כשנתניהו אוסר לדווח על מצבו של צבא העם, זו עוד הוכחה שהאיש לא כשיר לתפקידו

1. תראו, ציפור

העובדה שראש ממשלת ישראל לא מאפשר לראשי זרועות הביטחון לעדכן את הקבינט המדיני־ביטחוני ואת הציבור במצבם של צה"ל ושל זרועות הביטחון, היא בלתי נתפסת. אין סממן בולט יותר לדיקטטורה מהשערורייה הזאת. לא רק שהם מפרקים את הצבא, את החברה ואת הכלכלה, הם גם מנסים למנוע מאיתנו לדעת את זה.

המונח "זכות הציבור לדעת" מיוחס בדרך כלל לתפקידה של התקשורת. במקרה של הביטחון הלאומי, זו אינה רק זכותו של הציבור לדעת. זו חובתו. העובדה שנתניהו אוסר על בכירי הצבא לדווח על מצבו של צבא העם לעם, היא לבדה מוכיחה שהאיש הזה הרבה פחות כשיר לתפקידו מאשר צה"ל למשימותיו. אין מדינה שבה הייתה שערוריה כזו עוברת בקלות כזו. אם ראשי זרועות הביטחון לא יתעשתו בקרוב ויממשו את יוזמתם למסור לציבור את הדוח האמור, ובהקדם האפשרי, אפשר להתחיל לקפל. צריך להזכיר להם: אתם לא עובדים אצל בני הזוג נתניהו (אף שהיא נוטלת חלק בתהליך המינויים). אתם עובדים עבור הציבור. זה לא המלך, זו הממלכה. כשהיא בסכנה, הציבור צריך לדעת.

בזמנו, לפני האביב הערבי והתפרקות כמה מהמשטרים בסביבתנו, נהגו ראשי זרועות המודיעין הישראלים להגיד ש"כל מה שאנחנו צריכים לדעת, זה מה קורה בין אוזן ימין לאוזן שמאל של חאפז, או בשאר אסד". במדינות טוטליטריות, זה הדבר היחיד שחשוב. אין איזונים, אין מרכזי כוח, אין פרלמנט שמאזן את הממשלה או סנאט שמאזן את בית הנבחרים, אין קבינט, אין כלום. יש רק מנהיג. כך אצל פוטין ברוסיה, שי בסין, האייתוללה חמנאי באיראן, במובנים רבים גם ארדואן בטורקיה. בקרוב ניכנס גם אנחנו לרשימה הזו. 

נתניהו הקים קבינט אבל לא מכנס אותו, אין אצלנו שני בתי פרלמנט, אין מבקר מדינה, אין נציב שירות מדינה, עוד מעט אין יועצים משפטיים ובית משפט עליון. ראשי הצבא כפופים ישירות למנהיג העליון וכל שאר שומרי הסף ומשרתי הציבור מוחלשים, מותשים או מתייבשים. אנחנו כבר דיקטטורה. הבעיה העיקרית היא שגם הדיקטטור עצמו לא כשיר. כל מי שמעיף בו מבט או יושב איתו לדיון בזמן האחרון, מבין את זה.

"חבר'ה", אמרה ח"כ קטי שטרית (ליכוד) השבוע לטל שלו וניסים משעל ברדיו 103FM, "תפסיקו עם הדבר הזה של לדבר על משבר בצה"ל". אני מניח שהגברת משוכנעת שאם לא נדבר על המשבר בצה"ל, אז לא יהיה משבר בצה"ל. ואם לא נדבר על זה שבקרוב אלפי הורים לא יסכימו לגייס את בניהם ובנותיהם אל מול חקיקת חוק יסוד "לימוד תורה", זה לא יקרה. ואם לא נדבר על זה שהשקל קורס מול הדולר (כשבכל העולם הדולר יורד), ואם לא נדבר על זה שהבורסה צוללת יחסית לבורסות העולם, ואם לא נגלה לעצמנו שההייטק מתקפל מכאן ומאות רופאים בודקים את האפשרות לעוף מכאן ומדענים לא מעטים (אני מכיר כבר שני מקרים במכון ויצמן) שכבר קיבלו מלגות ומעבדות כדי לחזור ארצה, ביטלו את שובם, אז כל זה פשוט יימחק מהפרוטוקול. היה כלא היה. אם כל זה לא היה שלנו, גם אני הייתי נקרע מצחוק. אלא שבינתיים המדינה הזו, שהייתה הנס האנושי המדהים ביותר בזמן החדש, נקרעת לגזרים.

