ממשלת "יודעים יותר טוב מכל המומחים": הקואליציה ויתרה על הזהירות | רוזנר

חברו נקודה לנקודה, ואז לעוד אחת, ופתאום קו. לממשלה יש קו. נגדיר אותו כך: "אנחנו יודעים יותר טוב". זו ממשלת "אנחנו יודעים יותר טוב". אם תחשבו דקתיים על הקו הזה, תזהו שהוא מסביר כמעט את כל מה שהממשלה עושה ונראה תמוה.

בצלאל סמוטריץ' חושב שהוא יודע יותר טוב מהשב"כ מה יגרום או לא יגרום לרדיקליזציה של סטודנטים ערבים. יריב לוין חושב שהפוליטיקאים יודעים יותר טוב מהשופטים איך לנהל את מערכת הזכויות והחובות של האזרחים. שמחה רוטמן כתב חוברת של כמה עשרות עמודים, והוא עכשיו המומחה מספר אחת למשפט חוקתי. משה גפני יודע יותר טוב מנגיד בנק ישראל איך לנהל את גובה הריבית. איתמר בן גביר יודע יותר טוב מהמשטרה איך צריך לפזר הפגנות. אביחי בוארון יודע יותר טוב ממפקד פיקוד המרכז איך להגן על חיי המתנחלים. מירי רגב מחוברת לעם, ולכן היא יודעת לאן צריך לסלול רכבת.

זו ממשלת יודעים־יותר־טוב. ולא סתם, אלא יודעים־יותר־טוב־מכל־המומחים. כשאתם מנסים להבין מדוע הם מנגחים את הרמטכ"ל, מתעלמים מעצותיו של ראש אגף תקציבים, מסבירים לנגיד בנק ישראל מה הוא צריך לעשות, מתפלפלים עם היועצת המשפטית על הבנתה את החוק, מבטלים את אזהרותיהם של מומחים לממשל ומשפט, ומגחיכים את דאגותיהם של פסיכולוגים – כשאתם מחברים את כל אלה, קל לזהות את הקו.

קואליציית נתניהו היא ממשלה שיש בה שיעור גבוה מאוד של חברים שאין להם כבוד והערכה מקצועית למי שמקצועם ביטחון, כלכלה, חברה, משפט, יחסי חוץ, דמוגרפיה, טרור או מה שזה לא יהיה. זה שנתניהו חושב שהוא מבין יותר מכולם בכל דבר, זה ברור כבר הרבה שנים. וצריך לומר: נתניהו אכן מבין לא מעט בהרבה מאוד דברים. אבל בואו נודה באמת, לא כל אחד בממשלה הזאת הוא נתניהו, ובכל זאת כל אחד בקואליציה שלו חושב, או חושבת, שגם הוא והיא ממש כמו נתניהו. גם הם יכולים להתעלם, כי מי־הם־בכלל־הפרופסורים־האלה־שיגידו־לנו.

זו תופעה מרתקת, שמערבת ארוגנטיות (ניצחנו בבחירות, סימן שאנחנו יותר חכמים), עם רגשי נחיתות (אז אנחנו לא יודעים אנגלית, אז מה?). זו תופעה שיש לה שורשים, כך נדמה לי, בשריטה הגדולה של אוסלו. כן, שווה להרחיק עד אוסלו, ההוכחה האולטימטיבית של כוכבי הימין שהממסד שבוי בחשיבה קבוצתית, אידיאולוגית, בנאלית, שמאלית. איפה המומחים היו באוסלו? למה הצבא לא עמד על רגליו האחוריות באוסלו? איך אפשרו למשוך באף מדינה שלמה למהלך הזוי? הנה – הוכחה ברורה: אנחנו הבנו מה שכל המומחים לא הבינו. אנחנו הבנו שאוסלו פגום, הגנרלים והמומחים הסתובבו בחליפות בוועידות שלום וחתמו על הסכמים מופרכים בלי להניף דגל שחור.

