אין־ספור מילים נשפכו בחודשים האחרונים בניסיון לנתח את המצב הפוליטי, החברתי, האזרחי והביטחוני שהתהווה במדינת ישראל על רקע הקמת הממשלה החדשה וההפיכה המשטרית שאותה היא מובילה בשנה האחרונה.

נתניהו האשים: "אתם פוגעים בהרתעה" - וכך השיב הרמטכ"ל
בצל החשש מאי כשירות בצה״ל: הרמטכ״ל שולח מסר לנסראללה 

אולם נדמה שהכל מתחדד ומזדקק באירוע מרכזי אחד המוביל את השיח בחודשים האחרונים, והוא תופעת הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים והיקף השפעתה על כשירות צה"ל, מוכנותו למלחמה ויכולתו להגן על ביטחון מדינת ישראל.

לאירוע זה חשיבות יתרה, מאחר שלצה"ל יש נגיעה לא רק בהיבט הביטחוני של הגנת המדינה, אלא גם בהיבטי המרקם החברתי והאזרחי הכולל. כ"צבא העם" מהווה צה"ל מאז ומתמיד את כור ההיתוך של רוב האוכלוסיות בישראל, הוא מייצג את התרומה האישית של כל אזרח לביטחון המדינה, והוא היה הגוף שעמד מעל לכל דיון או מחלוקת פוליטיים וזכה לרמת האמון הגבוהה ביותר.

אבל משהו רע מאוד מתרחש בחודשים האחרונים, והוא גלוי לציבור כולו ובא לידי ביטוי במלוא עוזו עם הצגת תוכנית עיקרי פעילות צה"ל בשנים הקרובות על ידי הרמטכ"ל רב־אלוף הרצי הלוי, שאיש לא מטיל ספק במקצועיותו ובמידת הממלכתיות שהוא מייצג.

בתוכנית הרב־שנתית (תר"ש) החדשה, שתצא לדרך באופן מעשי בחודשים הקרובים. הסעיף הראשון המופיע הוא "אנשים וצבא־חברה", ורק אחריו, כמספר 2, "איראן ורב־זירתיות". בהמשך, בסעיפים 3 ו־4, מוצגים הנדבכים הבאים שיטופלו – "יכולות התמרון והגנת הגבולות" ו"שיפור התרבות המבצעית הארגונית".

מבחינת הצבא, המציאות המתרחשת במדינה בתקופה זו מהווה איום פנימי מתפתח על צה"ל. כזה שהולך ומפורר אותו מבפנים, מחליש אותו ומפרק את האמון שעליו צה"ל מתבסס כצבא העם, מכל כיוון אפשרי - בין חלקים בעם לצבא, בין משרתים בתפקידי מפתח כטייסים וקציני מבצעים במיל' לדרג הצבאי הבכיר ולקבינט, בין מלש"בים והוריהם למערכת הצבאית ולמשטר החדש שמתהווה לנגד עיניהם, ואפילו בין "ירוקים" ל"כחולים".

חשוב לציין כי צה"ל מצא את עצמו בתוך סערת ההפיכה המשפטית והמשטרית כשהוא ממילא במצב רעוע מבחינת כוח האדם בחלק ניכר מהמערכים. רבים מאנשי הקבע במערכים הקרביים והטכנולוגיים עזבו את המערכת עקב תנאי השכר תחת יוקר מחיה בלתי נסבל.

בחטיבות המילואים ישנה ירידה של עשרות אחוזים במתייצבים לנוכח עומסים חריגים בזימונים לתעסוקות מבצעיות באיו"ש בשל ההסלמה הביטחונית והפקרת קו התפר, לצד תחושה הולכת וגדלה של "פראייריות" על רקע הכוונה לחוקק חוקי גיוס חדשים עבור החרדים.
המוטיבציה לשירות קרבי נמצאת בדעיכה בקרב הנוער, המעדיף שירות טכנולוגי שיועיל לעתידו ביחידות כמו 8200 או הסייבר, ועלייה בהיקפי מתן הפטור משירות בצה"ל.