לא אלמן ישראל: בקרוב לא רק שהרמטכ"ל וראש השב"כ לא יוכלו לדווח לציבור את המצב, גם התקשורת תתקשה לעשות את זה. מי שמתחלחל מהעובדה שהם עומדים להפוך את מערכת המשפט לכלי פוליטי, חייב לדעת שהם עושים את אותו הדבר, רק הרבה יותר מהר וגרוע, גם לתקשורת. עיון קצר בתזכיר החוק החדש של "שר התקשורת" שלמה קרעי, מגלה את זה. דומה שאפסה הבושה מן הארץ. מעשים שאף אחד לא היה מעלה על דעתו לעשות מאית מהם, נעשים בפומבי, בריש גלי, מהמקפצה.

קרעי מפזר את כל המועצות הרגולטוריות (הכבלים והלוויין, הרשות השנייה) ומקים במקומן מועצה אחת בלבד, מצומצמת מאוד בהיקפה (תשעה חברים). הפאנץ': הפוליטיקאים ימנו שני שלישים מחברי המועצה הזו. כלומר, הפיקוח על התקשורת עובר מידיים מקצועיות לידיים פוליטיות. בדיוק, אבל בדיוק מה שהם רוצים לעשות לוועדה למינוי שופטים. פוליטיקאים ימנו את שופטי העליון ואת מפקחי התקשורת. 

בידיה של המועצה הזו תהיה אפשרות להטיל קנסות דרקוניים על ערוצי תקשורת (שלא ייפלו מ־1% מהיקף הכנסות אותו ערוץ). למה? כי הם יכולים. עכשיו תארו לעצמכם מה יקרה לערוץ שיפרסם תחקיר על המשפחה המלכותית. או, למשל, את הקלטת הנסיעה ההיא של יאיר נתניהו מה"פוסיקט". או סתם עניינים שלא ערבים לאוזנו של השלטון. בדרך הזו אפשר יהיה לרסן ולהצר את רגליה של התקשורת. אני מניח שאת הבונוסים הם שומרים לערוץ 14.

לאחר שנזרק מלשכת ראש הממשלה ב־1999, שינן נתניהו בפני אנשיו את לקחיו: כשאחזור, אמר להם, אני אחזור עם תקשורת ועם יכולת לרסן את האליטות ואת מערכת המשפט. לקח לנבואה הזו זמן להגשים את עצמה בדרך מעוררת פלצות. לא הכל הלך בדיוק לפי התוכנית. "ישראל היום" התהפך לפתע ושינה את עורו, לאחר התפכחותם של בני משפחת אדלסון. במקומו, באו לעולם בלידת עכוז "ערוץ המורשת המשפחתית" ועוד אין־ספור ערוצים, זרועות ומוצבים קדמיים של מכונת הרעל הארסית ביותר שנבנתה איפשהו אי־פעם. עכשיו הם מתכננים להעניק את מכת החסד למה שנותר מהתקשורת העצמאית. כן, גם זה חלק מההפיכה המשטרית שהם מנסים לבצע כאן. גם זה חלק מהמחאה נגדה.

אף אחד לא מצליח להימלט מחרון אפה של מכונת הרעל. לא מתנגדי השלטון וגם לא אלה (והם הרוב) שניסו להוריד ראש, לזרום, להתעלם, להתחנף לשלטון בתקווה שיפסח עליהם, שלא יכניס גם אותם לרשימה שחורה כזו או אחרת. אבל עם האוכל, בא התיאבון. כל הפטורים בוטלו. הרמטכ"ל הוא הכושל בתולדות צה"ל, היועמ"שית היא האדם המסוכן בישראל, נגיד הבנק הוא פרא אדם וכך כל שאר עלובי החיים שלא הסכימו להתפקד לשורות הביביזם: קצינים בכירים, משרתי ציבור, פקידים, ממונים, רגולטורים. את כולם נשאה הרוח הרעה, על כולם נפתחה ניאגרת הביוב הקבועה.

