כשהשלטון משתלח במערכת הביטחון, הרמטכ"ל נמצא לבד במערכה | לב רם

דבריו השבוע של שר הביטחון יואב גלנט בגבול הצפון נאמרו בטון חריף במיוחד: "אם חלילה תתפתח פה הסלמה או עימות, אנחנו נחזיר את לבנון לתקופת האבן. לא נהסס להפעיל את כל העוצמה שלנו ולשחוק כל מטר של חיזבאללה ושל לבנון".

יותר מאשר איום, מדובר גם במסר לחסן נסראללה כי ישראל אינה מעוניינת במלחמה, אבל כזו יכולה להתפתח במהירות אם נסראללה יטעה בחישוביו. לעומת עימותים מוגבלים ומתוחמים מוכרים מהשנים האחרונות ברצועת עזה, בכל הקשור לגבול הצפון הסיכוי לאפשרות כזו הוא הרבה יותר קלוש. עם זאת, בהתפרץ תקרית חמורה, שמובילה באופן מיידי להסלמה, הסיכוי לבלום אותה בטרם תהפוך למלחמה של ממש הרבה יותר נמוך.

למרות הדברים הללו, ישראל וחיזבאללה עדיין אינם עומדים בפתחה של מלחמה, כך סבורים במערכת הביטחון, אבל ללא ספק מדובר בתקופת מתיחות חריגה. בין פרובוקציות גדר לפעולות חמורות, כפי שכבר ביצע נסראללה בפיגוע מגידו, במודיעין הישראלי ממשיכים לזהות כיוונים של חיזבאללה למתוח את החבל עוד יותר.

הימור נוסף של נסראללה כי גם אם יבצע פעולה חמורה שתוביל לנפגעים בצד הישראלי, התגובה הישראלית תהיה הכלה - עלול להוביל אותו לטעות חמורה. תרחיש של פיגוע מגידו 2, במקום ובמאפיינים אחרים, יכול בהחלט להתממש בחודשים הקרובים.

ניתן להבין מהיכן מגיע הביטחון העצמי של נסראללה למתוח את גבולות הגזרה של משוואת הפעולה מול ישראל. בהסתכלות של כחמש שנים לאחור, ההרתעה במרחב הגדר הלכה ונשחקה, בין השאר בהחלטה הישראלית להכיל אירועים חמורים, שבהם חיזבאללה הוציא אל הפועל פעולות צבאיות, זאת מתוך רצון שלא להידרדר למלחמה בגבול הצפון ולהמשיך לפעול בגמישות נגד מטרות של איראן וחיזבאללה בסוריה.

בשלושה מקרים לפחות הכניסה ישראל ממד של תיאטרליות בפעולות צבאיות ובביומן כדי לאפשר לחיזבאללה לחזור בו מכוונתו לפגוע במטרות ישראליות בתגובה לפעולות המיוחסות לישראל. בכל ההחלטות הללו קיבלו הדרג המדיני וראש הממשלה בנימין נתניהו את המלצת הדרג הצבאי כי נכון, בשל שיקולים פרגמטיים, לפעול כך - ובכך להרחיק הסלמה.

בשנת 2018 נרשם שינוי משמעותי נוסף בגבול, כאשר בחסות ארגון סביבתי לכאורה לקידום חקלאות ואיכות סביבה, הקים חיזבאללה עמדות על הגדר. למעשה מדובר במהלך המקדים הראשון של חיזבאללה להשבת הנוכחות הגלויה שלו בגבול לאחר מלחמת לבנון השנייה. העמדות הצבאיות של השנה האחרונה והנוכחות הגלויה של פעילי חיזבאללה במדים על הגבול הן כבר גלגול מתקדם של הזרעים שנטמנו לפני כחמש שנים, ומתחילות להזכיר את המציאות על הגדר לפני מלחמת לבנון השנייה.

צעדים קטנים ועקביים

דוגמאות משמעותיות נוספות למתיחת החבל מצד חיזבאללה הן ניסיונות הפלת מל"טים ישראליים – שעברו גם הם ללא תגובה, למרות בקשה של הדרג הצבאי לתקוף את הרכב ששיגר לעבר כלי הטיס. הבקשה לא אושרה על ידי ראש הממשלה נתניהו.

