מאז בנק ישראל החל להעלות הריבית במרץ 2022, כשהעלה את הריבית משפל של 0.1% ל־0.35% ועד היום, כשהריבית כבר העפילה ל־4.75% (הפריים כבר התבסס היטב על רמה של 6.25%), נאנק הציבור תחת עול הריבית על יתרות החובה שלו והלוואותיו, כפי שמשיתה עליו המערכת הפיננסית, בעיקר הבנקים, אבל גם גופים חוץ־בנקאיים כגון חברות כרטיסי אשראי או גופים פיננסיים אחרים.
העול הכבד מטפס, אם למשקי הבית ואם במסגרת החזר חובות לעסקים קטנים שמחזיקים משקי בית. בכותרות מככבים בעיקר משקי הבית שנטלו משכנתאות בסכומים הולכים וגדלים. אלה משלמים יותר עבור מסלול הפריים של המשכנתה וגם יותר עבור המסלול הצמוד למדד המחירים לצרכן שעלה בשנה האחרונה ב־4.6% - שם גובה הקרן עולה בהתאם לעלייה במדד.
מדובר בהכבדה של ממש, מה גם שאין שום תקווה לעצירת העלאת הריבית כרגע ובטח לא להפחתתה. הבנקים המרכזיים בעולם ממשיכים להעלות את הריבית וכך ינהג גם בנק ישראל, בייחוד על רקע המשך התנודות בשער החליפין המגבירות את אי־הוודאות. בנק ישראל עוקב בפועל אחרי הריבית של הפד, הבנק המרכזי של ארה"ב. אחריו עוקבים גם מרבית הבנקים בעולם בכדי לכלכל צעדיהם. הפד אומר שבהחלט ייתכן כי עוד השנה יהיו שתי העלאות ריבית נוספות מעבר לרמתה היום שעומדת על בין 5%־5.25%.
ממש בשבועות האחרונים בגוש היורו העלו את הריבית ל־3.5% וההערכה היא שהיא בדרך לכיוון 4%. הבנק המרכזי של אנגליה העלה את הריבית בעוד חצי אחוז ל־5% ובנורווגיה הריבית עלתה בחצי אחוז לשיא של 15 שנים - 3.75%. בשווייץ העלו את הריבית ברבע אחוז ל־1.75%. באוסטרליה העלו אותה ל־4.1% והבנק המרכזי הודיע כי ימשיך להעלות הריבית בכדי להביא לעלייה בשיעור האבטלה, כדרך לדכא האינפלציה שיצאה משליטה. המשמעות היא כי כל החולמים בישראל כי תהיה הקלה השנה או אולי בחצי הראשון של 2024 בתחום עול תשלומי הריבית, מאוד ייתכן כי אינם קוראים המפה נכונה. מה הציבור עשה עם כספו? מה הוא יכול לעשות? מה קורה להון של הציבור? מה קורה לכלל נכסי הציבור, הכספים, ההון ונכסי הנדל"ן למגורים?
הציבור מטומטם?
הציבור יכול להתגונן חלקית בלבד דרך מערכת ריבית הזכות שלה הוא זכאי. הציבור אומנם הגיב באיחור, אבל החל להזיז את כספו, אם כי לא מספיק ולא בקצב הדרוש. הזעקה של הציבור הנעשק על ידי מערכת הבנקאות שכמעט אינה משלמת ריבית קרדיטורית, גברה. אין כלל הכנסות מריבית על יתרות זכות בעו"ש ויש הכנסה מריבית נמוכה מאוד על פיקדונות. זאת, בעוד הבנקים גובים ריבית הולכת ונוסקת על הלוואות ועל יתרת החובה, היא הריבית הדביטורית.
תגובת הציבור, החלקית בלבד, הביאה לכך שכלל היקף העו"ש של הציבור ירד באפריל השנה ל־412 מיליארד שקל, ירידה חדה של 190 מיליארד שקל, שהיא נפילה, בתוך שנה, של כ־32%. למרות הירידה, הציבור עדיין מחזיק בסכום אדיר של כספים בעו"ש. בואו נחשב: אם הציבור היה מקבל, נניח, ריבית שנתית של 3% על היתרות של העו"ש, אם ישירות או על פיקדונות שמקורם מהטיה מהעו"ש, הוא היה זכאי להכנסה חודשית של 1.27 מיליארד שקל. סכום אדיר של הכנסה למשקי הבית, כ־580 שקל בממוצע, הכנסה ברוטו לחודש לכל משפחה בישראל. כסף זה שלא הגיע לציבור הולך לכיסיהם של מנהלי הבנקים ובעקיפין גם לקופת המדינה דרך מס החברות.
