סיכוי גבוה להרשעה
ברוך קרא ואביעד גליקמן חשפו אתמול ששופטי ההרכב במשפט נתניהו הודיעו לצדדים כי "יהיה להם קשה להשיג הרשעה בשוחד בתיק 4000". החשיפה אכן חשובה. לפני הכל, צריך להזכיר פעם נוספת שהחשיפות העיתונאיות באמת, גם כשהן לטובת הנאשם ועדתו, מגיעות כמעט תמיד מהתקשורת האמיתית. מכונת הרעל מתמחה בפיזור ארס, פייק וספינים חלולים.
עיתונאים אמיתיים מביאים סיפורים גם כשזה, לכאורה, לטובת הצד השני. לעצם העניין, בואו ניזכר בהשתלשלות תיקי נתניהו: זה התחיל ב"לא יהיה כלום כי אין כלום". זה נמשך ב"זה ייעצר בפרקליטות". אחר כך הגענו ל"מנדלבליט לא יעשה לנו את זה". משם עברנו ל"התיקים יקרסו בשימוע". התיקים המשיכו, כמובן, לקרוס גם במהלך המשפט עצמו.
נכון לרגע זה יודע כל משפטן חובב שתיק 1000 הוא הרשעה כמעט בטוחה, ברף העליון של מרמה והפרת אמונים. תיק 2000 עוד לא התברר מספיק, אבל גם בו יש סיכוי לא רע להרשעה דומה. תיק 4000, המורכב מכולם, הוא תיק שמלכתחילה נאמר עליו ש"סניגורים טובים יכולים לתת כאן עבודה" (אמנון אברמוביץ ורבים אחרים).
מה שהשופטים רמזו לפרקליטות ולהגנה זה שכדאי לצדדים להגיע לעסקת טיעון. בואו נזכור שהם כבר הגיעו לעסקת טיעון, שטורפדה ברגע האחרון. עסקת הטיעון הזו הייתה מסונכרנת עם מה שהתברר עכשיו: מחיקת סעיף השוחד מתיק 4000, הרשעה במרמה והפרת אמונים בתיק 1000 ובתיק 4000, הודאה באשמה, עונש ללא מאסר אך עם קלון.
האם זה השתנה? לא, זה לא השתנה. הדבר היחיד שהשתנה זה שהזמן עבר, הוקמה כאן ממשלת עוועים שמוליכה את ישראל לתהום, וכל זה רק כדי שהנאשם ימשיך בהימלטותו האינסופית מאימת הדין. כולנו עכשיו חכמים בדיעבד. כמעט לכולם ברור שאביחי מנדלבליט היה צריך להפריד בין התיקים, להגיש את 1000 על שוחד ואת 4000 על מרמה והפרת אמונים, מאוחר יותר. במקרה כזה, היינו כבר אחרי ההרשעה.
הבעיה היא שחוכמה בדיעבד מגיעה בחינם, אבל מאוחר מדי. אם זה היה הפוך, מכונת הרעל הייתה מסתערת עכשיו על השופטים, מוכיחה שאחד מהם עבר פעם בים ליד ציפי לבני, השני היה בקרן וקסנר והשלישית ישבה פעם לקפה עם ג'ורג' סורוס.
כרגע, כל מה שצריך זה להתפלל שמישהו ייגש לנתניהו, יתפוס אותו בדש מעילו וישכנע אותו ללכת לעסקת הטיעון הנשכחת ההיא. זה הכי טוב לו, זה הכי טוב לנו, זה הכי טוב למדינה. הבעיה היא, שמה שטוב למדינה כבר מזמן לא מעניין אותו.
כמה קל להרוס
אם יבדקו היסטוריונים בבוא היום את ממשלות ישראל, הם יגלו כי היו כאן שתי ממשלות יעילות במיוחד, מעל ומעבר לכל האחרות. הממשלה הראשונה, והממשלה הנוכחית. הראשונה, בראשותו של דוד בן־גוריון, הקימה מדינה בעוד חמישה צבאות ערביים מסתערים על היישוב היהודי שמנה בקושי 600 אלף איש.