קשה להוכיח, אבל נדמה לי שבאוסלו נחרטה השריטה בבשרו של הימין שיודע־יותר־טוב. זה ימין שמערב פרנויה של חשדנות (הם כולם שמאלנים, לא?) עם זחיחות של ידענות (אמרנו לכם, לא?). זה ימין – גם את זה צריך לומר – שיש לו גם יותר מקומץ של טענות נכונות על הטיות מובנות של קהילת המומחים. רק מעט משפטנים זיהו בזמן, ואמרו בחדות הראויה, שהמהלך המשפטי האימפריאלי של אהרן ברק בשנות ה־90 יהיה חרב פיפיות שתתהפך על בית המשפט. רק מעט גנרלים היו ערים מספיק לחסרונות של אוסלו, ועמדו על עקרונותיהם. באופן כללי, מי שעושה טועה, לפעמים טעויות גדולות. אפשר לראות בכל טעות של מבינים, עילה להתעלם ממה שאומרים המבינים, ואפשר לראות בה איתות לכך שצריך להקשיב להם - אבל בזהירות הראויה.

הממשלה הזאת זרקה את הזהירות. היא יודעת כל כך טוב, שאין לה צורך בזהירות, או במבינים, או בהקשבה. הנה, דובריה כבר מזהים עוד טעות, ממש כמו באוסלו. שימו לב למה שאומרים חברי הממשלה בשבועות האחרונים על הסכם הגז עם לבנון. תראו מה קרה, הם אומרים – הממשלה הקודמת, בחסות עצות המומחים, הגיעה להסכמה על סימון גבול ימי וחלוקת רווחים - ומיד חסן נסראללה התמלא ביטחון והתחיל לעשות פרובוקציות.

זו תיאוריה מעניינת. תיאוריה נוחה. אפשר להציע עוד כל מיני תיאוריות מהסוג הזה. דוגמאות: הממשלה הקודמת החליטה להטיל מס על משקאות ממותקים, ומיד חסן נסראללה התמלא ביטחון והתחיל לעשות פרובוקציות. הממשלה הקודמת החליטה להעלות את גיל הפרישה לנשים, ומיד חסן נסראללה התמלא ביטחון והתחיל לעשות פרובוקציות. לך תוכיח שלא מדובר בצירוף מקרים, אלא בסיבה ותוצאה. לך תוכיח שנסראללה עושה פרובוקציות לא משום שהוא מזהה את חולשתה של ישראל תחת הממשלה הזאת (בגלל הרפורמה והמחאה), אלא משום שזיהה את חולשתה תחת הממשלה הקודמת (בגלל הסכם הגז).

לך תוכיח. הקשר של סיבה ותוצאה הוא קשר מסתורי, שפילוסופים, פיזיקאים ומתמטיקאים מאותגרים על ידיו כבר מאות בשנים. אם מחר תפרוץ מלחמה בצפון, ממשלת נתניהו תאשים את ממשלת בנט־לפיד ותאמר שזה הגז. האופוזיציה תאשים את ממשלת נתניהו, ותאמר שזו הרפורמה והמחאה. להיסטוריונים תהיה עבודה ל־100 השנים הבאות.

והיסטוריונים... אתם יודעים מה זה היסטוריונים. עדר של מומחים מטעם, שבויים בחשיבה קבוצתית, שמאלנים. אנחנו יודעים מראש מה הם יאמרו, אבל מה כבר הם מבינים.

גברים בעבודה

תעסוקת גברים חרדים עלתה לשיעור של 55.8%, נתון גבוה יותר ממה שנרשם כבר זמן רב. אלה הנתונים היבשים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. פרסומם לווה, כמקובל, בהכרזות על ניצחון (שר העבודה), הכרזות על כישלון ("הארץ"), קטטות קטנוניות (שלמה פילבר), צהלות מופרזות, זלזול מיותר וכל שאר הדברים שאפשר לצפות להם. במקום כל אלה, נציג עוד כמה עובדות, נתהה על מסקנות אפשריות, ונפרסם נתונים חדשים של המדד שיש להם רלוונטיות להמשך.