נטולי גיבוי

לכל הבעיות האלו הצטרפו לאחרונה כאמור גם תוצאות והשלכות ההפיכה המשטרית הכוללות את אי־התייצבותם למילואים של מאות טייסים וקצינים בתפקידים משמעותיים. הפגיעה הניכרת אינה מורגשת רק במבחן הכוח המבצעי הפעיל והקושי להפעילו בהיעדר לוחמים, מפקדים וטייסים. היא מורגשת גם במלחמה שמנהל צה"ל על שימור ערך הממלכתיות, שנדמה כי אבד בקרב מנהיגי המדינה, על אחדות העם והקונצנזוס סביב משמעות השירות הצבאי וערכיותו ועל שקיפות המידע ואמינותו מול הציבור הישראלי.

מפקד חיל האוויר והרמטכ"ל מתמודדים בכל יום עם משמעויות ההפיכה המשטרית והפגיעה בממלכתיות צה"ל בתוך הצבא. ראשי הצבא מבינים כי עליהם לבנות דרכי גישה ופנייה ישירות לאזרחים ולבני הנוער המיועדים לשירות ביטחון כדי להעביר להם את חשיבות השירות ואת המצב לאשורו. זאת באמצעות מפגשים בבתי הספר, תוכניות הכנה לצה"ל והוצאת מסרים לתקשורת בדרכים שונות.

הדרג המדיני, מצדו, בוחר להתעלם לחלוטין ממשמעויות הפגיעה בצה"ל, ורוב שרי הממשלה מסרבים לקבל את חוות דעת בכירי הצבא המתריעים מפני המשבר. שרים בממשלה תוקפים באופן ישיר את ראש השב"כ, את מפקד חיל האוויר ובכירים נוספים בארגוני הביטחון. במקביל ראש הממשלה מכנס דיון דחוף, אולם במקום לתת גיבוי למפקדי צה"ל, במקום לעצור את החקיקה והפגיעה ביכולות, במקום לחזק את הצבא והשב"כ ולהפסיק את השתוללות השרים נגדם – הוא בוחר לנזוף במפקדים ולאיים בבדיקות פוליגרף שימנעו הדלפות ממפגשים שמנהלים מפקדי צה"ל.

עוצמתו של צה"ל כאמור אינה באה לידי ביטוי רק ביכולותיו הצבאיות ובמידת מוכנותו המבצעית למלחמה. היא באה לידי ביטוי במעמדו כצבא העם בדמוקרטיה הישראלית וככור היתוך חברתי ואזרחי המאחד את אזרחי המדינה. לצה"ל מעמד קריטי ואסטרטגי בשימור ובשיפור החוסן הלאומי, האזרחי והביטחון הלאומי המדינתי.

כאשר הממשל מבצע מהלכים הפוגעים בכל אלו, נפגעת באופן משמעותי יכולתו של הצבא להגן על ביטחון המדינה ואזרחיה ונפגע קשות המרקם החברתי והחוסן האזרחי הלאומי של אזרחי ישראל.

קו הפעולה שנוקטת הממשלה מול צה"ל בא לידי ביטוי גם בהתנהלות שריה מול השב"כ ומול משטרת ישראל. ואם בעבר נדמה היה שהסכנה הקיומית הנשקפת למדינת ישראל מגיעה מקרב מדינות האויב המקיפות אותנו, הרי שכיום התחושה היא שהסכנה הקיומית להמשך הישרדותנו במדינה מגיעה דווקא מבפנים.

ממנהיגי המדינה, מהקרע הפנימי המתחולל כאן ומהיחלשות גופי הביטחון השונים והלגיטימציה שלה הם זוכים מחלקים בממשל ומקבוצות התומכות בעמדות קיצוניות ומסוכנות אלו.

במאמר מוסגר, אולם לחלוטין לא בשולי הדברים, חשוב לציין את הסיוע הביטחוני הרב־שנתי המועבר לאורך שנים ארוכות מארה"ב לישראל ולצה"ל. גם תמיכה אדירה זו נמצאת בסכנה על רקע מהלכי הממשלה והיחסים המתערערים עם הממשל בארה"ב, וכבר נשמעים קולות בקרב בכירי הממשל בארה"ב הקוראים לחשב מסלול מחדש בנוגע להיקפי הסיוע הביטחוני לישראל.

על הממשלה והעומד בראשה להתעשת במהירות, לעצור את בליץ החקיקה, להחזיר את האיזון הנדרש בין האזרחים ובתוך צה"ל ולהביא להפסקת התופעות המחלישות את גופי הביטחון ואת מעמדה המדיני והביטחוני האסטרטגי של מדינת ישראל.

הכותב הוא חוקר בכיר וראש תחום החוסן הלאומי, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן