למחרת העברת השלב הראשון בחיסולה של הדמוקרטיה הליברלית הישראלית, נפתחה "מתקפת האחים". שרים וח"כים מהקואליציה הדורסנית ביותר שקמה כאן הסתערו עלינו חמושים בחיבוקי דוב כדי להסביר לנו ש"אנשים אחים אנחנו".
"פגיעה בכלכלה": סוכנות דירוג נוספת עם אזהרה חריגה
השר בן גביר טוען: "מח"ש מנסה להלך אימים על מפקד יחידת היס"מ"
זה היה מעבר כל כך חד, עד כי אפשר היה להתגלח עליו. עד לפני חצי דקה הם גידפו, טינפו, דרסו, דחו כל יד מושטת, זלזלו, בעטו ולא ראו אותנו ממטר. והנה, לפתע פתאום, צפיחית בדבש. לי זה הזכיר קצת את הכיפה השחורה הגדולה שצצה על ראשיהם של עבריינים כבדים, כשהם מובלים לאולם בית המשפט.
מתקפת "האחים" ניתכה מכל עבר. שמחה רוטמן, שלמה קרעי, אפילו איתמר בן־גביר, שבימים כתיקונם עושה הכל כדי לשסות את שוטריו במפגינים, נזכר ש"אנשים אחים אנחנו". חלף יום נוסף, והגיע גם חשבון הנפש, שבא עטוף בהרכנת ראש מבוישת. ערב ט׳ באב, יום חורבן הבית (פעמיים), הגיע זמן בקשת המחילה.
אפילו נתניהו, המסית והמדיח הגדול ביותר שצמח כאן, עדכן את תוכנת ההרעלה שלו מ"שיסוי" ל"פיוס". כדי לספק אתנחתה קומית, הצטרף למסע החיבוקים והפרכוסים הזה גם מחולל הטינופים הראשי של הביביזם, יעקב ברדוגו. כן, האיש שכינה את טייסי חיל האוויר "מוגלה שצריך להוציא", חירף וגידף לאורך שנים רמטכ"לים, ראשי שב"כ, אנשי ציבור, מנהיגים, מפגינים ומי לא, מבקש גם ליפול על צווארינו. שאלתי את עצמי, מה יכול להיות השלב הבא? שדודי אמסלם יכריז על "יום ללא איום?" שיגאל עמיר יתאבל על רבין?
דווקא יאיר לפיד, החילוני להחריד, היה זה ששפך מים קרים על הדימוי הזה. ביום רביעי בלילה, בשיח לרגל תשעה באב בת"א, אמר לפיד לקהל כי "בכל פעם שהם חזרו על המשפט הזה, שאלתי את עצמי אם הם באמת עד כדי כך בורים בתנ"ך שהם לא יודעים באיזה הקשר נאמר הפסוק הזה, או שאולי התת־מודע שלהם גורם להם להשתמש דווקא בו. הרי הטקסט המלא הוא: 'אנשים אחים אנחנו. הלא כל הארץ לפניך, היפרד נא מעלי' (בראשית י"ג, ח'־ט'). הפסוק הזה לא מתאר חיבור בין אחים, אלא קרע ופרידה של אחים.
התנ"ך מספר שם על מלחמת אחים מכוערת בין האנשים של אברהם לאנשים של אחיינו, לוט. הם מחליטים שאין להם דרך להמשיך לחיות ביחד. המשפט הזה הוא לא תיאור של אחדות, אלא של הפעם הראשונה בתנ"ך שבה העם מתפרק לשניים. לוט עובר לכיכר הירדן, בדרום ים המלח, אברהם נשאר בכנען. האחים מחליטים שהם לא רוצים לחיות יחד".
אלפי שנים אחרי, אנחנו שוב על סף קריעה. אין מה שנשמע יותר מופרך מ"אנשים אחים אנחנו". נכון לעכשיו, המונח "קבר אחים" אקטואלי יותר. הגוף המשותף שנולד וגדל כאן לא יוכל לשרוד בפרופורציות הנוכחיות שלו. נלך איש איש לארצו. אלה לישראל הדמוקרטית־ליברלית, ואלה ליהודה השמרנית־לאומנית. שכל אחד יפרנס את עצמו, ישמור על עצמו וינהל את חייו לעצמו.
