לפני כחודש הזהרנו שהשר דוד אמסלם, שר במשרד המשפטים ולשיתוף פעולה אזורי, שדרש מנתניהו - וקיבל את רשות החברות הממשלתיות, לא ממתין לרפורמה המשפטית כדי להתנהג כפיל בחנות חרסינה ולמנות אנשים חסרי כישורים (אלא אם כן קרבה לליכוד נחשבת ליתרון מקצועי) לתפקידי מפתח בחברות הציבוריות.
"אמסלם הסיר אחריות": מנהלת רשות החברות בפנייה דרמטית לנתניהו
המונח "חברות ציבוריות" כולל מגוון גדול של תחומים וחברות. יש בהן חברות כמו רשות הדואר, יש את נמלי הים הממשלתיים, יש ביניהן גם חברות בעלות חשיבות אסטרטגית למדינת ישראל, כמו למשל רפאל או התעשייה האווירית - כאלה שאחראיות לא רק על ממון רב אלא שיש להן גם נגיעה לביטחון אזרחי ישראל.
כלומר, מינויים לא ראויים בחברות אלה עלולים לגרום לא רק לפגיעה בכיס של כולנו, אלא גם להוות איום על חיינו - עד כדי כך.
לאמסלם ורשות החברות יש היסטוריה ארוכה. כבר בשנת 2020 בעת הקורונה, בהיותו שר בממשלת נתניהו-גנץ, הוא ביקש לפרק את נבחרת הדירקטורים, שמשמשת מאגר לבחירת מועמדים לכהן בדירוקטוריונים של החברות הממשלתיות.
הנימוק של אמסלם אז היה רצונו לגוון את הנבחרת כדי לפתוח צוהר להשתלבות עבור שחקנים חדשים. הממשלה ההיא התפרקה, אבל המסר (שכבר היה ממילא בתהליך קידום) עבר: נבחרת הדירקטורים הפכה למגוונת יותר מאי פעם.
אלא שהאינטרס של אמסלם, ככל הנראה, לא היה גיוון, אלא רצון להחזיר את השיטה הפסולה של מינויים פוליטים, של גורמים הקשורים אליו או אל מפלגתו. כך למשל, בעצה אחת עם שר התקשורת, שלמה קרעי, ניסה להעביר כדירקטורים ברשות הדואר שלושה מינויים שעל פניו נראים בעייתיים: חבר מרכז הליכוד, אשת חבר מרכז הליכוד ועדת הגנה במשפט נתניהו... כלומר, שלושה שהזיקה הפוליטית הברורה שלהם אפילו לא מטושטשת.
גם נימוק יפה היה לאמסלם: "גם עקרת בית יכולה להיות מנהלת" זעק מעל לדוכן הכנסת. אמסלם צודק - יש בהחלט מקרים שבהם עקרת בית יכולה לנהל טוב יותר מעשרה גנרלים בדימוס.
ובכל זאת, כאשר מדובר על ניהול (מצרפי) של 254 מיליארד שקל כספי ציבור, שאמורים להניב דיבדנדים של מיליארדי שקלים לתקציב המדינה, יש לקבוע קריטריונים מסוימים באשר לדרישות הסף מהדירקטורים.
כמי ששייך לדור בו אמהות היו בעיקר עקרות בית, אני מודע בהחלט לכישרונותיהן המבורכים. אמי בת ה-94 למשל, העבירה את רוב יום חייה הבוגרים בין ניהול גן ילדים לבין גידול ילדיה שלה. מיותר לציין שאני אוהב אותה מאוד ומעריך את מכלול כישוריה - ועדיין, לא הייתי נותן לה לשבת בהנהלה של רפאל, התעשייה האווירית, נמל אשדוד או רשות הדואר.
אני נותן לשר אמסלם את הקרדיט שגם הוא יודע את העובדה הזאת: העולם מלא באנשים טובים, חלקם תומכי ליכוד, חלקם אפילו חברי מרכז הליכוד - ויש ביניהם גם מקורבים לשרים ולראש הממשלה. שום דבר מכל אלה לא מכשיר אותם לניהול של חברות ענק.
מי שחושב שמדובר במשחק פוליטי שבמסגרתו רוצה השר למנות מקורבים תחת מקורבים אחרים שמונו בידי קודמיו, טועה - מהמכתב של עו"ד רוזנבוים עולה ריח חריף של ניסיון להשחית את המערכת ולהרקיב אותה עד לייסוד.
מבלי משים, האיר אמסלם פינה חשובה וחשוכה בחקיקה המשפטית: הרצון להגדיל את סמכותם של המכונים "נבחרי ציבור" (למה "מכונים"? כי ספק רב אם מישהו מבוחרי הליכוד, ש"הצביעו ביבי", ידע שבמקום ה-16 ברשימת המפלגה לכנסת ניצב דוד אמסלם - והוא עוד מהמוכרים יותר שבין חברי הכנסת! כמובן שהטיעון הזה תקף גם לח"כים ממפלגת יש עתיד למשל. הם אולי נכנסו לכנסת על גבו של יאיר לפיד - נבחרי ציבור הם לא), על פני כוחם של המכונים "שומרי הסף" - פקידים בכירים, יועצים משפטיים ועוד.
התכנון שלו הוא לקוות שבג"ץ לא יטרפד את ביטול עילת הסבירות - והצעד הבא לא יהיה רק להדיח את היועצת המשפטית לממשלה (כפי שלא רמז, אלא אמר במפורש - לפחות את כנותו אפשר לזקוף לזכותו), אלא גם את נגיד בנק ישראל, בכירים באוצר, מנהלת רשות החברות הממשלתיות - ועוד שורה של שומרי סף, רובם יועצים משפטיים, שתאפשר לו, אם רק ירצה בכך, למנות גם את חברי הפרלמנט השכונתי לדירקטורים ברפאל (למשל).
במילים אחרות: מאחורי מה שנראה ככיפופי ידיים על סמכויות, מסתתרת מצוקה אמיתית של שומרת סף אמיצה שסירבה להיכנע לרוח התקופה ומאמינה באמת ובתמים שצריך להגן על אזרחי ישראל מפני מינויים פסולים בחברות הממשלתיות.
אני מכיר כמה חברי מרכז ליכוד. יש ביניהם אנשים מוכשרים להפליא, אבל עם יד על הלב, גם הליכודניקים שביניכם: הייתם נותנים לקבלן הקולות להיות אחראי על פיתוח טיל החץ? כי לידיעתכם - זה בדיוק סוג המינויים שמבקש אמסלם לקדם.