גם בימים הקשים ביותר של מלחמת לבנון השנייה לא שררה אווירת נכאים שכזאת בקומות המטה הכללי של צה"ל. ראשי הצבא רואים את הארגון העוצמתי הזה, שנבנה בדמם של רבים ובזיעתם של רבים יותר, הולך ומתפורר תחת ידיהם ובמשמרת שלהם, והם חסרי אונים. אילו רק היה למולם אויב להסתער עליו – הכל היה קל יותר.
נתניהו מתנער מהמתקפה על אלוף פיקוד מרכז: "תומך בכל מפקדי וחיילי צה"ל"
פיגוע ירי במעלה אדומים: שישה נפצעו קשה-בינוני, המחבל חוסל
אבל מתחתם הם רואים את חבריהם/פקודיהם, מי שהיו איתם שנים תחת האלונקה, ועכשיו בצעד של ייאוש עושים קריעה בנפשם, מוותרים על השירות שהם כל כך אוהבים ומפסיקים להתנדב. באלה בוודאי לא ניתן לראות אויבים. כשהם מביטים למעלה, אל הממונים עליהם – הם לא רואים כלום. חלל שזועק מריק מוחלט של מנהיגות.
בערב הם פותחים את הטלוויזיה ושומעים את ראש ממשלת לה־לה־לנד. באנגלית מושלמת הוא מספר שהכל נפלא פה: הצבא איתן, הכלכלה פורחת וגם הדמוקרטיה מלבלבת. פה ושם הוא גם משחיל משפט בסיציליאנית שוטפת, שלא הייתה מביישת גם את דון קורליאונה. איום מובלע אבל מובן לכל בר דעת, המכוון לשופטי בג"ץ, שמתחילים לדון בתקפותם של חוקי ההפיכה.
אחרי שהבין הרמטכ"ל, ערב ההצבעה על צמצום עילת הסבירות, כי אין מי שישעה לאזהרותיו, ואפילו לא מי שיקשיב להן, ניסו בצה"ל להפוך את ההתרעה לפומבית יותר. שני אלופים נשלחו לתדרך את חברי הקבינט והמתינו עד בוש. מסמכי ההתרעה האסטרטגית שכתב אגף המודיעין על ההשלכות הרות האסון של התפוררות הצבא קיבלו פומבי, והשבוע נשלח ראש אגף המבצעים לקרקס המכונה ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
אלוף עודד בסיוק, ראש אגף המבצעים, הוא מהקצינים האמיצים יותר שיושבים סביב שולחן המטה הכללי.
השבוע הוא מצא את עצמו כברווז במטווח הכסילים שמאיישים את כיסאות חברי הוועדה, שהתחרו ביניהם בשאלה מי ישתלח בו יותר. מאז ימיו כמג"ד 82 במלחמת לבנון השנייה לא היה חשוף כך לאש כל כך לא ידידותית. בסיוק, יחד עם ראש חטיבת המחקר עמית סער, ניסה להתריע על הנזק שנגרם ועוד ייגרם לצה"ל מהחקיקה ועל האיום הגובר על ישראל, הנתפסת כחלשה יותר ויותר באזור. אבל מולו ישבה חבורה של שוטים, שסבורה שהעולם הוא פאנל בערוץ 14 ומתחרה בשאלה מי ישמיע את האמירה ההזויה יותר שתקבל יותר מחיאות כפיים.
למחרת כבר הייתה חלוקת עבודה: שוטי הפאנל בערוץ 14 סימנו את ראש אגף המודיעין בצה"ל כאויב, ושני אווילים חברי הקואליציה השתלחו במפקד פיקוד המרכז. "מגבה מחבלים" קראה לו אחת מהם, ומדובר באחת שיודעת ומקפידה גם לבקר מחבלים בכלא. לא שזה צריך להפתיע. בעיני חברים רבים בקואליציה צה"ל הוא ארגון עוין. כזה שמסיר את המאחזים הלא־חוקיים שהם מקימים ושמפריע להם להצית בנחת בתי ערבים בחווארה.
היה עצוב לראות השבוע בחדלונו את שר הביטחון יואב גלנט, שמכיר היטב את תמונת המצב הקודרת, עומד לצדו של רה"מ בפיקוד המרכז, בשעה שנתניהו מתאר את מצבו המצוין של צה"ל. בפניו אפשר היה לראות את הצרבת שגאתה בו. עצוב יותר היה לראות את נתניהו, מי שעד לפני כמה שנים באמת הקדיש את עצמו לביצור ישראל, צופה בשלווה בכוח המגן שלנו מתרסק ורואה בו לא יותר מתפאורה לסרטונים שלו. לפחות קיבלנו אתנחתה קומית בדמותם של איתמר וחנמאל דוחסים את עצמם למדים ומתחפשים לחיילים.
בצה"ל יוצאים מגדרם לחפות על עומק השבר. מבטלים זימונים למי שמתלבט כדי שלא יירשם כמי שלא התייצב, מקיימים פעילות מבצעית עם תאי שליטה לא מאוישים במלואם, ומתקשים להפעיל את בית הספר לטיסה. אבל לא ניתן יהיה להמשיך את הבלוף לאורך זמן. התסיסה בקרב אנשי המילואים לקראת המשבר החוקתי שלפנינו קרבה לפיצוץ נוסף.
אז כבר לא יהיה מקום להסתיר או לשקף את הנתונים בדיסקרטיות. דמיינו שממשלה סבירה ולא מטורללת הייתה מודיעה למפקד חיל האוויר שמשיקולי תקציב עליו לוותר על כ־30% מטייסי המילואים שלו, הבכירים ביותר, על רבים מבעלי התפקידים במטה המבצעי ועל רוב המדריכים בבית הספר לטיסה. כל מפקד חיל אוויר, באשר הוא, היה צועק, מתריע ולבסוף גם יוצא פומבית נגד רוע הגזירה, באמירה שאין לו יכולת לעמוד במשימה. ובצדק.
חיל האוויר שלנו הולך ומתפורר, וכך גם שאר צבא המילואים בעקבותיו. 50 שנה אחרי אנחנו מתקרבים ליום הכיפורים של 2023. בעוד זמן לא רב הרמטכ"ל לא יוכל להמשיך להסתפק בלחישה על אוזנם של שר הביטחון וראש הממשלה. הוא יצטרך לצעוק פומבית. זה מה שנדרש ממנו כדי שלא נגיע שוב אל השבר של יום הכיפורים.
נתניהו יודע את כל זה ונראה שלא ממש אכפת לו. אולי אפשר להבין אותו. אולי כל גבר בן 74 שהיה מבין שאת אחרית ימיו הוא עשוי להעביר בכלא היה נלחם בציפורניים ושכל השאר יישרף. מה שלא מובן אלה הבודדים בעלי התבונה שעדיין מקיפים אותו: יואב גלנט, ניר ברקת, אבי דיכטר, ישראל כ"ץ, יולי אדלשטיין – ממה הם כל כך מפחדים? מדוע הם נותנים יד לחורבן המפעל הציוני? הרי בסופו של דבר הם יירשמו כשותפים־תורמים לקריסה, ואת ההיסטוריה לא יכתבו הוגי הדעות של ערוץ 14