נניח, רק נניח, שפעיל מפלגת שלטון בגרמניה מריע להיטלר ומאחל שיישרפו עוד שישה מיליון יהודים. נניח, רק נניח, שבו ביום מתפרסמות בתקשורת וברשתות החברתיות תמונות ממסיבת יום ההולדת שלו ובה שרי מפלגה חוגגים ומתחבקים איתו.
פעיל הליכוד איציק זרקא עורר סערה: "גאה על 6 מיליון אשכנזים שנשרפו"
לאחר הגינויים לאמירותיו: איציק זרקא באולטימטום לנתניהו
אתם יודעים את ההמשך, נכון? שגריר ישראל היה משגר (ובצדק) מסר תקיף וזועם לממשלת גרמניה. הפעיל הנאצי היה מסולק מהמפלגה בבושת פנים, ושרים שהתחבקו איתו היו מתנערים ממנו במהירות הבזק, ועדיין היו מסתכנים בפיטורים. גם במדינה אחרת באירופה היו דואגים להרחיק פעיל אנטישמי מצמרת השלטון.
לא בישראל. בישראל של היום אנטישמיות גלויה מתפרשת כפליטת פה של יהודי טוב וקצת חמום מוח – אם האיש הוא פעיל מפלגת השלטון.
למה איציק זרקא, קבלן קולות, מפגין ופעיל אשר "גאה ששישה מיליוני אשכנזים נשרפו", לא סולק בבושת פנים ממפלגת השלטון עד עצם שעת כתיבת שורות אלה? נבחן שני מישורים. את זה הפרוצדורלי ואת זה המהותי.
נתחיל בפרוצדורה. ביקשתי ממיכאל קליינר, ידיד ותיק, יו"ר בית הדין של הליכוד ובעל טור בעיתון זה, לעזור לי לעשות קצת סדר בבלגן. ואלה הם פני הדברים. תקנון הליכוד מאפשר למנכ"ל המפלגה לסלק מהמפלגה חבר שמזיק לה, למשל, פוגע בתדמיתה. זאת ועוד, לפני כחמש שנים הכניס דני דנון, אז יו"ר מרכז הליכוד, שינוי בסעיף 21 של תקנון המפלגה. השינוי שהכניס דנון מאפשר לכל חבר מפלגה לבקש להרחיק מהמפלגה חבר אחר. את השינוי הכניס דנון על רקע המריבות סביב הבחירות המוניציפליות.
בנימין נתניהו נתן הנחיה בתקשורת לסלק את זרקא. במקביל מספר חברי ליכוד הגישו בקשות לסלק אותו על בסיס הסעיף שתיקן דנון. אם זרקא לא פוגע בתדמית המפלגה, אז מי כן? בית הדין יבחן את הבקשות בהמשך. התקנון מעניק לשופטים 30 יום, ובינתיים נוצר עומס מובן מאליו: על שולחן בית הדין נערמות פניות לקראת הבחירות המוניציפליות. עד כאן תמונת המצב וההסבר שהעניק יו"ר בית הדין של הליכוד.
זהו הפן הפרוצדורלי. נתניהו שחרר תגובה לתקשורת. מנכ"ל המפלגה נהג בשיטת "שב ואל תעשה" והעדיף לגלגל את התפוח הלוהט הרקוב ששמו איציק זרקא למדרגות בית הדין של הליכוד. ובינתיים הח'ליף יתעסק בענייניו, והחמור, שמלמל התנצלות עילגת ונלעגת, ימשיך לבעוט כאילו כלום.
דגל אזהרה
נעבור לפן המהותי, אך לפני כן, בדיחה משנות ה־80 מספרת על תייר אמריקאי שהגיע לברית המועצות. ביציאה משדה התעופה במוסקבה לא שם לב לבור שנפער במדרכה, מעד והתלכלך בבוץ. כשהוא מנער את בגדיו, שאל בזעם מדוע לא הוצב לצד הבור דגלון אזהרה קטן אדום.
מיסטר, השיב לו עובר אורח, האם כשחצית את גבול המדינה שלנו הבחנת בדגל אדום גדול?
כן, השיב התייר.
אם כן, הוזהרת.
ערב הבחירות הבטיח דודי אמסלם "לרסק עצמות לשמאל" כשיחזור לשלטון. האנשים הנחמדים האלה תמיד קובלים שהוציאו את דבריהם מההקשר, אז בדקתי את ההקשר. ההקשר הוא מאבק בממשלת בנט. את שלל הגידופים שלו אמסלם שחרר מעל במת הכנסת, ואילו שר התקשורת דאז יועז הנדל הטיח בו, "עסקן קטן שתמך בהתנתקות".
כשאמסלם אמר "שמאל", הוא לא התכוון לשלום עכשיו ובצלם. הוא התכוון לימין ממלכתי שסחב ממפלגתו את השלטון. לאלה שבעודו עונד שעון קרטייה יקר להחריד, חשב עליהם בטעות שהם עונדים שעוני רולקס. לאשכנזים. ולא משנה כמה יוצאי עדות המזרח נמנו עם שריה ועם חברי הקואליציה של הממשלה הקודמת. מבחינתו הם מן הסתם משתפי פעולה. משתכנזים.
האם אמסלם נענש בפריימריז על אמירותיו המצמררות? ברור שלא. הוא זינק למקום החמישי ברשימת הליכוד לכנסת. ואילו יולי אדלשטיין חווה סיכול ממוקד שממנו ניצל בשן ועין, והתגלגל לתחתית הרשימה. דגל אזהרה ענק התנוסס בפני כל מי שהשחיל את הפתק "מחל" לקלפי. היום הועלה הדגל רשמית על ראש מצודת זאב.