המדינה הוקמה יש מאין, בעיצומה של מלחמת קיום, תוך כדי תנועה, בלי סיוע, בלי משאבים, בלי נשק כבד, בלי חיל אוויר, עם כוח אדם מצומצם וכנגד כל הסיכויים. בתוך חודשים ספורים פורקו המחתרות והוקם צה"ל, הוקמו המוסדות הלאומיים, הוכרזו המדינה ובירתה, הפולשים נהדפו והיסודות לנס האנושי הגדול ביותר בכל הזמנים הונחו ומומשו.
מאז הוקמו ממשלות רבות בישראל. חלקן טובות, חלקן רעות. רק הממשלה הנוכחית משתווה לממשלה הראשונה מבחינת ההספק והיעילות: כל מה שהוקם אז בפרק זמן קצר, נהרס עכשיו בפרק זמן קצר עוד יותר. הפירוק מתחרה בעוצמתה ויעילותה של ההרכבה.
תראו מה הם עוללו למדינה בחצי שנה, תכפילו בשמונה ותגלו מה יישאר כאן עד סוף הקדנציה: הכלכלה בצלילה חופשית. הקופה המלאה שהשאירה הממשלה הקודמת, מתרוקנת. ההייטק קורס. האינפלציה מרימה ראש. האבטלה כנ"ל. ההשקעות כמעט נעלמו. מדד הסיכון הכלכלי של ישראל עלה ב־20%. הקרע החברתי הביא אותנו לסף מלחמת אחים.
ערביי ישראל נרצחים ורוצחים זה את זה בקצב מסחרר. הדרוזים מתקוממים. הבדואים השתלטו מזמן על הדרום ועל הצפון. האלימות ממריאה. הטרור שובר שיאים. מתנחלים מקימים מיליציות פרטיות המשתוללות ביו"ש. צה"ל מודה שהוא לא מסוגל לספק ביטחון למתיישבים ביד אחת ולהגן על חיי הפלסטינים ביד השנייה.
הפשע משתולל באין מפריע. הפרוטקשן חוגג. מעמדה הבינלאומי של ישראל בשפל המדרגה. שר האוצר מנודה בעולם הנאור. השר לביטחון לאומי מצורע. ראש הממשלה לא קיבל הזמנה לוושינגטון או לאמירויות.
צבא העם מתפרק. עמוד השדרה של יחידות לוחמות רבות בסכנה. הפיכה משטרית מאיימת לרסק את הקונצנזוס שלאורו הוקם צבא המילואים. השחיתות הציבורית הפכה לנורמה. אנחנו מילימטר מקביעת עבר פלילי כדרישת סף לקבלה לשירות הציבורי או לכנסת ולממשלה. איראן מוגדרת כמדינת סף גרעינית. השפעתנו על המגעים איתה שואפת לאפס.
ומה הממשלה עושה כל הזמן הזה? היא משנה את חוקי המשחק, תוך כדי משחק. בכל המשחקים. הפסדנו בלשכת עורכי הדין? נפרק אותה. הפסדנו בוועדה למינוי שופטים? נחסל אותה. יש בחירות מוניציפליות? נשנה את הכללים דקה קודם כדי להכשיר מועמד של דרעי בטבריה. בג"ץ פוסל שר עבריין מכהונה? נכשיר אותו. הבחירות לרבנים הראשיים מסתבכות? נדחה אותן. עילת הסבירות לא מאפשרת לנו לעשות ככל העולה על רוחנו? נצמצם אותה. וכן הלאה.
תקלה במכונת הרעל
הממשלה הזו מסכסכת אותנו זה בזה בעוצמה חסרת תקדים. ראשיה מסתערים על הלגיטימיות של כל מה שלא בא להם טוב בעיניים, כולל הכל: צה"ל, שב"כ, משטרה (מזמן), אקדמיה, מדע, הייטק, טייסים, מילואימניקים, להט"ב, שופטים, פרקליטים, אף אחד לא חסין. ראש הממשלה התייצב אתמול ואמר שישראל לא תסבול מהומות, לא ברמת הגולן (דרוזים) ולא ביהודה ושומרון (מתנחלים קיצוניים). מדינה חוק? הראשון שהסתער על שומרי החוק במדינה, היה אותו ראש ממשלה.
