זה אמור היה להיות סופשבוע חלומי. יחיד במינו. פתאום הוא לבד. היא נסעה ללונדון. הבן הוגלה למיאמי. אחיו הצעיר יצא ללימודים עוד בשנה שעברה. לפתע הבית שקט. דממה דקה, מוזרה, מרחפת מעל הווילה בקיסריה. הוא לא זוכר מתי חווה כמותה. אפשר להזמין חברים הביתה. ממש הביתה, לא לווילה השכנה, לא לדן קיסריה, למקדש עצמו, מקום שבו רגל אדם לבן (שלא עבר חיטוי) כמעט לא דרכה.
הסקנציות על המרד: אלו העונשים שהטיל הליכוד על חה"כ טלי גוטליב
נתניהו הצביע לאלהרר? ההערכה המפתיעה של ח"כית מהאופוזיציה
אפשר אפילו לחשוב על "מסיבת רווקים" פרועה עם החבר'ה. אבל אין חבר'ה. פתאום הוא אדון לעצמו, לא חייב הסברים, לא מפוקח, לא מחונך, יכול לעשות כאוות נפשו, להביט לאן שהוא רוצה, לראות סדרות מטופשות בנטפליקס, להזמין ארוחת שחיתות ולא מארנון מילצ'ן. חופשי זה לגמרי לבד.
אבל האושר החמקמק הזה נגדע עוד בטרם החל. בעודו מלווה את הגברת, עם השיירה, הפמליה וכל הרעש, לשער היציאה בנתב"ג, קארין אלהרר נבחרה לוועדה למינוי שופטים. במקום מסיבה הוא קיבל לוויה. במקום סופשבוע רגוע, חופשי ומאושר, הוא קיבל וויקאנד מסויט. ערוותו נחשפה לעין כל: הוא לא שולט בקואליציה, לא שולט בליכוד, לא שולט בסביבתו הקרובה, לא שולט בגורלו. מה שכן, הוא עדיין שולט בגורלנו.
עשורים של נוכלות פוליטית הביאו את בנימין נתניהו למצב שבו אף אחד לא מאמין לו.
לא הצד שלו, לא הצד שמנגד וגם לא אלה שבין לבין. תומכי ה"רפורמה" לא מאמינים שהוא באמת ניסה לדחות את ההצבעה והפר את הסיכום שלו עם האופוזיציה. הם משוכנעים שזה עוד תעלול מבית מדרשו. שהוא עצמו הצביע בעד קארין אלהרר. מתנגדי הרפורמה לא מאמינים שהוא הורה בחשאי להעביר את קארין אלהרר כדי לקיים מחצית מהסיכום ולהוריד את יריב לוין מהעץ שעליו בקרוב נהיה תלויים כולנו.
הגרסאות מתערבבות זו בזו, הסימנים המעידים מתגוללים זה עם זה, המהומה בלתי ניתנת לפענוח, והלימבו אינו ניתן לפיצוח. נתניהו הצליח לתמרן את עצמו למבוי סתום שבו כל האופציות רעות. אף אחד, כולל הוא עצמו, לא מאמין למילה היוצאת מפיו. שום דבר טוב לא מאיים עליו, או עלינו. וכל הטוב הזה, מעשה ידיו להתפאר.
לאחר שדשתי במכלול הראיות 48 שעות, אני נוטה לאמץ את התזה שלפיה אלהרר אושרה "על הראש" של נתניהו. הטבלה אינה משקרת, והנתונים מצביעים על מרד המוני בשורות הליכוד, עריקה של שבעה חברים לפחות שאיבדו את הפחד. בעצם, איבדו את הפחד כשמדובר בהצבעה חשאית. זה התאפשר בעיקר בגלל הדחיינות האינסופית של נתניהו, חוסר היכולת שלו לקבל החלטות, אמונתו המיסטית שמה שתדחה למחר, ולמחרתיים, בסופו של דבר ייעלם.
הוא היה צריך להודיע שבוע שלם קודם שהחליט לקיים את ההסכמה ולבחור נציג כנסת מהקואליציה ונציג כנסת מהאופוזיציה לוועדה למינוי שופטים. הוא היה צריך לכנס את ראשי סיעות הקואליציה ולבשר על זה בגלוי ובקול גדול. להעביר החלטה של כל מפלגה בנפרד ואז החלטה של הקואליציה ולהכריז על משמעת סיעתית.
במצב כזה, אף אחד לא היה מעמיד את מועמדותו, אלא המועמד שעליו תחליט הקואליציה. אבל הוא לא עשה את זה. אמרו לו שהוא יוכל "להוריד" את כל אלה שמעמידים את עצמם לבחירה ברגע האחרון. שכחו מגברת בשם טלי גוטליב. הטעו אותו.