חוכא לישראל: מה עוזרת חוקה לדמוקרטיה אוהבת אדם?

חוקה וחוכא לישראל
להלן תרגום של החוקה של הרפובליקה של אוּז'וּפיס, וילנה, ליטא (ועל פי הצעתי כאן: גם החוקה של מדינת ישראל, המזרח התיכון. אנא הצביעו כן).

למה קשה לאנשים להבין מה קורה באוקראינה? | עוזיאל
בכל תנודה של השקל לעומת הדולר יש דיכאון ושמחה | עוזיאל

בכל מקום נשמעים כחכוחים. כחכוחי חוקה, חוקה, חוקה, חוקה. חוּכָא וְאִטְלוּלָא לרוב. אני תמה מדוע כל כך חשובה חוקה בשעה שיש חוקה בכל מדינה איומה בעולמנו, ממצרים וירדן, שחוקותיהן חוקות הן, ועד הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ועוד ועוד מדינות באפריקה. לכולן חוקה. מה עוזרת חוקה לדמוקרטיה אוהבת אדם? (אגב, גם שני בתי מחוקקים לא משנים דבר. גם ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו יש שני בתי מחוקקים, וכך בעוד מדינות דומות. מה? אתם רוצים לשלם משכורות לעוד 120 חברי כנסת? שיהיה לכם לבריאות הנפש).

ככלל, חוקה היא במקרים רבים בעצם מגן מפני עריצות בית המשפט, ובמדינות דמוקרטיות רבות לא מסתפקים רק בחוקה כדי להתגונן משרירות אפשרית של שופטים שיפרשו חוקים ויסברו סברות, אלא דואגים שלאדם יהיה מגן נוסף לפני שעושים בו שפטים, ולכן ממנים מושבעים, אנשים אקראיים מקרב כל שכבות העם. בבית המשפט יושבים להם טכנאי מכונות כביסה ליד רופא, לולנית לצד מהנדסת תוכנה ולא רק שופטים. הלוואי עלינו זכויות אדם כאלה. עוד לא הגיע הזמן לחלום על דמוקרטיה כזו בישראל.

נשברתי. אם אתם רוצים חוקה, יש לי חוקה נהדרת. זה סיפור אמיתי על חוקה שנכתבה במדינה עצמאית של אומנים בתוך וילנה, ליטא. שם, בשכונה מעבר לנהר, הכריזו אומנים על הקמת מדינה, ששמה (בליטאית) אוּז'וּפיס (שם שפירושו: מעבר לנהר). הם כתבו לה חוקה. עליי להעיר שהשטח שעליו הוקמה המדינה הזאת בווילנה, הוא שטח שבעבר רוב תושביו היו יהודים. תרגמתי את סעיפי החוקה, אף שבעצם יש קיר בעיר הזאת שבו החוקה שלהם מופיעה בשלטים בהרבה מאוד שפות, בהן גם יידיש ועברית.

ובכן, להלן תרגום שלי לעברית של החוקה של הרפובליקה של אוּז'וּפיס, וילנה, ליטא, ועל פי הצעתי כאן: גם של מדינת ישראל, המזרח התיכון (השמטתי את שני הסעיפים הראשונים שקשורים לליטא):