אגב, על פי הנתונים הסטטיסטיים היבשים, ישראל הדמוקרטית־ליברלית היא אחת המדינות העשירות בעולם. וכאילו כדי להוכיח שאין תוחלת להמשך הקיום כאן ביחד, צורפה ל"מתקפת האחים" השבוע גם מתקפה נוספת: מתקפת אמוק של חקיקה פרועה, מטורללת, משולחת רסן. מתקפת ביזה.
אפשר למלא את כל הטור הזה בהצעות החוק שהומטרו על שולחן הכנסת, משל חומות ירושלים הובקעו זה עתה והגיע הזמן לשרוף את המועדון: חוק של ח"כ בשם אושר שקלים, שיאפשר למנות חברי מרכז מפלגה לחברות הממשלתיות. חוק (אביחי בוארון) שיבטל את הוועדה למינויי בכירים. חוק (חנוך מילביצקי) שיקנה לשר המשפטים את הסמכות לקבוע את דמי החברות בלשכת עורכי הדין. כי אם הפסדנו שם בבחירות, בואו לפחות נחסל אותם מבפנים.
חוק (יצחק קרויזר) שיגדיל את מספר סגני השר במשרד ראש הממשלה משניים לשלושה, ויאפשר למנות גם את אלמוג כהן לסגן שר במשרד הזה (איך שרדנו עד עכשיו בלעדיו?). חוק (צבי סוכות) שקובע שאישור מעצר מנהלי יחייב גם אישור של הקבינט, ולא רק של שר הביטחון (ושם יושבים בן גביר וסמוטריץ׳, כן?).
חכו, זה לא נגמר. התופינים האמיתיים עוד לפנינו: ביום רביעי התברר ש"הרשות החרדית" במשרד ראש הממשלה תממן את הוזלת מחירי התחבורה הציבורית בערים החרדיות. רגע, מה עם "הרשות החילונית"? אה, אין דבר כזה. ומאיפה הכסף של "הרשות החרדית"? מאוצר המדינה. כלומר, זה כסף שלנו.
אז אברך שיעלה על הקו האדום בבני ברק ישלם 4 שקלים, בעוד סתם אחד שיעלה עליו ברמת גן ישלם 8 שקלים. ההנחה הזו, בגובה 50%, תחול גם על הנסיעות הפנים־עירוניות וגם על הנסיעות הבינעירוניות. שחלילה הם לא יצטרכו לשלם כמונו בנסיעה מביתר עילית לאלעד תחתית, או משהו.
שבו טוב ושימו לב לתגובתו של סגן השר אורי מקלב על החרפה הזו: "מדובר במהלך שובר שוויון". מישהו חייב להסביר לו עד כמה הוא צודק. זה לא רק שובר שוויון, זה מרסק שוויון. המגזר שלא משרת, שכמעט ולא עובד, שסמוך אל קופת המדינה, שעולה לנו מיליארדים, ממשיך לבזוז את הקופה. אנחנו נעבוד, נייצר, נכניס למדינה מיליארדים, נתגייס, נשרת, נלמד את ילדינו ליבה כדי שיוכלו להפוך לאזרחים יצרנים. והם? אותו דבר, רק להפך.
קחו נשימה ארוכה, כי רק התחלנו. הרשימה עוד ארוכה: חוק לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. מה שיאפשר למנות תובע כללי שיקבל את סמכויות היועמ"ש בנושא התביעה. על החוק הזה חתומים שניים, מהליכוד: אלי דלל ועמית הלוי. דלל כבר הודיע אתמול שלא יקדם את החוק בעת הזו. הלוי לא הודיע כלום. כנראה עוד לא קיבל את ההוראה המתאימה. הלוי הוא מחולל החקיקה המשפחתית: מי שניסה להעביר את "חוק המתנות" כדי שהגברת נתניהו תקבל בחזרה את מאות אלפי הדולרים של הבן־דוד, וגם את "חוק טבריה", כדי שאריה דרעי יוכל להשתלט על טבריה.