נשאלת השאלה, איך יכולה מדינה כזו להתקיים כשכמעט כל אלה שנושאים אותה על כתפיהם, מוקעים כבוגדים, משת"פים או סתם עוכרי ישראל: ממפקד פיקוד המרכז דרך מפקד חיל האוויר דרך ראש השב"כ דרך מפקד מחוז ת"א, המפכ"ל, פרקליט המדינה, מנהלת רשות החברות, נשיאת בית המשפט העליון וכל השאר. ממש נס משמיים קרה לנו כאן.

עד לא מזמן עוד רעו באחו הישראלי כמה פרות קדושות למחצה. הן לא היו חסינות מביקורת (ע"ע מה שקרה לדן חלוץ אחרי מלחמת לבנון השנייה ועוד), אבל היה ברור לכולנו שהן מהוות את השלד והמסגרת של כל מה שבנינו כאן ואת הליבה של מה שמכונה "ביטחון ישראל". ובכן, לא עוד. השיימינג שמעבירים נתניהו וסריסיו את בכירי מערכת הביטחון הישראלית הוא אות קלון לכולנו. לא יעזור לנתניהו לנסות להרחיק את עצמו מהחרפה הזו. מדי פעם, באיחור כבד וקבוע, הוא ממלמל הסתייגות כלשהי מהרפש המוטח בבכירי הביטחון שלנו, אבל זה לא מטעה אף אחד. רוחו של האיש ושל באי ביתו מרחפת מעל הביצה ויתושיה. השבוע נתן את האות הבן, כששיתף פוסט שקבע כי רב־אלוף הרצי הלוי הוא "הרמטכ"ל הכושל בתולדות ישראל". חד וחלק.

את הפוסט המקורי כתב ארז תדמור, שבילה בכלא צבאי לאחר שהורשע בגניבת אמל"ח מצה"ל. טוב, הוא לפחות שירת. זה ששיתף את הפוסט (ומחק אחר כך), בילה בדובר צה"ל, יחד עם שני מאבטחיו, ממתין (בימים שהגיע לבסיס) למכונית המיוחדת שתביא לו מגשי סושי בצהריים (על חשבוננו, כנראה). אם תנסו להשוות מה עשה הרצי הלוי מגיל 18 עד גיל 31, אל מול מה שעולל יאיר נתניהו באותן שנים, תגלו את פרצופה של המדינה. אחד לחם בכל הקרבות הכי קשים, צול"ש וצולק ובילה חלק גדול מזמנו מעבר לקווי האויב, היה בצנחנים והיה מפקד סיירת מטכ"ל והוביל את לוחמיו לקרבות עזים מול חיזבאללה ברצועת הביטחון. השני בילה במועדוני חשפנות, התרועע עם מיליארדרים, חגג ברחבי העולם (בד"כ על חשבונם של אחרים), השתתף בהקמתה וחנוכתה של מכונת הרעל והרביץ בה ארס ותורה סביב השעון.

מה פשעם של ראשי זרועות הביטחון? שאינם מדכאים ביד ברזל את ההתפוררות בצה"ל, את אנשי המילואים שמפסיקים להתנדב, את הלכידות שמתפוגגת ואת ההתמרמרות שגואה. האם אפשר לדכא את זה ביד ברזל? לא. כי לא מדובר בתופעת שוליים או בבעיה נקודתית. מדובר בהתפרקות רבתי של המבנה כולו, קריסתה של המסגרת על כל יושביה. שימו לב מה קורה כאן: מחוללי האסון מאשימים את קורבנותיו. בלי בושה. הרמטכ"ל, מפקד חיל האוויר, ראש אמ"ן וכל שאר הבכירים הם אלה שצריכים להתמודד עם התפרקות המערכת ואותם מוקיעים אלה שמפרקים אותה.