רק חלק מהציבור גילה, גם פה באיחור, כי כדאי להגדיל את היקף ההשקעה במלווה קצר מועד שבנק ישראל מנפיק, הוא המק"מ. אפיק זה נותן ריבית עודפת לעומת תשלומי הריבית במערכת הבנקאית. תשואת המק"מ בימים אלה לתקופה של חצי שנה עד שנה - כ־4.75%. היקף המק"מ עלה בשנה האחרונה ב־105 מיליארד שקל ל־159 מיליארד שקל, עלייה של 197%. פיקדונות הזמן הקצר שהציבור השקיע במערכת הבנקאות, פז"ק, פיקדון זמן קצר, עלו בכ־270 מיליארד שקל, עלייה חדה של 64%. בפיקדונות פז"ק בדרך כלל משלמים הבנקים פחות מהמק"מ של בנק ישראל, אבל עדיין הרבה יותר מקליפת השום, אם בכלל, בחשבונות עו"ש.
הפסדים נגרמו לציבור גם בשוק ההון. העלייה בריבית גררה ירידה בשערי האג"ח והפסדים כבדים לציבור ב"אפיק הבטוח והסולידי". באפיק זה מפסידים גם משקיעים פסיביים שכלל אינם יודעים כי הם מפסידים, מפני שאג"ח אלה מוחזקות מטבע הדברים על ידי המוסדיים, בשמכם ובעבורכם: קופות גמל, קופות פנסיה, קרנות השתלמות וגם בקרנות מנוהלות בשוק המוסדי. אין פלא שהיקף הנכסים של הציבור בקופות גמל וקרנות פנסיה עלה במשך שנה בקושי ב־10 מיליארד שקל ל־181 מיליארד שקל. חלק מהציבור הגיע למסקנה כי עדיף לפדות כסף מאפיקים סולידיים אלה, כמובן בתנאי שאין זה כרוך במיסוי, בכדי לצוף מעל פני המים בהוצאה השוטפת ובעיקר לעמוד בתשלומי המשכנתאות.
היקף ההשקעה באפיק האג"ח הנומינלי הלא צמוד ירד ב־85 מיליארד שקל, ירידה של 26% לעומת אפריל 2022 ל־241 מיליארד שקל. למרות האינפלציה הגוברת, האחזקה של הציבור בצמודי מדד ירדה בכ־8% ל־403 מיליארד שקל. גם האחזקה במניות ירדה בשנה המדוברת ב־199 מיליארד שקל, ירידה של 24%, הרוב בגלל ירידת ערך המניות הנסחרות בישראל, שמפגרות בשנה האחרונה לעומת העולם בגלל ערעור סמכותה של הממשלה על ידי הפגנות ללא הפסקה.
שימו לב, גם ההשקעה במניות נעשית בחלקה בקרב משקיעים פסיביים המושקעים דרך קופות הגמל, הפנסיה וההשתלמות. מעניין כי למרות הזינוק בערכו של הדולר בשנה האחרונה, היקף הנכסים באג"ח סחירות דולריות ירד ב־15% ל־9.7 מיליארד שקל בלבד. השקעת תושבי ישראל בחו"ל עלתה בשנה האמורה ב־25 מיליארד שקל, בעיקר בגלל פיחות השקל ועלייה בשערי המניות בעולם, והגיעה באפריל ל־728 מיליארד שקל. כלומר מי שהחזיק מניות בישראל לעומת מי שהחזיק מניות בעולם, נשחק. שערי המניות בישראל בשנה האחרונה ירדו בכ־2%־4%, לעומת עלייה של 12% במדד ה־500 האמריקאי, 16% עלייה של מדד הנאסד"ק ועלייה באירופה של המדדים בין 10%־21%, בזמן כתיבת שורות אלה.
נדל"ן ברוח הזמן
התוצאה מכל האמור היא כי תיק הנכסים הכספיים וההוניים של הציבור ירד בשנה מאפריל ב־110 מיליארד שקל ל־4,882 מיליארד שקל, שהיא ירידה נומינלית של כ־2.2%. נוסיף לכך כי תיק הנכסים של הציבור נשחק בעוד 5% בגלל האינפלציה בין שתי התקופות, אזי נקבל כי סך כל נכסי הציבור הכספיים וההוניים נשחקו ריאלית בכ־7% בשנה האחרונה שקדמה לאפריל 2023.
