משבר המילואים לא עמד אתמול לכאורה במוקד העיסוק התקשורתי כפי שהיה בשיאה של המחאה בסיבוב הקודם, לפני כמעט ארבעה חודשים.
הפרופיל התקשורתי של אנשי צוות האוויר במילואים הרבה יותר מאופק והצבא קבע מראש כי אינו מתכוון לעסוק בהצהרות, בעצומות, או באמירות של אנשי מילואים כי הם מתכוונים להפסיק את שירותם.
מאות לוחמי צוות אוויר לטייסים בשירות מילואים: "נתמוך בכל פעולת מחאה"
"החוזה הופר": תא"ל במיל' נוסף בחיל האוויר הודיע כי הוא מסיים את שירות המילואים
המבחן היחידי המכריע שאותו קבע הרמטכ"ל הרצי הלוי, כרף מחייב, הוא האם איש מילואים שאמור היה להתייצב לשירות בחר שלא לעשות זאת ואמר למפקדיו כי הוא אינו מגיע לאימון או לפעילות מבצעית, בגלל המחאה והמהפכה המשפטית. כל דבר אחר מבחינת הצבא, אינו תחת הגדרת סרבנות, כל הסיבות הללו אולי הורידו מעט את נפח העיסוק בצבא המילואים שלא עמד בראש סדר היום של המחאה אתמול.
אבל העברת ביטול חוק הסבירות בקריאה ראשונה והתעצמות המחאה ביחס ישיר גרמה אתמול להתעוררות גם בגזרה הזאת: כמות הפניות וההודעות של אנשי מילואים למפקדיהם כי הם מפסיקים את שירות המילואים שלהם היו אתמול במגמת עלייה.
אין בשלב הזה אומדן מדויק, ההיקפים עדיין כנראה נמוכים יותר מהפעם שעברה, אבל עדיין המגמה ברורה. כך או כך, מבחינת הצבא בקו האחיד שנבחר בהעברת המסר, כל עוד התייצבותו של איש המילואים לא עמדה למבחן לאור זימון שהוא נדרש אליו, ולא הגיע בגלל המחאה. בשורה התחתונה, גם למי שביקש אתמול לסגור דלת על שירות המילואים שלו, הותיר הצבא דלת פתוחה, כי מי יודע מה יקרה כאן עוד שבועיים־שלושה.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
חשוב להגיד, מערך המילואים אינו מקשה אחת דה־פקטו במציאות של היום. זה מערך שמבוסס על התנדבות, אבל מבחינה משפטית־חוקית פרקטית, אין דמיון בין אנשי מילואים צעירים מתחת לגיל הפטור הרשמי לתפקידים התנדבותיים, כמו טייסים שמשבצים את עצמם כל שבוע ליום אחד בטייסת, או לקצינים רבים, חלקם בכירים מאוד, שמחזיקים תפקידים חשובים לחירום במפקדות הפיקודים והאוגדות, במודיעין בחיל האוויר, בחיל הים, במפקדת המטה הכללי ועוד.
רבים מהקצינים הללו, לעתים כבר חצו את גיל ה־40 וה־50 ואף צפונה מכך, ועדיין כל מי שיצא לו להגיע לפיקוד או למטה הכללי בשעת לחימה מבין עד כמה התפקידים שלהם עדיין חשובים וחיוניים.
השירות במילואים של שכבת הקצונה הזו הוא התנדבותי לחלוטין ומי שמחליט לסיים את שירותו ההתנדבותי, בוודאי אינו סרבן בקבוצה הזו של בעלי התפקידים. במידה שתימשך החקיקה ותחריף המחאה, הבעיה של הצבא עשויה להתגבר.
אתמול פרסמנו ב"מעריב" כי קצין בכיר נוסף בחיל האוויר, תת־אלוף שמשרת בתפקיד מבצעי משמעותי מאוד במילואים בחיל, לצד תפקיד נוסף כמדריך בבית הספר לטיסה, הודיע למפקדיו כי החליט להשעות את עצמו ממילואים. מדובר בתת־אלוף השני בתוך תקופה קצרה שמודיע על החלטתו, כאשר בשני המקרים, מדובר בקצינים בולטים מאוד בחיל, מפקדי טייסות ובסיסים לשעבר.
בשיחה עם "מעריב" אתמול סיפר הבכיר על המניעים שהובילו אותו להחלטה שהייתה קשה לו מאוד: "זה אירוע מורכב וכואב מאין כמותו, שאותו אני מעדיף לנהל מול המפקדים שלי", אמר הבכיר. לעמדתו, הצעד החריף שהוא נוקט מחייב כבר עכשיו: "לא מותירים לאלה ששירתו כל חייהם למען המדינה שום ברירה אחרת. כל הקווים האדומים נחצו, כל הערכים שעליהם גדלנו נרמסו". החוזה, כך הוא מציין, מופר ברגל גסה.
לדברי הבכיר, פוטנציאל הנזק של החקיקה הוא לטווח הרחוק: "החקיקה תפרק את צה"ל. הפגיעה בצה"ל בטווח הקצר אינה משמעותית. מה שיפרק את צה"ל בטווח הארוך היא החקיקה. תחילה משבר בקרב אנשי המילואים, ולאחר מכן, השפעה על חתימת אנשי הקבע וצבא החובה והעם. כשהחקיקה תיעצר, נחזור לשרת וזאת חייבת להיות חקיקה בהסכמה רחבה.
"מוקדם לדעת עד כמה הסוגיות הקשורות לשירות המילואים יעמדו בראש החץ של המחאה המתעצמת, אבל מה שבטוח, שכאשר המדינה פצועה ומדממת, בלתי ניתן לעצור את ההשפעות וההשלכות על צבא העם. הוויכוח על מספרים ועל מי הוא סרבן הוא פסיק קטן והכי פחות משמעותי מהנזק האדיר שיכול להיווצר, כאשר הבסיס החשוב ביותר לשירות המשותף לכל המגזרים בצבא הקונצנזוס, הולך ונסדק".
אפשר לדרוש ונכון לדרוש אחריות מכל הצדדים בתוך המצב המסוכן שאנחנו נמצאים בו עכשיו, אבל בראש ובראשונה, האחריות הבלעדית היא על ראש הממשלה בנימין נתניהו שמאפשר לשריו לצבוע את מאות אלפי הישראלים שלוקחים חלק במחאה כאנרכיסטים מסוכנים ושר אחד שאפילו הקביל את האירועים אתמול לטרור, לא פחות מכך. זאת המשמרת של ראש הממשלה, ובמידה שלא ימצא את הדרך לעצור את הסחף, התוצאות עלולות להיות קשות מאוד.