בין לבין, מנסה נתניהו לארגן לעצמו אליבי. הוא "מורה לרמטכ"ל" לשמור על לכידות צה"ל. בקרוב נתבשר שהוא הורה לשמש לזרוח כל בוקר במזרח. במקביל, הוא משתדל לא להשאיר אחריו סטנוגרמות, לא לאפשר לאף אחד לנפק אזהרות, להכין את עצמו לוועדת החקירה של ההיסטוריה, שבה בטח יגיד, שוב, ש"אף אחד לא תפס בדש מעילי". תוך כדי כל זה, הוא ממשיך לשאת ולתת עם החרדים על חוק יסוד "לימוד תורה", המיועד לבוא לאישור בכנסת במושב החורף. החוק הזה יעניק את יריית החסד בעורפו של "צבא העם", הפטנט הישראלי הייחודי שאפשר לנו לחולל את הנס שחוללו כאן אבותינו לפני 75 שנה. אין, אין לתאר.

הריקוד הזה, בין נתניהו לחרדים, הוא לא פחות מריקוד על דמה של הציונות. הנה פתאום החרדים הבינו שהעירו את הדוב והם "דורשים" מנתניהו להקפיא תכף ומיד את החקיקה המשפטית. למה? כי הם מבינים שהמחאה עוצמתית, לא תירגע, ותתנפץ עליהם ועל הפטור משירות שלהם. הם דורשים להעביר רק את חוק הפטור ואם צריך, להוסיף לו פסקת התגברות. ונתניהו? הוא מנסה לשכנע אותם "לרכך" את החוק, כדי שיעבור במערכת העיכול של הציבור המשרת, העובד והקורס בצורה קלה יותר.

מה יקרה אחרי שחוק הפטור מגיוס יעבור? הם יחדשו את החקיקה. הם מנסים להרדים אותנו, לאלחש אותנו, להרגיע אותנו, לנסות להראות לנו ציפור בצד השני, כשבינתיים יתבצע כאן קציר האיברים המטורף ביותר שידעה המדינה: קואליציה של ליסטים שממטירה עשרות מיליארדים על הסקטורים שמרכיבים אותה, בעוד הציבור שנושא על גבו את מרב הנטל, נזרק אל מתחת לגלגלי האוטובוס, שלא פועל בשבת.

2. רכבת שדים

כן, הגענו לרכבת הקלה. גם כאן, אפשר היה לזהות את סממני הדיקטטורה האטומה ומנותקת בנקל. נאומי הפרכוס שמרחו חתני וכלות השמחה זה על זה. הסגירה המטורללת של אזורים שלמים למשך שעות ארוכות רק כדי שהקיסר ורעייתו יוכלו לשוטט באין מפריע. אמהות וילדיהן נאלצו להמתין שעות בשמש עד שהחגיגה תתפזר, כדי להגיע הביתה. בעלי עסקים נותקו מעסקיהם למשך חצי יום. בקיסריה, קצת קודם, ננעלו קונים בחנויות עד שהוא ורעייתו יסיימו להסתפר. עושה רושם שהשתקת המוחים נגדו טורדת את מנוחתו של נתניהו הרבה יותר ממצבו של צה"ל. האנרגיה שהוא וסביבתו מוציאים על המאמץ להרחיק את הציבור ממנהיגו, לבל תופרע מנוחת חופשתו, גדולה בהרבה ממה שמוקדש למאמץ להציל את צה"ל, ואת המדינה.

כל זה קורה בחסות גדודי שוטרים, פרשים, יס"מניקים, אופנוענים ומאבטחי שב"כ, משל מדובר בראש קרטל סמים קולומביאני שנוסע לבית הקיט שלו. במצב הדברים הנוכחי, ראש ממשלת ישראל לא יכול לצאת לחופשה, למסעדה או סתם לאירוע בלי מכת"זית צמודה. כמה חבל שהמכת"זית לא מתוכנתת להשפריץ בכל פעם שהוא מוציא שקר מפיו. נאום חנוכת הרכבת הקלה שנשא נתניהו אתמול, למשל, היה מרוקן לה את המכל. נאום החנופה מעורר הקבס שנשאה מירי רגב אחריו, היה מייבש את מה שנשאר.