זה שפירק את הלגיטימיות של המשטרה, אחר כך הפרקליטות, אחר כך היועמ"ש, אחר כך בתי המשפט, הוא אותו ראש ממשלה. זה שהקים מכונת רעל שיורקת ארס על כל הסביבה בקצב מסחרר, הוא אותו ראש ממשלה. הוא לא ירפה עד שלא יוודא שהכל בוער.
ביום רביעי האחרון ישראל ליקקה את פצעי הפיגוע המחריד בעלי. אנשי חיזבאללה חדרו לשטחה הריבוני בגבול הצפוני, הקימו בו שני אוהלים והציבו עובדה בשטח. הדרוזים הבעירו את רמת הגולן. המתנחלים הקיצוניים ניסו להעלות באש כפר פלסטיני. השקל המשיך לצלול. שר התפוצות המשיך להסתער ולהעליב את התפוצות, ושרת ההסברה המשיכה להבאיש את ריחה של ישראל בעולם. וזוהי רק רשימה חלקית של האסונות היומיים.
ובמה הייתה עסוקה הקואליציה? בהודעה על קידום הצעת חוק לביטול לשכת עורכי הדין, ובעילת הסבירות. במדינה מתוקנת, הממשלה הזו הייתה מתפרקת בכוחות עצמה בגלל אי־סבירות קיצונית ומופקרת של כל חבריה.
עמית בכר מחץ השבוע את מועמדה של מכונת הרעל, אפי נוה, בבחירות ללשכת עורכי הדין. מיד עם היוודע התוצאות, הוציא ח"כ חנוך מילביצקי מהבוידעם את הצעת החוק שלו לפירוק הלשכה. נגד המילביצקי הנ"ל הוגשה קובלנה באותה לשכת עורכי דין, ועכשיו הוא מפרק אותה. זה האבא והאמא של הניגוד עניינים. אז מה?
הרי נתניהו, נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, כבר לא מנסה לטשטש את העובדה שהוא הבוחש בקדירה ומושך בחוטי ההפיכה המשטרית. אתם מבינים את זה? נאשם מנסה לפרק את המערכת שהעמידה אותו לדין, ואין פוצה פה ומצפצף.
נחזור לבכר. אמרו עליו שאין לו כריזמה. אמרו שהוא מועמד אפור. הוא ניהל קמפיין מוצלח (הקרדיט ליועץ האסטרטגי עידו הרטוב ומנהל הקמפיין חיים גריידינגר), אבל היה כאן משהו מעבר לסתם קמפיין.
ביום שלישי הוא הביא 73% מהקולות בבחירות היסטוריות, שהזניקו את אחוז ההצבעה הזניח בדרך כלל לשמיים והבהירו למי שרוצה לדעת מה הציבור חושב על הממשלה המופרעת שלו. עורכי הדין, בניגוד למה שמקובל לחשוב, הם ציבור עם נטייה ברורה ימינה. הבחירות ללשכה היו, כל השנים, אירוע אזוטרי שריכז קבוצת עסקנים שהתקוטטו על כיבודים ומינויים ועוררו עניין אפסי.
השבוע, הפכו הבחירות האלה למשלט חשוב במאבק על דמותה של המדינה. הם הפכו לסמל המחאה. הם הוציאו מהבית עשרות אלפים שעמדו שעות בתור כדי לוודא שהעבריין לא חוזר למקום הפשע ושיריב לוין לא יגנוב את בית המשפט דרך לשכת עורכי הדין. אנשים התייאשו בכפר סבא, אז נסעו להצביע בכפר קאסם. לא ויתרו. חלק מהם רגילים לגבות מאות שקלים לשעה. לא הפעם. אלמלא תורי הענק והניסיונות לעכב ולשבש את ההצבעה, ההפרש לטובת בכר היה 80־20.
מכונת הרעל, במלוא תפארתה, התגייסה לטובתו של אפי נוה. השופרות הכריזו ש"צריך לסתום את האף ולהצביע נוה". הם עוד קוראים לעצמם "המחנה האמוני". הם סותמים את האף ומריצים עבריין מורשע שהפך את הלשכה לבורדל, חזרה לתפקיד הרם. הם סותמים את האף ומכתירים זולל שרצים שנשא לאישה שיקסע כמנהיג המחנה האמוני. הם סותמים את האף ושוברים את המערכת כולה כדי להחזיר עבריין מורשע פעמיים, לתפקיד רם בממשלה. הם סותמים את האף ועומדים להנציח את הפטור הגורף למאות אלפי חרדים משירות בצבא, ובאותה מידה סותמים את הפה כשחבר כנסת חרדי אומר שקהילת הלהט"ב מסוכנת לישראל יותר מחמאס וחיזבאללה.
אחר כך הם יתפלצו כשאישה אלמונית ותמהונית תגער בצעיר חרדי באוטובוס. בדיוק כפי שהתפלצו מה"אלימות" של מפגינה שהעזה להחזיק מגפון ליד ח"כ רוטמן, אבל סתמו את האף כשמיליציות של מתנחלים פורעים חזרו להצית כפרים ערביים בשומרון.
אטימות ושיכרון כוח
באחד משידוריה של מכונת הרעל, הוצג "סקר". ערך אותו עד המדינה, למען העבריין המורשע שרץ לראשות לשכת עורכי הדין. על פי הסקר, היתרון של עמית בכר היה 38־31 בלבד. מועמד נוסף מהימין בשם ארקדי אליגולאשוילי קיבל בסקר הזה 8%. הפלא ופלא, צירוף מקרים שכזה: לארקדי היו האחוזים שלהם נזקק נוה כדי להשוות את התוצאה מול בכר.
איתרע מזלו של אליגולאשוילי להיקלע לאותו אולפן רעיל באותו ערב. הוא עבר שם לינץ' בשידור חי. המנחה, ינון מגל, והמומחה המשפטי (בשקל תשעים) גיא בוסי, התנפלו עליו במאצ'טות. אות קלון ואות קין ואיזה אות שתרצו יהיה חקוק על מצחו לעד אם לא יפרוש. צעקו ואיימו עליו, הוא החסם היחיד, האחרון, בין נוה לבין ניצחון על הפרוגרסיבים והפוסט־ציונים. עתידה של היהדות כולה מוטל על כתפיו.
נו טוב, הוא לא פרש. ההפרש האמיתי בין בכר לנוה היה עשרות אחוזים. האירוע היה פייק, מתחילתו ועד סופו. אבל היי, הקהל נהנה ומחא כפיים, אליגולאשוילי בויש קצת מול פני האומה אבל מי סופר. בשורה התחתונה, הקואליציה הובסה השבוע שוב שוק על ירך. לאחר שהובסה בהצבעה בכנסת. לאחר שהידרדרה בסקרים למעט יותר מ־50 מנדטים. לאחר שדרדרה את ישראל בכל המדדים, הנושאים והשטחים. האם היא תעצור, תחשב מסלול מחדש, תנסה לחלץ את הרכבת הדוהרת לעבר קיר הביטחון? לא.
מי שמונע את זה, הוא יריב לוין. שר המשפטים שלכם. הוא מתעקש. הוא לא ייכנע עד שיוודא שלא נותרה כאן אבן על אבן. בשבועות האחרונים הולכת וגוברת ההתמרמרות נגדו בליכוד. עד לא מזמן הייתה הביקורת נגד לוין נחלתם של שניים־שלושה בכירים הנמצאים איתו ביריבות מובנת על מקום בצמרת.
בשבועיים האחרונים הסכר נפרץ. כמעט כל הח"כים והשרים שאינם נמצאים בבעלות צולבת של משפחת נתניהו (יש בסביבות שמונה כאלה), מדברים על לוין כעל מי שמוביל את הליכוד להתמוטטות היסטורית. חלק מהם מדבר גם על הנזק הכבד שהוא ממיט על המדינה. מייחסים לו אטימות, עקשנות, שיכרון כוח, שאפתנות אינסופית, תאוות שלטון בלתי נשלטת, מה לא.