עובדות תחילה: כנראה שקצת יותר גברים חרדים עובדים היום לעומת העבר. למה? אנחנו לא יודעים. ההשערה היא שמדובר בלחצים שנוגעים לעליית יוקר המחיה. אולי. אם זו באמת הסיבה, שווה להתעכב עליה, ותכף נעשה גם את זה. בכל מקרה, זו בשורה חיובית. כמה חיובית? זה תלוי, בין השאר, כמה אחורה בגרף הולכים. מ־2002 יש מגמת עלייה לא רצופה. עד 2002 יש מגמת ירידה לא רצופה. אם מביטים לאחור עד שנת 1996, קו המגמה הוא של עלייה מתונה, כולל צלילות בדרך. ועוד: 55.8% זו אומנם עלייה, ולא מבוטלת, אבל זה עדיין נתון נמוך מאוד. שיעור התעסוקה של גברים יהודים לא חרדים הוא 87%.

ועוד: הממשלה הציבה יעד – בשנת 2020 יהיו 63% מועסקים מקרב הגברים החרדים. זה יעד שהממשלה לא עמדה בו. היעד שהוצב ב־2021 הוא 65%־70% עד שנת 2030 (האפשרות הגבוהה, אם יירד גיל הפטור מגיוס). גם זה רחוק. אפשר להאשים את הקורונה אם רוצים, או כל גורם אחר. אפשר גם להציע בנימוס שהממשלה לא עומדת ביעדים כי היא לא ממש מתאמצת לעמוד בהם.

ועוד: שיעור התעסוקה חשוב, אבל גובה ההכנסה גם הוא חשוב. דוח מקיף של קהלת זיהה לפני כמה שנים ש"פערי ההכנסות בין יהודים לא חרדים ליהודים חרדים הלכו וגדלו על פני זמן (פער כולל בהכנסות)". כלומר, גם כאשר חרדים מצטרפים לכוח העבודה, ההכנסה הכוללת של החרדים ממשיכה לצנוח יחסית למה שהייתה יכולה להיות. מה צריך כדי שההכנסה תעלה, ולא רק שיעור התעסוקה? זה קל: "התכנסות במאפייני ההשכלה". רק שעם זה יש בעיה: "נכון לעכשיו, אין שום עדות להתכנסות בהשכלה, כך שסביר שפער ההכנסות רק יעמיק ולא יצטמצם". ואת כל זה אפשר לסכם במילים פשוטות: יכול להיות מצב שיותר חרדים עובדים והתרומה הכוללת שלהם למשק לא עולה. יכול בהחלט להיות שזה המצב כרגע.

ועוד: אלה נתוני רבעון על סמך מספר קטן יחסית של משיבים. הנתונים השנתיים יהיו אמינים יותר, ולא בהכרח זהים. הם חסרים מרכיבים הכרחיים, כמו תשובה לשאלה מה גיל הכניסה לעבודה. האם מדובר בחרדים צעירים (יותר משמעותי) או מבוגרים (פחות משמעותי). וכאמור, גם אין הסבר מדוע. יש ניסיונות להסבר, אבל אין הסבר.

ד"ר גלעד מלאך מהמכון הישראלי לדמוקרטיה אמר ל"הארץ" ש"הלחץ על הקבוצות החלשות יותר כלכלית היה גדול יותר וגרם לכניסה מהירה לשוק העבודה". ד"ר איתן רגב מהמכון החרדי למחקרי מדיניות אמר דבר דומה ל"כלכליסט". "עליית הריבית, השינויים בשוק המשכנתאות ויוקר המחיה ישפיעו דרמטית על המגזר החרדי בפרט ויביאו לשילוב של גברים חרדים נוספים בשוק העבודה". שר העבודה יואב בן צור אמר לוואלה! ש"העלייה בשיעור תעסוקת חרדים היא פרי המאמצים שלנו והודות להשקעה נרחבת". זו התפארות של פוליטיקאי, לא הסבר שיש לו רגליים. הדס פוקס, כלכלנית ולא פוליטיקאית, אבל גם היא ממשרד העבודה, יודעת יותר טוב. היא אמרה ל"גלובס" ש"גם חרדים הולכים לסופר, וההכנסה של הנשים פשוט לא מספיקה".