ומה חגגנו? את העובדה שבישראל, מעצמת הטכנולוגיה, הייטק, סייבר ומדע, לקח 27 שנים לסלול רכבת לאורך 24 ק"מ. כן, אין כאן הגזמה. זה היה לוח הזמנים: ב־30 באפריל 1996 היה זה אברהם בייגה שוחט שהביא לוועדת השרים את החלטת הממשלה להקים את נת"ע כדי לבנות רכבת תחתית להסעת המונים בתל אביב וגוש דן. בייגה רצה למנות יו"ר ומנכ"ל מקצועי, אבל שר המשפטים דוד ליבאי טען שאין אפשרות לעשות את זה חודש לפני הבחירות (אף שהמועמדים לא היו פוליטיים). בבחירות ניצח הליכוד ומינה מועמדים פוליטיים. בייגה חזר לתפקיד שר האוצר ב־1999 בממשלת ברק, אבל עד שעברה ההחלטה על רכבת קלה, הממשלה נפלה.

המכרז יצא רק כעבור חמש שנים, בשנת 2005. בשנת 2006 נבחר זכיין (בשיטת BOT), שאמור היה להפעיל את הרכבת בשנת 2012, בעלות של 6 מיליארד שקל. בשלב מסוים הזכיין ביקש תוספת של כמה מאות מיליונים, אבל החשב הכללי התנגד (נדמה לי שזה היה ירון זליכה), ונקבע שנת"ע תבצע את הפרויקט לבדה. זה גרם לאיחור של 11 שנים נוספות ותוספת של משהו כמו 10 מיליארד שקלים. אפשר להמשיך את הסאגה, אבל הבנתם את הפרינציפ. את כל זה הם חגגו אתמול משל זה עתה ניצחנו בהצבעה על הצעת החלוקה.

ואחרי כל השנים הללו וכל המיליארדים האלה, מה קיבלנו? רכבת שתסייע לעומסי התנועה בכרך הגדול בישראל, אבל מושבתת בשבת. לא רק בשבת, גם במוצאי שבת. לרכבת הקלה יש תחנה באצטדיון בלומפילד, אבל במוצ"ש היא תפעל פחות משעה: עד שתצא ייקח שעה וחצי, ובעשר וחצי בערב כבר צריך להתחיל לקפל. אז בשביל מה צריך תחנה בבלומפילד? בשביל מה צריך את כל הרכבת הזו, אם היא לא תסייע לצעירים ולמעוטי היכולת, שאין ברשותם רכב פרטי או אפשרות לממן מונית, לצאת לבלות בשבת, לנסוע לים, לבקר משפחה, כנהוג בכל העולם?

3. שימו על עצמכם משהו

זוהי המשוואה: כשגבר לא מוכן שאישה תשב לידו באוטובוס, זוהי אמונה דתית שכולנו צריכים לכבד. כשאישה עולה לאוטובוס ויושבת איפה שנוח לה, זו פרובוקציה. כשנהג אוטובוס משפיל נערות, זורק אותן לחלק האחורי, מפריד אותן מחבריהן הנערים ומכריח אותן "לשים על עצמן משהו", זו מדינה יהודית, רבותיי. כשפעילים של "אחים לנשק" עולים לאוטובוס שיש בו חרדים כדי לדבר, החרדים מתחילים לשיר ונשות "אחים לנשק" עונות בשירים משלהן, זו פרובוקציה. אפשר להמשיך עם זה: כשטייסים מפסיקים להתנדב אחרי עשרות שנים של תקיפות מעבר לקווי האויב, זו השתמטות. כשעשרות אלפי אברכים, שמקבלים קצבה מהמדינה, מקבלים פטור רשמי מגיוס, זו מדינה יהודית.