דוגמה נוספת היא שיגור מל"טים לבנוניים לא חמושים לעבר מאגר הגז "כריש". מלבד הפלתם של אותם מל"טים, גם המקרה הזה הסתיים ללא תגובה, והדרך שבה הגיעה ישראל להסכם עם לבנון בנוגע למחלוקת לגבי המים הכלכליים ומאגרי הגז, תחת איומי חיזבאללה בהסלמה, הייתה בעייתית מאוד, אפילו אם ההסכם עצמו סביר.

בתקרית המל"טים ראש הממשלה היה יאיר לפיד, אבל מי שמבקש לצבוע את שחיקת ההרתעה הישראלית שלכאורה התרחשה במשמרת של לפיד, מתעלם לחלוטין מרצף האירועים של חמש השנים האחרונות, כולל אירועי החודשים האחרונים שמבטאים החמרה של המגמה.

נכון, תמיד יש שיקולים פרגמטיים של רווח והפסד ומרחב לגיטימי של החלטות מדיניות, אבל בראייה של חמש שנים לאחור, נראה כי ישראל הלכה פעמים רבות מדי באזור המרחב הבטוח, הרחיקה הסלמה מיידית, אבל שחקה את היציבות לאורך זמן, בצעדים קטנים ועקביים. ברוב המוחלט של אותן שנים ראש הממשלה היה נתניהו.

את המתיחות של השנה האחרונה לא ניתן לצבוע בסיבה אחת, אלא במגוון נושאים שביחד חוברים לתמונת המצב הנוכחית. ישראל תוקפת בסוריה אינטרסים מובהקים של חיזבאללה ואיראן. הפגיעה השבוע בפרויקט משותף של הציר השיעי מהווה דוגמה מצוינת לכך.

האיראנים, שיצאו כשידם על העליונה בסיבוב הזה בסוגיית הגרעין בהסכמות השקטות שהשיגו עם האמריקאים, מרגישים חופשיים להגביר את הלחץ על השותפות שלהם באזור לפעול נגד ישראל. בלבנון, למשל, גם ארגוני הטרור הפלסטיניים – חמאס, הג'יהאד האסלאמי ופלגים נוספים – זוכים עכשיו לתמיכה רחבה יותר והפכו לפעילים יותר, גם לאורך הגדר.

מנגד, ישנה כמובן ישראל במשוואה. בניית המכשול בחודשים האחרונים ושינוי פני הגבול מייצרים אף הם הסלמה בתגובות בצד השני. ככל שהבנייה תימשך בחודשים הקרובים לאורך הגבול, צפויות התנגשויות בנקודות שבהן סימון הקו הכחול נמצא במחלוקת.

המפגש של הכלים הכבדים שעובדים לאורך הגבול, הדחפורים שחושפים את הצמחייה, הפגיעה בתוכניות המבצעיות העתידיות של חיזבאללה לחדור לשטח ישראל לאחר שכבר נפגעו בחשיפת המנהרות ההתקפיות – כל אלה מייצרים חיכוך ומפגש על הגדר כבר עכשיו.

ניתן להעריך כי בשלב הבא הנשק המוסלק של פעילי חיזבאללה שמסתובבים על הגדר כבר יהיה חשוף ובידיים, וכמו המציאות ערב מלחמת לבנון השנייה - חמושים משני צדי הגדר, לוחמי צה"ל ואנשי חיזבאללה, ימצאו את עצמם במרחק של עשרות מטרים אלה מאלה, כאשר בניית המכשול מגבירה עוד יותר את תחושת המתיחות.

ולבסוף, כמובן לא ניתן להתעלם מכך שתחושת הביטחון שלכאורה מפגין נסראללה בבחירתו לנסות למתוח את משוואות הפעולה שלו, קשורה גם בניתוח תמונת המצב של המשבר העמוק בתוך ישראל והקרנתו על הצבא.

בדרך לאירוע גלנט 2?

המצב בצפון מתוח, אבל זו אינה הבעיה הראשונה של מדינת ישראל, צה"ל ומערכת הביטחון בימים אלה. ישראל מורגלת באירועים, ובשבוע האחרון כבר מתקבע סוג שגרה מסוים של צבא שמתנהל ברקע משבר עמוק וחסר תקדים שמתחולל בתוכו.