לאיש הזה יש כיפה על הראש, אבל אין לו גרם אחד של בושה בכל הגוף. אגב: פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה זה רעיון טוב. אני תומך בו שנים ארוכות. כמובן שזה בלתי אפשרי במצב הנוכחי, כשהקואליציה המופרעת וחסרת העכבות הזו תוכל למנות את יעקב ברדוגו לתובע הכללי, והנ"ל, בלי למצמץ, ימשוך את תיקי נתניהו ויצווה לשלם למשפחה הוצאות ופיצויים על עוגמת הנפש. ואז, בט' באב הבא, הוא יבקש סליחה.
הדובדבן שבקצפת הוא, כמובן, חוק יסוד "לימוד תורה". משה גפני, יעקב אשר ויצחק פינדרוס. אלה השמות החתומים על החרפה המתועבת הזו. זה לא רק פטור גורף, ממלכתי, רשמי וסופי לחרדים מגיוס לצבא. זה גם השוואת הלימודים בישיבות לשירות בסיירת גולני. חזון גולדקנופף. ביטול היתרון היחסי של יוצאי צבא לאחר השירות. אני מעריך שלאחר אישור החוק הזה, יהיו מי שיעלו חוק יסוד "חופשת שחרור לאברכים", או "מענק שחרור" ואולי אפילו "פנסיה תקציבית" (אף על פי שלמשרתי הקבע כבר מזמן אין כזו).
לא, זה לא נגמר. שמחה רוטמן הניח השבוע תיקון לחוק יסוד "הממשלה", שמעביר את הליך הפיטורים של שר או סגן שר בשל חשד פלילי לכנסת. עד היום, השר היה מתפטר מכוח פסיקת בג"ץ (דרעי־פנחסי). מכיוון שהם נמצאים בעיצומו של תהליך החיסול של בג"ץ, שהכנסת תחליט. אתם חושבים שהכנסת הנוכחית, למשל, תפטר שר שהוגש נגדו כתב אישום?
צר לי, אבל צריך להמשיך: דן אילוז (הליכוד) הניח הצעה שלפיה "חוסמי כבישים" יחטפו עונש של שלוש שנות מאסר בפועל. ישראל אייכלר הניח תיקון לחוק העונשין שנקרא "איסור שידול קטינים להוצאה בשאלה". מר אייכלר, מה עם שידול לחזרה בתשובה? הישיבות שאתם מפזרים בערים החילוניות? דוכני חב"ד? המטרה האמיתית כאן היא לפגוע בארגונים המעטים המסייעים ליוצאים בשאלה ועושים את מה שהמדינה המופקרת שלנו לא עושה: סיוע לאלה שנפלטים מ"עולם התורה" בלי כלים אלמנטריים לקיום בכבוד בעולם האמיתי.
הלאה: אביחי בוארון הניח הצעת חוק להגדלת הצינון לקצינים בכירים משלוש לעשר שנים. במילים אחרות: יהיו כאן כאלה שישקיעו 40 שנה מחייהם להגנת המדינה, אבל לא יאפשרו להם לקחת חלק בתהליך קבלת ההחלטות או בחקיקה, ויהיו כאלה שיחגגו על חשבונם, והם אלה שינהלו את חייהם. בסך הכל הגיוני. אריאל קלנר (הליכוד) מציע להרחיב את חסינות חברי הכנסת גם לחיפוש בחומר מחשב ובטלפון החכם שלהם, ושל עוזריהם ועובדים בלשכתם (מזכיר לכם את יועצי נתניהו שנחשדים בהטרדת עד, נכון?).
ישראל אייכלר לא נותר מאחור והניח הצעה להשוואת מעמד רבנים למעמד ח"כים בכל הקשור לחסינות. אי אפשר יהיה לתבוע אותם. אוריאל בוסו (ש"ס) מציע להכיר בלימודים תורניים לצורך מכרזים בשירות המדינה. מה זה לימודים תורניים? למשל, תעודת הסמכה של הרבנות הראשית. זה יהיה תחליף ללימודים אקדמיים. למה לא, בעצם? אחרי שהם רידדו והזנו שורה ארוכה של מקצועות טיפוליים חיוניים ואפשרו לעסוק בהם גם ללא לימודים אקדמיים מוסדרים, הם ממשיכים במאמץ להפוך את ישראל לרפובליקת בננות רקובות.