למרות האמור, תחושת העושר של הציבור עדיין גבוהה, הוא הרבה יותר עשיר היום ממה שהיה לפני שנה, אם נצרף שווי הנכסים הכספיים ושווי הבתים והדירות שהוא מחזיק. תחושת עושר זו היא בין הגורמים לכך שלמרות שחיקת השכר, שחיקת הנכסים הכספיים, שחיקת החסכונות, עדיין הפלוס הגדול מעליית שווי הדירות משפיע על הביקושים, והוא בין הגורמים לכך שהאינפלציה ממאנת לרדת למרות העלאות הריבית.
הצד השני של נכסי הציבור הוא שווי הדירות שהוא מחזיק. ההערכה היא כי בישראל ישנם כ־2.9 מיליון דירות. שווי ממוצע של דירה עומד על פי נתונים אחרונים על כ־1.97 מיליון שקל, בסך הכל שווי הדיור הפרטי שבידי הציבור בישראל עומד על 5,713 מיליארד שקל, כלומר שווי הדירות שבידי הציבור גבוה מכל חסכונותיו הפיננסיים וההון העומד כאמור על 4,882 מיליארד שקל. שווי נכסי נדל"ן למגורים בישראל עלה בשנה האחרונה עד מרץ/אפריל בכ־509 מיליארד שקל, הרבה יותר משווי הירידה בשווי הנכסים הכספיים של הציבור בשיעור של כ־110 מיליארד שקל, כאמור לעיל.
בחודשים האחרונים גם תחושת העושר בגין נכסי הנדל"ן מתחילה להתערער. בשלושת החודשים האחרונים שווי הנדל"ן למגורים שבידי הציבור ירד במיליארד שקל, ירידה קטנה ולא משמעותית. אבל התחושה של הציבור שלפיה מחירי הדירות ימשיכו לרדת, מערערת חלק מתחושת העושר שלו. בלאו הכי לא כל הציבור יכול לממש נכסי נדל"ן למגורים בכדי למנוע ירידה בשווי ההון שבידו. ככל שמחירי הדירות יירדו, ביטחון הציבור יתערער וכך גם כוח הקנייה שלו, שבלאו הכי נפגע בגלל תזרים המזומנים.
משום כך המאבק שהכנסת מנהלת נגד הבנקים מוצדק לחלוטין, אומנם צריכים לשמור על יציבות המערכת הבנקאית, אבל בעת ובעונה אחת חייבים לשמור על יציבות משקי הבית. גם הדרישה לשלם ריבית זכות על העו"ש או להעלות הריבית בגין פיקדונות מוצדקת לחלוטין: זוהי משוואה של צדק חלוקתי בין החלשים ובין המבנה הכמעט דואופולי של המערכת הבנקאות הישראלית המשמינה, כפי שבא לידי ביטוי בדוחות הכספיים של הבנקים. שיווי משקל חדש נדרש בכל מקרה: הפוליטיקאים חייבים לשים לב ללהטוטי מערכת הבנקאות המציעה כל כך הרבה התניות לזכאות לריבית על יתרת העו"ש, עד שתידרש מערכת של בינה מלאכותית מתקדמת, AI, כדי להבין כי הם מתכוונים לשלם כקליפת השום. לכן חייבים לעמוד על המשמר ולא לוותר למערכת הבנקאית. על בנק ישראל לזכור כי שיווי המשקל של משקי הבית התערער בכל מקרה.
אם משקי הבית והשכירים לא יצליחו לשפר, ולו במעט, את מצבם דרך ריבית זכות על העו"ש, תתרחב חזית חדשה של דרישת שכר של איגודי עובדים שיבקשו לשמור על שכר חבריהם. עלייה בשכר, בוא תבוא, בתחילה בסקטור הציבורי ובהמשך גם בעסקי. אינפלציה של עליות שכר מסוכנת להמשך היציבות במשק שזקוקה לאינפלציה נמוכה, או אז יידרשו עוד העלאות ריבית על ידי בנק ישראל, מעבר למצופה, כפי שקורה כרגע בעולם.
חוזקו של המשק יתערער והפעילות המשקית עלולה להיחלש. מקרה של עלייה נוספת בריבית כתוצאה מעליות שכר תביא להתעצמות הקרב על הריבית על העו"ש, אי אפשר יהיה לחמוק מהסוגיה. החשש הוא לקבל בו־זמנית אינפלציה גבוהה יותר וריבית גבוהה יותר. אין מקום לטאטא את בעיית הצורך לצדק בין המוחלשים לחזקים, התעלמות אינה פתרון, אלא הרת אסון.