כל מה שאני מבקש מחברי המחאה הוא שני דברים שקל לעשות כדי להציל את המדינה: 1. להפסיק את פעולות המחאה. 2. להצטרף לממשלה בראשות המפלגה הגדולה ביותר בישראל.

אולי צריך לקחת בשביל זה כדור נגד אגו, אולי צריך לקחת כף של סירופ נגד שנאה, מדבקה נגד יוהרה, משהו. אם צריך לקחת, קחו, אבל די, מספיק. המצב שכרגע המדינה נמצאת בו בגלל השעשוע הזה של מהפכנות אנטי־דמוקרטית כבר לא משעשע.

אני פוגש אנשים מראשי המחאה. הם יודעים יפה מאוד שאין בעולם מקום שבו נבחרי הציבור לא מעורבים בבחירת השופטים, הם יודעים יפה שאין בעולם מקום שבו לשופטים יש אופציה לשפוט לא לפי החוק אלא לפי סברות והרהורים שלהם. זה לא מעניין אותם, כי הם בטוחים שהם צריכים להיות השכבה השלטת. על זה ההפגנות. מוסוות כהפגנות נגד תיקונים קלים במערכת המשפט.

זה מדהים. המוחים החליטו לשנות משמעות של מילים בשפה המדוברת. לדמוקרטיה הם החליטו לקרוא דיקטטורה. זו החלטה שהייתי עד לתכנון הקר שלה. הקציבו לכך כסף רב ויכולת ארגון מרשימה, והופתעתי איך זה עבד. שמו לאנשים שלט שזו דיקטטורה, והם התחילו להגיד שזו דיקטטורה. לא הייתי מאמין שזה ייתכן, אם לא הייתי רואה את זה מתרחש מול עיניי.

פרופ' ישראל אומן, אחד המוחות הגדולים בעולם לניתוח מצבים, חתן פרס נובל על עבודתו ב"תורת המשחקים", שהוא מדע החוקר את הדרך להגיע להתנהגות אנושית הגיונית וטובה, מיואש. הוא אמר בימים אלה: "יש סכנה של חורבן, השמאל ישתלט בכוח על המדינה ויחריב אותה". הוא חזר ואמר שהוא חושש שהשמאל יתפוס את ההנהגה על המדינה. "לא באמצעים דמוקרטיים, אלא בכוח". אני מתחיל לקוות שהוא קיבל פרס נובל בטעות ושהוא טועה בתחזית הזאת.

ההתבטאויות מצד ארצות הברית כלפי ישראל צריכות לגרום לאנשי המחאה להתעשת, כדי להראות לעולם שהכל היה ויכוח בין אחים, ובעצם אנחנו מאוחדים. אחרת יכול להיות רע. ארצות הברית ראויה לכל תודה, אבל צריך גם לזכור שארצות הברית נטשה לאחרונה את אפגניסטן, והגיהינום של הטאליבן שהגיע לשם צריך לפקוח לנו את העיניים כדי שנפסיק לעשות שטויות. הייתה טעות משעשעת בראיון עם אליקים רובינשטיין בערוץ 12 ביום שני בערב. הוא אמר "נהיינו הפגניסטן", אבל בכיתוב של הציטוט למטה כתבו "נהיינו אפגניסטן". רק לקראת סיום הראיון זה הובהר ותוקן. מזמן גיליתי שטעויות הקלדה גורמות לניסוחים הנכונים ביותר. אם לא נפסיק להיות מדינת הפגניסטן, וארצות הברית תנטוש אותנו והכלכלה תיפול בגלל שמשקיעים מתרחקים ממדינה שיש בה מלחמת אזרחים, והסרבנות בצה"ל וההרס יימשכו, בסוף ניפול, ואז נהיה שטח כבוש הנשלט על ידי משטר אסלאמי. גיהינום אפגני.

המתח ביחסים עם העולם מתבצע לפי בקשה מפורשת, עקשנית ויעילה של אנשי המחאה שמחבלים במפעל הציוני רק משום שהם לא בשלטון, ולא יודעים איך לחזור אליו בשיטה הדמוקרטית התקנית. הם לא מבינים שרק אם יפסיקו לסובב את הראש בגועל בכל פעם שאומרים להם לשבת עם הליכוד בממשלה אחת, בהנהגת הליכוד, הם יכולים להיות חלק מהשלטון, בהתאם לכוחם. הרי המחנה החילוני הציוני, מהליכוד ועד העבודה, הוא הגדול ביותר בישראל, ולו לא היה מתפצל, המחנה הזה היה מוביל. אם המוחים כל כך פוחדים מה"קיצונים" בממשלה הנוכחית, מהדתיים, הפתרון הוא לדלל אותם על ידי כניסה לממשלה. לא במקומם, זה לא הוגן, אלא לצדם.

מובן שהיה טוב אם חלק גדול יותר מהמצביעים החילונים היו שוקלים קצת יותר בהיגיון לפני הקלפי, חושבים אסטרטגית מלכתחילה, ומצביעים עבור המפלגה הגדולה ביותר במחנה החילוני, וכך הליכוד הייתה מפלגה של 50 או 60 מנדטים ומייצגת כוח חילוני יציב. הסיבה לא לעשות זאת הייתה שנאה למנהיג הליכוד ובידול עצמם בגועל קל ממצביעי הליכוד. נימוקים רגשיים וחברתיים. למרות שעכשיו מבינים איזה עוול ואילו סילופים מקוממים נעשו במשפט נגד ביבי, זה עדיין לא משכנע אנשים מסוימים להודות שהם עשו טעות ונזק למדינה כשהם לא הצביעו לליכוד.

לא מאוחר לתקן. יאיר לפיד וחברי כנסתו, בני גנץ ואנשיו, נבחרי מפלגת העבודה: תיכנסו לממשלה. או תתמכו מבחוץ. אנא, תראו לעולם שאנחנו מסוגלים להתעשת, שאנחנו שולטים ביצרים וברגשות שלנו, שהיהודים מאוחדים ואוהבים אחד את השני, בסופו של דבר. תצילו לנו את המדינה. מה אכפת לכם? זו מדינה לא רעה.