צריך להגיד לכל אלה, שבמשפט ההיסטוריה הם אפילו לא יוכלו להביא את הקיטורים החשאיים האלה לטיעונים לעונש. עד שלא ייצאו לאור ויגידו לציבור שבחר בהם את האמת, הם שותפים לדבר עבירה. נדמה לי שהצדיק היחיד בסדום, נכון לרגע זה, הוא ח"כ דוד ביטן. תראו לאן הגענו. ביטן חשוד בשוחד, ואין כאן כוונה לטשטש את זה. אולי דווקא בגלל זה הוא לא מפחד.
האידיאולוג הגמיש
תדמיתו של לוין היא של אידיאולוג נוקשה, סגפן, ממוקד מטרה, אדם שמוכן לוותר על הכל למען הרעיון ונלחם עליו. אלא שעיון קצר בתולדותיו של האיש מגלה תקופות אחרות. נניח, כשעמד בראש רשימה שרצה בבחירות ללשכת עורכי הדין בשנת 1999 ("מחצ"), ואף הכניס למועצת הלשכה ארבעה נציגים.
לוין היה אז אלמוני לחלוטין וחיפש הכרה. הוא כבר תכנן את הקריירה בליכוד, אבל היה זקוק למקפצה. הוא זיהה אותה בדמותו של יו"ר לשכת עורכי הדין, שלמה כהן. אדם ראוי לכל הדעות, עם "ליקוי" אחד: עמדות שמאל קיצוני. למען הסר ספק, אין כאן כוונה להטיל דופי כלשהו בעו"ד כהן. דעותיו חוקיות (עדיין). אבל העובדה היא שהאיש נמצא שמאלה ממרצ.
אחרי הפיגוע המחריד בדולפינריום, למשל, הוא לקח כמה מבכירי הלשכה, ביקר באתר ההרג ואחר כך עבר את הכביש וביקר במסגד חסן בק. בהודעה לתקשורת הוא גינה אחר כך "את הרצח בדולפינריום ואת הפגיעה המיותרת במסגד". בדצמבר 2001 כהן ניסה להעביר החלטה שתקבע כי מדיניות הסיכולים הממוקדים של ישראל, שנאבקה אז בגל טרור מתאבדים חסר תקדים, אינה חוקית. וכן הלאה. ובכן, לוין היה בעל הברית הפוליטי של כהן.
זאת ועוד: על פי עדויות של בכירים באותה עת בלשכת עורכי הדין, היה זה לוין שמנע את מינויה של הפרופ' רות גביזון לבית המשפט העליון. מעשה שהיה כך היה: בשנת 2005, בעת היותה של ציפי לבני שרת המשפטים, בשלו התנאים למינוי גביזון. לבני נזקקה לעוד שתי ידיים בוועדה כדי לגבור על אהרן ברק וחבריו. ראש הלשכה היה אותו שלמה כהן, בעל הברית שלו (עם ארבעה חברי מועצה) היה יריב לוין. ראש האופוזיציה בלשכה היה עו"ד יראון פסטינגר.
פסטינגר כרת אז ברית עם לבני למען בחירתה של גביזון. כדי שזה יקרה, הוא היה צריך לגבור על כהן ולהביא לבחירת שני הנציגים שלו מטעם הלשכה לוועדה למינוי שופטים. מדובר בעו"ד יעקב נאמן ועו"ד פנחס מרינסקי. מולם הציג כהן את עו"ד רחל בן ארי ויורי גיא רון. פסטינגר הצליח רק במקרה של מרינסקי, שעבר על חודו של קול. נאמן הפסיד בשני קולות (24־22).
לימים, העיד מי שהעיד שהדיל עם לוין גרם לתבוסת נאמן ובדיעבד, לאי־בחירתה של השופטת גביזון לבית המשפט העליון. עכשיו תארו לעצמכם מה יריב לוין היה עושה למי שאחראי, בעקיפין, לכך שדרכה של גביזון תיחסם, אלמלא זה היה הוא בעצמו.