אז יש כאן חדשות טובות. החרדים הם בני אדם (לא שחשבנו אחרת). הם מגיבים להתפתחויות כלכליות (לא שחשבנו אחרת). כשהמחירים עולים והם זקוקים להכנסה - הם יוצאים לעבוד. זו בשורה טובה: אם המדינה רוצה שייצאו לעבוד, היא צריכה לוודא שאם לא יעשו זאת, לא תהיה להם מספיק הכנסה. כלומר, לפחות בהקשר הכלכלי, הפתרון לאתגר החרדי המתמשך, שילך ויהיה מורכב יותר בגלל מגמות דמוגרפיות, הוא בעצם די פשוט. תנו להם גזרים, אותתו להם במקלות, והם ייצאו לעבוד.

למה זה לא קרה עד עכשיו, ידוע לכל מי שגר כאן: לחרדים יש כוח פוליטי, והם מנעו צעדים שיורידו את הכנסת הציבור שלהם וייאלצו אותו לעבוד. בתקציב המדינה האחרון לא רק שמנעו, אלא גם וידאו שאברכים יקבלו תוספת, כך שהמוטיבציה שלהם לצאת לעבוד תרד. לכאורה, גם לקושי הזה יש פתרון פשוט: אם הציבור מבין שיש בעיה, ואם יפעיל לחץ על הפוליטיקאים שלו לתעדף את הבעיה, לא תהיה להם ברירה. בסופו של דבר החרדים הם עדיין מיעוט קטן. הם מצליחים לשמר את המודל הכלכלי הבעייתי שלהם רק משום שלשאר הבוחרים לא מספיק אכפת.

וכאן טמונה בשורה פחות טובה, בגלל הנתונים החדשים. אמרנו: הנתונים מוכיחים שאם יש מנוף כלכלי – עלייה במחירים – יש שינוי אצל החרדים. המסקנה הנכונה מהנתונים הללו היא תוספת של מנופים. אבל זו לא בהכרח המסקנה שיסיקו הפוליטיקאים שתלויים במפלגות החרדיות, ולא בהכרח המסקנה שיסיקו הבוחרים שלהם. הם יכולים להישען על הנתונים כדי לנסות לטעון שהאתגר הוא לא אתגר. שלא צריך לעשות שום דבר. שהנה, זה מסתדר לבד. אומנם לאט, אבל מסתדר לבד. אז לא צריך לריב, ובטח שלא צריך מתח קואליציוני.

אפשר ללכת עם הגישה של שר האוצר. עם כניסתו לתפקיד, בצלאל סמוטריץ' העריך שקשריו הטובים עם החרדים והאידיאלים המשותפים להם יאפשרו לו לשכנע אותם להשתלב בכלכלה ובעבודה במהלכים של הידברות. לסמוטריץ' כמובן יש סיבה להעדיף הידברות על כל אפשרות אחרת. הידברות מאפשרת למרוח זמן בלי לערער את הקואליציה.

אלא שכמו סמוטריץ', יש לא מעט פוליטיקאים גם באופוזיציה. לפני כמה שבועות כיניתי אותם מחנה ה"יהיה בסדר". זה מחנה האנשים הטובים והנשים הטובות, כתבתי, המחנה הכי נחמד, הכי פטריוטי, הכי מעורר אהדה. תשאלו אותם "איך יהיה בסדר?", ויש להם סט מוכן מראש של תשובות. כשהחרדים יבינו שזה לא יכול להימשך, הם ישתנו. או: לחרדים יש המון טלפונים חכמים, והעידן הדיגיטלי ישנה אותם. או: יש זרמי מעמקים של שינוי שאנחנו פשוט לא רואים. כשכתבתי על המחנה הזה בחודש מאי, כתבתי ש"מדובר במחנה של שוטים משיחיים. יהיה בסדר זו לא מדיניות, יהיה בסדר זו משיחיות. בעיקר כשאי אפשר למצוא ולו בדל ראיה שאכן יהיה בסדר. להפך, הראיות מצביעות על כך שלא יהיה בסדר".