ובכן, הגיע הזמן להפסיק להתנצל ולהתחיל להילחם. גם אם זה מעליב את החרדים. ברגע שהם יבינו שהכפייה הזו מבחינתנו גרועה יותר מחזיר מתרוצץ בבית הכנסת ביום כיפור, יכול להיות שנוכל לחיות כאן ביחד. לא דקה אחת קודם. העגלה המלאה שלנו לא חשובה פחות משלהם. מה גם שהעגלה שלנו היא זו שגוררת אחריה את הרכבת כולה.

ח"כ מתן כהנא הציע אתמול הצעה להצלת המדינה: ממשלת חירום לשנתיים, בראשות נתניהו. בלי החרדים והקיצונים. ליכוד, מחנה מלכתי, יש עתיד. בעוד שנתיים נתניהו פורש לביתו ויש בחירות. בשנתיים האלה משקמים את הצבא, משקמים את הכלכלה ומכוננים חוקה. כהנא חטף מקלחת צוננת מכל הכיוונים. הנה, עוד משת"פ עם נתניהו. אני דווקא תומך בו (תחסכו את הקללות, אני חסין). כן, אם המתווה הזה היה אפשרי, הייתי הולך עליו בכל הכוח. למה? כי המדינה הזו חשובה יותר ממרכיביה וגם ממרקיביה. כן, נתניהו הוא שקרן פתולוגי וראש הממשלה היחיד שמוכן לשרוף את המועדון על יושביו. זה לא אומר שאצטרף לנגינת כינורו כשרומא בוערת.

אחרי שתמכתי, חובה להוסיף: אין למתווה כהנא שום סיכוי. תיאורטית, אם תוצג בפניי חקיקה שמעגנת את כל האמור לעיל בחוק יסוד משוריין, אצביע בעד. מכיוון שנתניהו לא יכול, לא מוכן, לא רוצה, לא כשיר ולא מסוגל לנפק הסכמה למתווה הזה, חבל לכולנו על הזמן. מה שכן, צריך להיות ברור שאם היה דיל כזה על השולחן, לא אנחנו היינו מפילים אותו. כי בניגוד לנתניהו, לנו המדינה הזו חשובה אפילו יותר מהצורך להיפטר מנתניהו. אצלנו, אין מי שרואה בעצמו נכס חשוב יותר ממדינת ישראל.

נתניהו 2023 הוא צל חיוור של מה שהיה פעם. הוא לא מסוגל לדפוק על השולחן, הוא לא מסוגל לקבל החלטה, הוא לא יכול לאכוף את מרותו על איש. מלשכתו הקרובה, דרך "השר אמסלם" שחטף את החברות הממשלתיות ולקח אותן בנות ערובה עד שלא יתירו לו למנות את כל חבריו לאיזה תפקיד שירצה, דרך החרדים שנוהגים בו כבחמורו של משיח וכלה בבצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר שעושים לו בית ספר. האיש הוא עלה נידף ברוח העוועים שמשתוללת כאן. מטרתו היחידה היא להעביר עוד זמן בשלטון, בתקווה שיקרה משהו טוב מתישהו. זה הכל.

4. ההקלטות הלוהטות

באפריל בשנה שעברה פורסם כאן סיפור מוזר ומדהים: כל מה שקרה בלשכת ראש הממשלה נתניהו בין השנים 2009 וצפונה, הוקלט בהקלטת נפח סודית שהותקנה בלשכה עוד בתקופת קודמו, אהוד אולמרט. כשהשניים התחלפו ביניהם, לא עדכן אולמרט את נתניהו על אודות קיומה של ההקלטה, וכך ישב לו נתניהו ספון בלשכתו, דיבר עם מי שדיבר, הורה למי שהורה, תכנן מה שתכנן, ולא ידע שהכל מוקלט.