הכותרות הגדולות בדבר סוגיות שונות הקשורות לכשירות מערך המילואים בכלל, וחיל האוויר בפרט, נדחקות אט־אט לעמודים פנימיים יותר בעיתון, אך זה לא אומר שהמשבר אינו מעמיק גם כאשר החשיפה התקשורתית נמוכה יותר.

בשבוע האחרון הודו בצה"ל כי כבר עכשיו יש פגיעה שהוגדרה כמתוחמת במערכים מסוימים, והכוונה לא רק לחיל האוויר. התהליכים שהחלו בצבא עם אנשי המילואים שהפסיקו את שירותם לאחר החקיקה בכנסת של חוק צמצום עילת הסבירות, כמוהם בעולמות הטראומה כפגיעה רב־מערכתית. לאחר המכה הקשה שספג צה"ל, הטיפול בחדר המיון אפילו לא החל, ובכל יום שעובר הבעיות מחמירות ואף זולגות לצבא הסדיר.

גם אם מחר בבוקר יימצאו לפתע פתרונות והסכמות בין הצדדים, לצבא יידרש תהליך שיקום ממושך, הכולל אתגר לא פשוט ולא קצר של החזרת המצב לקדמותו בכל הקשור לאחדות השורות, לקונצנזוס ולאיחוי הפצעים והצלקות.

החזרת הכשירות במצב כזה היא אולי המשימה הקלה ביותר מבין הנזקים שקשה הרבה יותר להגדיר. במצב הנוכחי הפתרון אינו נראה באופק, ואפילו הדיאגנוזה למצב הנוכחי אינה משוקפת לקבינט המדיני־ביטחוני, שאינו מבקש לעסוק בנושא זה.

בין הפטיש לסדן, בתוך משבר חברתי חסר תקדים במדינת ישראל, כבר בתקופה הקרובה עלול הרמטכ"ל לעמוד במצב שבו יידרש לעדכן את הדרג המדיני ואת הציבור בישראל כי לנוכח הפגיעה בכשירות ובאיכות הביצוע בדברים מסוימים, צה"ל נאלץ לעסוק בפחות משימות מבעבר.
בכל הקשור לקבוצות וצוותי למידה ותחקור בסוגיות מבצעיות ותוכניות אופרטיביות שבהן צוותים רבים מובלים בידי אנשי מילואים, מורגשת כבר עכשיו פגיעה שרק תחמיר ותתברר לעומקה בסוף חופשת הקיץ, כאשר בצה"ל יבקשו להאיץ את קצבי העבודה במפקדות הפיקודים, במטה הכללי ובמערך המילואים.

על שרים וצרצרים

לא רק סוגיות המהפכה המשפטית, הכשירות ומצב מערך המילואים מעיבים על היחסים שבין הדרג המדיני והצבאי. אליהם מתווספים הקיטוב בתוך הממשלה, פיצול הסמכויות באיו"ש והדומיננטיות של השר בצלאל סמוטריץ' בקביעת הטון במדיניות של ישראל בשטחים.

בימים שבהם מדברים על אפשרות של נורמליזציה עם סעודיה, בין השאר בתמורה לוויתורים מרחיקי לכת לפלסטינים, במציאות שבה גם פינוי של מאחז בלתי חוקי הופך לאירוע בעל פוטנציאל למשבר פוליטי, קשה לראות תרחיש שלפיו הסכם מהסוג הזה יכול להתממש בהרכב הממשלה הנוכחי.

זה זמן מה הצבא פועל במרחב שבו הוא כמעט אינו נהנה מגיבוי הדרג המדיני. גם כאשר ראש השב"כ, אלופי צה"ל - והשבוע היה זה תורו של דובר צה"ל - מותקפים מתוך הממשלה עצמה או שליחיה, רוב שרי הממשלה מתפקדים על תקן צרצרים.

לראש הממשלה זה לקח כמעט יומיים, וכך גם לראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר, שהמתין עד לראיון בגלי צה"ל כדי להגיד משהו לגבי הדברים החריפים שנאמרו מצד שרים וחברי קואליציה על ראש השב"כ. אנחנו עדיין ממתינים לתשובתו בנוגע לעמדתו בנוגע למאחזים בלתי חוקיים ולשאלה אם צריך לפנותם, ואם לעמדתו של השר יש כיום תופעה של טרור יהודי באיו"ש, שבעבר הוא הזהיר ממנה.