נתניהו לא העיף את מהלל השואה מהמפלגה לאו דווקא בגלל האיומים הבוטים של האיש. זרקא הוא אמסלם קטן ונהנה מתמיכת השטח. כן, מבחיל. מצמרר. מקפיא דם. אבל מה לעשות שזה גם נכון. תיכנסו לעמוד הפייסבוק של אותו האיש. תיכנסו לעמוד הפייסבוק של בלוגר גוש הליכוד־חרדים־חרד"ל שמכנה את עצמו "הצל". רק תשמרו על העיניים, כי התגובות שם מכאיבות כמו מכת"זיות. להלן כמה דוגמאות. משתמשת בשם כהן שולמית: "לאיים ברצח ראש ממשלה זה בסדר? טייסים שמאיימים להפציץ אזרחים זה בסדר? מצטרפת לאיחולים של איציק זרקא".
עוד דוגמה, משתמש בשם יובל רווח: "איחל להם רק דברים טובים". תגובות אוהדות ממשיכות לזרום, אבל אסתפק בדובדבן שבקצפת. משתמשת בשם לירן תורג'מן, שאף הוכתרה בתואר "אוהד מוביל", זועמת: "ביבי השמאלני גם דאג להעיף אותו".
זרקא מהלל השואה, זרקא המאחל שיישרפו "עוד שישה מיליון אשכנזים", הוא לא עשב שוטה בערוגת הליכוד. אין בעיה להעיף עשב. אבל זרקא הוא עץ ששורשיו נטועים עמוק בקרקע של הבייס. על שתי רגליים עומדת בשנים האחרונות המפלגה שפעם הייתה ימנית ליברלית ושינתה את פניה ללא הכר. על פעילות שטח ועל אידיאולוגיה. על כל מיני איציק זרקא ורמי בן יהודה ועל תורת ישראל השנייה. ושתי הרגליים מחוברות היטב וצועדות בתזמון מושלם.
ביום שלישי בבוקר נכנסתי לרכב והדלקתי רדיו. מישהו זרק צמד מילים "הפגנות אשכנזיות". לא הצלחתי לזהות את הדובר, אבל השיח מוכר לשמצה. זהו שיח הליכוד של היום בפרט ושיח תומכי ההפיכה המשפטית בכלל. מסיבותיו הפוליטיות, נתניהו שלף מבקבוק ישן ומאובק את השד העדתי. את השד גידל וטיפח במשך שנים ד"ר אבישי בן חיים, אבל הוא איש דברים ולא איש ביצוע. לכל אידיאולוג של מלחמה מעמדית או עדתית נחוץ פוליטיקאי חזק אשר יסיר את הפקק מהבקבוק.
נתניהו עשה את העבודה. הוא רוכב על הגדרות שמאל וימין, אבל שינה לחלוטין את משמעות המילים. פעם אם אמרת ימין, התכוונת "ארץ ישראל השלמה". כיום כשאומרים ימין, מתכוונים "ישראל השנייה". עולם ישן עד היסוד נחריבה, נצליח לגרוף את המשרות, את ההון ואולי גם את הבתים של פריבילגים אשכנזים. Black Lives Matter המקומי שלנו לכל דבר ועניין.
מדובר בשילוב מחריד בין שנאה מעמדית לשנאה עדתית. תומכי הגוש שלא שייכים לפנתרים השחורים, חייבים לכרוע ברך (והם אכן כורעים ברך ומכים על חטא אבותיהם). מאות אלפי ישראלים שאין להם הגדרה עדתית ברורה לפי תורת אבישי בן חיים, אלה שנולדו וגדלו במשפחות המתברכות בנציגי שלל העדות, הם שקופים. ויש מי שעושים את עבודת השטח. מאיימים, מגדפים, מקללים ומפעילים אלימות. עמודי התווך של המפלגה בגלגולה הנוכחי.
נתניהו המקורקע
מה לא היה נותן נתניהו בשביל להתחלף השבוע עם נשיא המדינה. להתקבל בבית הלבן, להצטלם עם ג'ו ביידן, לנאום בפני שני בתי הקונגרס. זה המגרש הביתי שלו, אבל הוא לא יכול, הוא מקורקע. בשביל להמריא הוא צריך לרסן את החקיקה של יריב לוין ושמחה רוטמן. לחסוך מהאמריקאים תמונות של מדינה בוערת ופרשים דורסים להנאתם מפגינים שמשתטחים על המדרכה. למנוע פגיעה שיטתית ומתמשכת בנשים.
אפשר להתווכח באשר לשאלה אם ביידן הבהיר לנתניהו בשיחת הטלפון בין השניים שאין לראש הממשלה הישראלי אשרת כניסה לבית הלבן עד שלא יבלום את ההפיכה, או שמא העביר את המסר בשיחת תדרוך עם העיתונאי תומאס פרידמן. בשורה התחתונה, ההזמנה לוושינגטון מתעכבת.
נתניהו מצא את עצמו במלכודת. הוא בנה, העצים וצייד בנשק השמדה המונית גולם שקם עכשיו לא רק על המדינה, הוא קם גם על ראש הממשלה. כעת אין בכוחו לרסן את החקיקה, כי הקואליציה שלו בנויה על לוין וטלי גוטליב ואמסלם ורוטמן ובצלאל סמוטריץ'.