לא היו כאן כוונות רעות. להפך. מערכת ההקלטה הותקנה במסגרת יישום לקחי דוח וינוגרד בעניין מלחמת לבנון השנייה. היא הותקנה בלשכת הרמטכ"ל גבי אשכנזי (ממנה נולדה פרשת הרפז), וגם בלשכת שר הביטחון אהוד ברק (דווקא כאן, מישהו השמיד את הדיסק הקשיח). מה שאף אחד (עד הפרסום) לא ידע, זה שהיא הותקנה גם בלשכת ראש הממשלה.

מתישהו באמצע העשור הקודם גילו אנשי נתניהו שהכל מוקלט, והוכו בתדהמה. המוכה הראשי היה נתניהו עצמו. האיש נזהר ונשמר מהקלטות כמו מחשבון במסעדה. הוא מתנהל כל חייו הפוליטיים כראש משפחת פשע, שלא משאיר מאחוריו עדויות כלשהן. הוא אפילו משתדל לא לחתום על דוחות מודיעין מסווגים שמעבירים לעיונו, כדי שלא יהיה אפשר להוכיח אחר כך, אם וכאשר יקרה משהו, שהוא ידע, הוזהר או עודכן. והנה, מתברר שכל מילה שהוציא בחלל משרדו האינטימי ביותר, הוקלטה במשך שנים.

הגילוי, כפי שפורסם כאן בשנה שעברה, עורר סידרה בהולה וחשאית של דיונים ומהומות. לתמונה הוכנסו ראש השב"כ נדב ארגמן והיועמ"ש אביחי מנדלבליט. הפרסום שלי בשנה שעברה הוליד מוטציה תוצרת מכונת הרעל הביביסטית, שלפיה "השב"כ האזין לנתניהו בלשכתו". ובכן, לא היו דברים מעולם. השב"כ כלל לא היה קשור לאירוע, אך הוזעק לטפל בו כשהתגלה. השאלות שצריך לשאול עכשיו הן מה קרה להקלטות הללו? איפה הן מוחזקות? מה הן מכילות? מי מטפל בהן? מי אחראי עליהן? מי דואג שלא יושמדו? תשובות, כרגע, אין. כולם מתעטפים בשתיקה.

מי שניסה לברר הוא עו"ד אלעד מן הבלתי נלאה מעמותת "הצלחה". הוא פנה ליחידה לחופש המידע במשרד ראש הממשלה ממש למחרת הפרסום, באפריל 2022. השבוע הם הואילו לענות. הנה תקציר: המערכת, אומרים במשרד ראש הממשלה, הותקנה בשנת 2007 על ידי אגף הביטחון במשרד, כחלק מיישום לקחי דוח ועדת וינוגרד. "בתקופת פעילותה של המערכת, ניתן היה להפעילה לפי רצונו של היושב בחדר שבו הותקנה. המערכת פעלה במשרד עד לשנת 2014, הותקנה ברשת המסווגת של המשרד וכללה שני רכיבים, רכיב הקלטת נפח ורכיב הקלטה טלפונית. בשנת 2014 הוחלף השרת על ידי אגף טכנולוגיות, והאחריות על המערכת הועברה אליו. על פי המידע שנמסר לנו, בפועל, מערכת הנפח נותקה באותה תקופה ומאז לא חוברה מחדש ולא הותקנה מערכת נפח חדשה. לכן, מאז לא בוצעו בפועל הקלטות נוספות".

עו"ד מן ביקש גם מידע על קובצי הלוג של פעולת המערכת, תאריכי ההקלטות, מועד ההקלטה, סיווג ההקלטה (טלפון, נפח וכו'), זהות המוקלטים/נוכחים, נושא ההקלטה, החדר או המקום או המכשיר או השלוחה שבהם התבצעה ההקלטה. הבקשה הזו נדחתה "בהתאם לחוות דעתם של הגורמים המוסמכים באגף ביטחון וחירום במשרד ראש הממשלה". טענת אותם גורמים היא כי גילויו של המידע הזה, יפגע בביטחון המדינה. מה שכן נמסר הוא הכמות: למעלה מ־240 אלף קובצי שמע בפורמט NMF, מתוכם 4,885 קבצים שנפחם גדול מ־512 קילובייט, ו־3,497 קבצים שנפחם גדול מ־1 מגה־בייט.

