר המחישו אתמול במספרים מהדהדים את מה שהנגיד והכלכלנית הראשית באוצר אמרו (גם) אתמול: מישהו כאן מהמר על כל הקופה.
מישהו כאן משחק עם הגורל של המשק הישראלי ושל כולנו. מישהו כאן יודע מה מעוללים תעלוליו למה שנבנה כאן 75 שנה, ועדיין - לא שם קץ לטירוף, לא מוריד את השאלטר על ההפיכה, לא שופך מים קרים על הלהבות. נכון, מחוללי ההרס הזה הם יריב לוין, שמחה רוטמן, פורום קהלת ועוד כמה, אבל לא עליהם האחריות. מי שיסומן על ידי ההיסטוריה כאחראי לפיאסקו ההיסטורי הזה הוא בן של היסטוריון.