עכשיו אני בבעיה. כתבתי שהראיות מצביעות על כך שלא יהיה בסדר, והם ישלפו לי את הראיות שהנה, דווקא כן יהיה בסדר. עובדה, המצב משתפר. אני אשיב: בטח שיהיה בסדר, אם לחרדים יהיה מספיק קשה כלכלית כדי שייאלצו לצאת לעבודה, אז צריך שתדאגו שיהיה להם קשה כלכלית במקום להוסיף הקצבות לאברכים ואלף משרות רבנות (שזו אומנם נחשבת עבודה, רק שהיא לא באמת נחוצה, אלא פשוט סידור כלכלי שעולה למשק ולא תורם לו).

מה הם יאמרו? הם יאמרו שלא אנדנד להם עם תיאוריות. ששיעור החרדים העובדים עולה, שזה מה שחשוב, ושאפשר לחזור להתעסק בדברים מהותיים כמו מה אמר חבר הכנסת בוארון, או מה צייץ יאיר גולן, או מתי יירדו הטמפרטורות.

ולמה אני חושש שזה מה שהם יאמרו? בגלל הנתונים. הנה, אנחנו מגיעים לנתונים חדשים מסקר המדד שנערך ממש עכשיו (כרגיל, בפיקוחו הקפדני של פרופ' קמיל פוקס). בודדנו שני נתונים כדי להסביר את הכוונה. בודדנו תומכי ימין לא חרדים, שהם בדרך כלל מי שהכי מסויגים ממהלכים שנועדו לגרום לגברים חרדים לצאת לעבודה. שימו לב מה יש כאן: בגרף על עידוד ליציאה לעבודה, רוב תומכי הימין בעד עידוד חרדים ונגד מהלכים כוחניים של שלילת תמיכות מחרדים. כלומר – רק בטוב. לעודד זה בטוב, לשלול זה פחות בטוב. לעודד זה גזרים, לשלול זה מקלות. רוב גדול של תומכי הימין רוצים רק גזרים. יש בסקר עוד שאלות שמעידות על זה, אנחנו מראים כאן רק אחת מהן.

תאמרו: אבל גזרים לבד זה לא יעזור! זו גם דעתי. וזו גם דעתו של כל כלכלן משמעותי שאי־פעם נדרש לנושא הזה ברצינות. אלא שכאן הכלכלנים יתקלו בקיר ה"יהיה בסדר". זה הקיר שמוצג בגרף השני. 86% מתומכי הימין הלא־חרדים מאמינים שיהיה בסדר, שבסופו של דבר החברה החרדית תשתנה ותשתלב בחיי החברה והמדינה. הנתונים על עלייה ביציאת גברים חרדים לעבודה רק ישכנעו אותם עוד יותר שיהיה בסדר. ואם הם יהיו משוכנעים שיהיה בסדר, הם עוד פחות יאמינו שצריך להשתמש במקלות ולא רק בגזרים כדי להאיץ את התהליך הזה.

בקיצור (והמאמר הזה לא ממש קצר), התחלנו בטוב (יוצאים לעבודה), המשכנו בכמה הסתייגויות (זה עוד לא מספיק), המשכנו בתהייה על השפעת הנתונים החדשים על דעת הקהל – ובהתאם, על הסיכוי שיהיה מהלך נמרץ יותר שיביא לעלייה משמעותית יותר בהשתתפות גברים חרדים בכוח העבודה (וכמובן, רצוי שזו תהיה השתתפות שיש לה ערך כלכלי גבוה, כלומר, גם מהנדסים ולא רק רבנים, גם רופאים ולא רק מורים בתלמודי תורה). נסכם: הנתונים טובים, וההשפעה הפסיכולוגית שלהם על מחנה "יהיה בסדר" הגדול והחשוב עלולה להיות פחות טובה.

השבוע השתמשנו בנתונים ובמידע מאתר המדד, כולל סקר המדד על האתגר החרדי בפיקוח פרופ' קמיל פוקס.