רעיונות הזויים
הפיגוע המחריד בעלי העלה את מספר נרצחי הטרור בתקופת כהונת הממשלה הנוכחית ל־28, ובעקבותיו פרץ מחול הצווחות הקבוע על הצורך לצאת מיד למבצע נרחב בגדה, לבער את קִני המרצחים, לאסוף את הנשק, להכריע את האויב. תנו לצה"ל לנצח. איתמר בן גביר הפך משר לדרשן. הוא עדיין מגיע ראשון לזירות הפיגועים, אבל הפעם לא מתעכב לענות על שאלות. נוהם את דרישתו לצאת מיד למבצע נרחב מול המצלמות, ונעלם.
ח"כים מהימין הקיצוני מתחרים זה בזה מי יפריח לאוויר רעיונות הזויים יותר. אחד מציע לבנות גדרות סביב הפלסטינים. לייצר את המכלאה הגדולה בעולם כאן, בחצר האחורית שלנו. אורית סטרוק טוענת שהכל בגלל גנץ, שעשה מחווה לאבו מאזן והורה לצה"ל להפסיק להיכנס לשכם וג'נין (פייק). תכף יחזרו ליועצת המשפטית לממשלה ולבג"ץ. בינתיים, מתנפלים על צה"ל. כרגיל.
העובדות פשוטות. היטיב להסביר אותן אלוף במילואים יעקב עמידרור, איש ימין חובש כיפה שהיה היועץ לביטחון לאומי של נתניהו, בסדרת ראיונות שנתן השבוע: אין חומת מגן, כי המצב שונה. צה"ל נמצא בכל השטח ונכנס לכל מקום ברגע שבו הוא מחליט על כך. אין 130 הרוגים בחודש, אלא שלושה־ארבעה בחודש, מפיגועים ספורדיים המבוצעים על ידי צעירים שאינם משויכים בדרך כלל להתארגנויות מסודרות. צה"ל נכנס למחנות הפליטים ולקסבות ויוצא מהם על בסיס יומי או לילי.
כל פיסת מודיעין על מבוקש או פיגוע העומד לצאת מתורגמת מיד לפעולה (אחת מהן הסתבכה קשות השבוע). אז מה יועיל מבצע? נכבוש את ג'נין, נקבור לא מעט חיילים, ואז מה? נצא בחזרה. ואז מה? הטרור יחזור.
אבל זה לא נגמר כאן: כי במקביל לגל הטרור, הולכת ונשמטת האחיזה שלנו גם בצד הכחול: בישראלים. הפרעות ההן בחווארה, שגרמו לישראל נזק עצום ברחבי העולם, כבר לא נדירות. אנחנו מתקרבים למצב שבו אחרי כל פיגוע יפשטו כנופיות של פורעי חוק על כפרים פלסטיניים ויעלו אותם באש. צה"ל מודה שאין לו יכולת או אמצעים להשתלט על זה. הוא צבא, לא משטרה. ראש הממשלה ממלמל משהו, ח"כי הימין עוד פחות מזה, והרוטינה המחרידה הזו נמשכת.
עוד עובדות: אין לצה"ל סד"כ שיאפשר לו גם להגן על כל היישובים (כולל המבודדים), גם להילחם בטרור, גם להתאמן למלחמה, גם לשמור על כל הצירים וגם להגן על הפלסטינים מפני המתנחלים הקיצונים. פשוט אין. במקביל, ממשיכה מכונת הרעל, מתוגברת בחרדים, חרד"לים וסתם קנאים, לדרוש מהרמטכ"ל להדיח מיד את כל הסרבנים, לטנף את הגדודים המעורבים ולהכשיר את הפטור הגורף מגיוס חרדים.
אתם מבינים את זה? אם הרמטכ"ל ידיח את הטייסים, לוחמי המ"מ, השריונאים, אנשי השייטות, הסיירות, המילואימניקים וכו', כל אלה שהודיעו שבמקרה של הפיכה משטרית הם מזדכים על ציוד, לא יישאר הרבה צה"ל. אבל גם את מה שנשאר הם מפרקים: הגדודים המעורבים, למשל.