אבל מה יש לצפות מדיכטר, שהוא חלק מאגף שלם של שרים מתונים בליכוד שהתחפשו ללהקת צרצרים שממלאים פיהם מים, גם כאשר המעשים בשטח מנוגדים לחלוטין לעמדותיהם המוצהרות?

עושה שקר בנפשו מי שטוען שההתקפות החריפות מתוך הממשלה על מערכת הביטחון כמוהן כביקורת לגיטימית ועניינית. בין ביקורת לחוסר גיבוי של הדרג המדיני לצבא קיים מרחק רב, והרמטכ"ל הרצי הלוי במצב הנוכחי מול הדרג המדיני הוא איש בודד מאוד, כאשר המתח בין שר הביטחון גלנט לבין סמוטריץ' על מאבק הסמכויות באיו"ש, שהוכרע לטובתו של סמוטריץ', הולך ומחלחל לשטח.

בכירים במערכת הביטחון אמרו לנו השבוע כי בחלוקת הסמכויות בתוך הממשלה בין השרים גלנט לסמוטריץ', נוצרה בעיה מובנית שמקשה על תפקוד הכוחות בשטח. לדברי הבכירים, מדובר בניגודי אינטרסים בין שיקולי הביטחון לבין שיקולי ההתיישבות שאותם מייצג סמוטריץ', שלאחרונה גברה מאוד השפעתו.

נקודת ההתערבות של שר הביטחון בהחלטה על פינוי מאחזים באה לידי ביטוי רק כאשר יש לכאורה פגיעה בשיקול ביטחוני. ביתר הדברים זו כבר סמכותו של סמוטריץ'. בפועל, גם כאשר בצה"ל דיווחו על מקרים שבהם עלייה לשטח של מאחז בלתי חוקי משפיעה על המצב הביטחוני באזור, לא התקיים על כך דיון רשמי במערכת הביטחון.

הטענה, אולי המעניינת מכולן, שנשמעת בשיחות עם גורמים שונים במערכת הביטחון, היא כי נרשם שינוי מהותי מאז המשבר של גלנט עם נתניהו: "בחודשים האחרונים במאבק הסמכויות עמדתו של סמוטריץ' היא המובילה. אם בתחילה נתניהו וגלנט פעלו יחד לאכיפת החוק מול דרישות סמוטריץ' ובן גביר, מאז הפיטורים של גלנט, נתניהו נותן לסמוטריץ' הובלה מלאה של סוגיות המנהל האזרחי ביהודה ושומרון".

ניתן להניח שהשינוי במאזן הכוחות קשור גם לאיומים של סמוטריץ' ובן גביר כי יפרקו את הממשלה אם ראש הממשלה לא יעמוד בהסכמים הקואליציוניים חסרי התקדים שעליהם חתם. לכך מצטרפים משקעי העבר בין ראש הממשלה לשר הביטחון שלו. גלנט שידר לאחרונה יישור קו קואליציוני בהצבעה על עילת הסבירות, לאחר שניסה להגיע עם שר המשפטים יריב לוין לפשרות של הדקה ה־90.

את הביקורת חטף שר הביטחון משני הצדדים - מעמד החשוד המיידי מצד תומכי הממשלה והרפורמה, ומעמד כפוי הטובה שחושב רק על שרידותו הפוליטית מצד אנשי המחאה שיצאו לרחובות לאחר שפוטר. בפועל, האירועים האחרונים באיו"ש מבטאים באופן מובנה את הבעיה שנוצרה לגלנט בשטח, אבל זה אינו סוף פסוק.

ככל שהקיטוב בתוך הממשלה יימשך, ולא ייעשו ניסיונות להסכמות בנושאי החקיקה, המתקפות על מערכת הביטחון תימשכנה מצד חברים בממשלה, המשבר הפנימי בתוך צבא יעמיק, והכאוס השלטוני באיו"ש יימשך.

לפיכך אירוע גלנט 2, במאפיינים מעט שונים, אינו תרחיש דמיוני, במיוחד כאשר כל הסעיפים בהתרעה האסטרטגית שסיפק בזמנו רק החמירו בשבועות האחרונים.