בעצם, מדוע הופסקה הפעלת המערכת? אם היא הותקנה כיישום לקחי דוח וינוגרד, למה רואה את עצמו נתניהו פטור מיישומו של הדוח הזה? הרי נתניהו היה זה שקרא להקמת ועדת חקירה למלחמת לבנון השנייה, הוא היה זה שמימן ומינף את "מחאת המילואימניקים" בעקבות המלחמה, הוא זה שקרא ליישום מסקנות הדוח. מי נתן לו, ורק לו, פטור מיישומן? שאלה נוספת היא, מה עלה בגורל ההקלטות מחמש השנים של נתניהו (2009־2014)? איפה הן נשמרות, אם בכלל? השאלה השלישית היא, האם ועדת החקירה לעניין הצוללות, שעל פי השמועה מתפקדת איפשהו גם בימים אלה, מנסה לקבל את ההקלטות הללו כדי לנסות לשפוך אור על סימני השאלה הרבים של הפרשה ההיא?

גם כאן, אין לי תשובה. מה שיש לי, זה זיכרון. מי שינסה לטעון שמדובר בצנעת הפרט, שאין מצב שירשו למישהו לעיין בהקלטות מהסוג הזה, שחלק גדול ממה שנאמר בהן סודי ביותר, אפשר להזכיר לו את פרשת הרפז. אז, התיר הפצ"ר לעבור על כל מה שנאמר בלשכת הרמטכ"ל לאורך ארבע שנים. צוותים של עשרות אנשים, ביניהם גם מזכירות מלשכת אשכנזי (תפקידן היה לזהות מי הדוברים בכל הקלטה), והאזינו לכל הברה שנורתה לחלל האוויר לאורך שנים. וכל זאת, בשביל מה? בשביל פרשה מטורללת שהמציאו כמה הזויים כדי לבלום את הפופולריות של רמטכ"ל בטרם יפשוט את מדיו. 

אז במקרה שלנו, על אחת כמה וכמה: יש ועדת חקירה ממלכתית, יש פרשת צוללות שאף אחד לא מצליח לפענח, יש שאלות מעניינות וחשובות שטרם נמצא להן מענה (החשובה ביותר היא, מדוע התיר נתניהו לגרמנים למכור צוללות אסטרטגיות למצרים) ויש הקלטות. האם ועדת החקירה לפרשת הצוללות דרשה את ההקלטות האמורות?

ודבר אחרון: למי ששואל מה סוד כוחו של ראש אגף הביטחון במשרד ראש הממשלה, אלון חליוה, שכבר הודח מתפקידו (בתקופת לפיד) אך נתניהו וסריסיו משאירים בתפקיד בכוח, התשובה האפשרית לפניו. מי שממונה על המשימה הזו הוא נציב שירות המדינה, הפרופ' דניאל הרשקוביץ. דומה שאין משימה הקטנה למידותיו של האיש, שאישר לאחרונה למשפחת נתניהו להעסיק עובדי מדינה במשרות אמון גם במעונות הפרטיים בקיסריה ובירושלים. 

הרשקוביץ הזדכה מזמן על שאריות עמוד השדרה שלו. הוא מתעלם מחוות הדעת המשפטיות של הנציבות (כך בעניין חליוה וכך בעניין העסקת העובדים) ועושה הכל כדי לרצות את אדוניו. חבל שהוא לא מתעניין בגורלם של אלה שעשו את כל זה לפניו. גם העובדה שראש הסגל בלשכת ראש הממשלה, צחי ברוורמן, שכמעט כולם רוצים להזיז מתפקידו כמעט מהרגע הראשון, עדיין שם, יכולה להיות קשורה לאירוע הזה. גם ברוורמן, כמו חליוה, הוא שותף סוד פוטנציאלי לפרשה המתוארת כאן (אגב, ברוורמן סירב להצעה להתמנות לשר בממשלה, והעדיף להישאר ראש סגל). אני מבין שגם הוא יודע מה עלה בגורלן של ההקלטות האבודות.