חבר'ה שעושים עבודת קודש בגבולות השלום הארוכים (מצרים, ירדן). גדודים שמאפשרים לצבא הסדיר וליחידות החי"ר להיות בשטחים ולהתפרס בגבול סוריה ולבנון. אז לשיטתה של מכונת הרעל הביביסטית, צריך להעיף את כל הסרבנים מצה"ל (כרגע אין סרבנים, כמובן), לפטור את כל החרדים, לבטל את הגדודים המעורבים ולהסתדר איכשהו. בעזרת השם.
לתקן היכן שצריך
תארו לי שר בממשלה שמתאים לתפקידו. טוב, לא מתאים, אבל בואו נגיד שיכול להסתדר בתפקידו. דודי אמסלם במשרד המשפטים? יריב לוין במשרד המשפטים? גלית דיסטל אטבריאן בהסברה? זו שהעידה השבוע ש"אפילו השוער במלון אמר לי שארה"ב לא יכולה להסתדר בלי ישראל"? או שמא שרת התחבורה, שלקחה את פרויקט המטרו כבן ערובה, עד שהממשלה לא תחבר את הצפון והדרום למרכז. אתם מבינים את זה? היא שרה בממשלה. על מי היא מאיימת? עם מי היא מתמקחת? עם הממשלה שבה היא מכהנת. ולצורך זה, מודיעה בקול גדול שהיא תעכב את פרויקט המטרו עד שלא תהיה רכבת ממטולה לאילת.
או שר התקשורת, שמתעב את התקשורת (שאינה שייכת למכונת הרעל) ומתנכל לה בכל הכוח. על שר התפוצות שמנסה להרחיק את התפוצות מאיתנו בכל כוחו כבר דיברנו. על בן גביר ובצלאל סמוטריץ' אין צורך להרחיב את הדיבור. תארו לעצמכם מה היה קורה כאן בתקופת ממשלת השינוי אם חיזבאללה היה מקים שני אוהלים על שטח ריבוני של ישראל בצפון, בלי תגובה כלשהי. או אם נפתלי בנט ויאיר לפיד היו מאשרים להתחיל להפיק גז מהקידוחים מול עזה, גז שחלק גדול מרווחיו יזרום לחמאס.
המדינה הודיעה השבוע לשלושה מיועצי נתניהו כי יש כוונה להעמיד אותם לדין על הטרדת עד בנסיבות מחמירות, בכפוף לשימוע. האירוע המדובר, שבו התמקמה ניידת חסידית מול ביתו של עד המדינה שלמה פילבר וגערה בו בקולי קולות, אירע לפני ארבע שנים. כן, זו אינה טעות. ארבע שנים לקח למדינה להתארגן על עצמה בחקירה פשוטה ולהחליט שתעמיד לדין את השלושה.
אם אכן יועמדו לדין, אני מניח שהמשפט יארך משהו כמו שלוש שנים. אחר כך יהיה ערעור. טובים הסיכויים שהפרשה הזו תחלוף מן העולם עשר שנים, עשור שלם, אחרי המקרה עצמו, שלא היה מסובך אלא להפך, קל במיוחד.
אני לא מגלה כאן חמלה ליועצי נתניהו. הם הרוויחו ביושר, או שלא, את תלאותיהם. הבעיה היא שכך נראית המערכת. כאן נדרשת הרפורמה, כאוויר לנשימה. הסחבת הבלתי נגמרת. המשפטים הנמשכים לנצח. החקירות שנפתחות ולעולם לא נסגרות. האזרחים שממתינים שנים ארוכות רק כדי להתבשר על סגירת התיק, או פתיחתו, או הגשת כתב אישום. כאן נדרש תיקון מהיר, יסודי, עמוק, שישתקף באלפי תקנים חדשים לשופטים, תובעים, פרקליטים, אפילו מתקני כליאה. אבל לכל זה אין ליריב לוין ושמחה רוטמן זמן או קשב. מעניינת אותם עילת הסבירות.