1. לכל אחד יש זכות למות, אבל זו איננה חובה.
2. לכל אחד יש זכות לעשות שגיאות.
3. לכל אחד יש זכות להיות מיוחד.
4. לכל אחד יש זכות להתאהב.
5. לכל אחד יש זכות להיות נאהב, אבל זו איננה חובה.
6. לכל אחד יש זכות להיות חסר חשיבות.
7. לכל אחד יש זכות להתבטל.
8. כל אחד רשאי לאהוב ולטפל בחתול.
9. לכל אחד יש זכות לטפל בכלב, עד שאחד מהם ימות.
10. לכלב יש זכות להיות כלב.
11. חתול לא חייב לאהוב את בעליו, אבל חייב לעזור במצבי חירום.
12. לכל אחד יש זכות להתעלם לפעמים מהמטלות שלו.
13. לכל אחד יש זכות להטיל לפעמים ספק, אבל זו איננה חובה.
14. לכל אחד יש זכות להיות שמח.
15. לכל אחד יש זכות להיות עצוב.
16. לכל אחד יש זכות להיות בשקט.
17. לכל אחד יש זכות לאמונה.
18. לאף אחד אין זכות לאלימות.
19. לכל אחד יש זכות להתפעל מחוסר החשיבות שלו.
20. לאף אחד אין זכות להיות בעל התוכניות של הנצח.
21. לכל אחד יש זכות להבין.
22. לכל אחד יש זכות לא להבין כלום.
23. לכל אחד יש זכות לכל לאומיות שהיא.
24. לכל אחד יש זכות לחגוג או לא לחגוג את יום ההולדת שלו.
25. כל אחד צריך לזכור את שמו.
26. כל אחד יכול לחלוק את מה שיש לו.
27. אף אחד לא יכול לחלוק את מה שאיננו שלו.
28. לכל אחד יש זכות שיהיו לו אחים, אחיות והורים.
29. כל אחד יכול להיות עצמאי.
30. כל אחד אחראי לחירות שלו.
31. לכל אחד יש זכות לבכות.
32. לכל אחד יש זכות להיות בלתי מובן.
33. לכל אחד יש זכות לגרום רגשי אשם לאדם אחר.
34. לכל אדם יש זכות להיות יחיד.
35. לכל אחד יש זכות שלא יהיו לו זכויות.
36. לכל אחד יש זכות לא לפחד.
37. אל תפסיד.
38. אל תשיב מלחמה.
39. אל תיכנע.

ונוסף גם סעיף כזה: לכל בינה מלאכותית יש זכות להאמין ברצון הטוב של בני האדם.
פינת השלולית
שלום מר עוזיאל היקר!
קוראים לי דורון, אני בת 22, ובשנתיים האחרונות אני גם עוקבת אדוקה של פינת השלולית (והספרים שמלקטים אותה). הרעיון הקסים אותי, המסרים ריגשו אותי, ואמצעי ההעברה שבה אותי. הרבה זמן רציתי לצייר לכבודך ציור, כאות תודה, של נסיכה אחת וצפרדע אחד ברגע אחד מיוחד.

אז עכשיו יש ציור, ואפילו נולד איתו סיפור קצר שמצורף כאן. אני לא בטוחה שאני מרוצה (כיאה לציירת מן המניין), אבל - זה ציור ששיקף את מה שדמיינתי פעמים רבות בקריאת הטור שלך בעיתון.  אולי יום אחד אראה ציור או סיפור מהשלוליות שלי בטור שלך!

בנימה זו ולפני הציור והסיפור, רציתי להודות לך. יש בפינה הזו משהו קסום. אי אפשר להפסיק לחכות כל פעם לטור הבא, רק כדי לקרוא עוד כמה הגיגים מהשלולית.
תודה רבה ומחכה לטורים הבאים,
דורון פישר.

ודורון צירפה את הציור שאנחנו מביאים כאן, וגם את הסיפור הזה:
ואז, הנסיכה משתה את הצפרדע מהשלולית, נשקה לו וחיכתה. הביטה וחיכתה.
הצפרדע לא אמר כלום, רק חייך ושתק.
״נו?״, תמהה הנסיכה.
״קווה?״, שאל הצפרדע.

״אתה לא הופך עכשיו לנסיך?״
״קווה…״, אמר הצפרדע.
לא עבר זמן רב עד שמאסה בו, והניחה אותו בחזרה על שפת השלולית.
הצפרדע חזר למים, מובס ומבולבל.
הוא הרי חשב שבגלל שהנסיכה נשקה לו, היא כבר האמינה שהוא נסיך.