בדוקאי בשם איתמר
רועי שרון, הכתב הצבאי המוכשר של כאן 11, הוציא לאחרונה לאור את ספרו "ואינקמה", סיפורו של הטרור היהודי. 250 עמודים על אידיאולוגיה משיחית קיצונית, מזימות רצחניות, פיגועים, התנקשויות, מלחמת מוחות ועצבים עם השב"כ והמשטרה ומה לא. מכל טוב הארץ. ספר מרתק ומדכא, בעת ובעונה אחת.
את עיני צד החלק על בדוקאי בשם איתמר בן גביר (מתחיל בעמוד 141). מסופר שם, מפיו של בכיר לשעבר בשב"כ ש"ישב" על בן גביר בסוף שנות ה־90, שהוא לא היה מהאמיצים או המסוכנים אף פעם. הוא היה זה שדרבן את האחרים, נתן להם ללכלך את הידיים והקפיד לשמור על מרחק ביטחון מסיכונים מיותרים, בדרך כלל תחת אור הזרקורים.
בן גביר התמקד בסיכול: להפריע לרשויות החוק כמה שיותר לאתר את פורעי החוק והסדר ומתכנני הפיגועים. לכן גם הלך ללמוד משפטים והפך לעורך הדין הקבוע של כל עצורי הגבעות לדורותיהם. יחד עם בן גביר פעלה בתחום הזה גם עמותת חוננו. השיא הגיע לאחר הפיגוע המזוויע בכפר דומא. הם הרימו אז את קמפיין "יהודי לא מענה", וטענו לפסילת כל החקירות וההודאות בגלל האמצעים שננקטו בהן.
הקמפיינים הללו הצליחו לסחוף לתוכם גם מנהיגי ימין מתונים ורבנים מתונים. במקום שאלה יתקוממו על כי בנינו שולחים ידם בטרור, הם התנפלו על רשויות האכיפה והחוק שניסו למנוע זאת מהם.
בספרו, מספר שרון על קמפיינים דומים בפרשת מותו של הנער אהוביה סנדק ובפרשת הריגתה של עאישה א־ראבי מאבן שהושלכה לעברה ליד היישוב רחלים בשומרון. קבוצת פעילי ימין מיצהר שמעה בערב שבת על התקרית והבינה שהחשד ייפול על ישיבת פרי הארץ ברחלים. הם השיגו היתר רבני לחלל שבת ויצאו בשבת בבוקר בנהיגה לרחלים כדי לתדרך את תלמידי הישיבה לקראת החקירות הצפויות. העיקר שהפשע לא יפוענח.
רועי שרון מפרק, מנתח ומאבחן, פרשה אחרי פרשה, את התופעה הכפולה הזו: מצד אחד כולם מגנים את מעשי הטרור היהודי, מצד שני גורמים לא מעטים בתוך הציונות הדתית עסוקים בתמיכה בחשודים ובמאמץ לסכל חקירות. לכאורה, הם מתמקדים בדאגה תמימה לזכויות העצורים. במציאות, הם בעצם משדרים מסר של "אל תפריעו לילדים שלנו לבצע תג מחיר".
פעם, רוב מנהיגי הציונות הדתית הוקיעו את התופעות הללו בלי אולי ובלי אבל. היום, הרבה פחות. אני לא בטוח שרועי שרון עצמו העלה על דעתו שתופעות כמו הפשיטה על חווארה והפשיטה השבוע על כפר פלסטיני נוסף במטרה להעלותו באש, יהפכו לשגרה. מה שטוב, זה שאנחנו מקוננים על אובדן המשילות של הרשות הפלסטינית בצפון השומרון. אם אני לא טועה, לישראל החזקה והעוצמתית כבר מזמן אין משילות ביהודה ושומרון (מתנחלים), ברמת הגולן (דרוזים), בגבול לבנון (חיזבאללה), בדרום (בדואים) ובצפון (בדואים), שלא לדבר על המגזר הערבי (משפחות פשע). אבל יש לנו ממשלת ימין על מלא־מלא. תבלו.