מדי כמה חודשים נתפסים ישראלים בשדות תעופה או במעבר גבול בסיני כאשר נמצאים בתיקם כדורי רובה. פעם מדובר בקליעי M16 ופעם בכדורי אקדח 9 מ"מ בתיק של ילדה. איך, למען השם, מתגלגלים כדורי אקדח לתיק של ילדה? במקרה הזה “נפתרה" הבעיה על ידי מתן 200 שקלים לשוטר במעבר הגבול. במקרה אחר הסתפק השוטר ב־150 שקלים. מחיר מבצע, כנראה.
כאשר נמצאים כדורים בתיק של חייל, נשאלת השאלה: למה צריכים חיילים לקחת כדורים מהבסיס ומדוע אינם בודקים את התיק לפני האריזה? הרי זה עלול להיגמר במאסר ארוך בתנאים קשים.
השאלה המעיקה יותר היא כיצד רשות שדות התעופה או מחלקת הביטחון במעברי הגבול אינן עולות על הכדורים? האם לא היו אמורים למצוא את הכדורים בשיקוף המתבצע בביטחון בשדה? ואם לא מצאו - היכן התקלה? ואולי הביטחון בארץ כבר אינו אותו הביטחון, אולי הוא עבר למחלקת “יהיה בסדר"?
איני פותח בקלפים וגם לא קורא בקפה, אבל נדמה לי שאנחנו מתקרבים בקצב מסחרר לאיראן או לאפגניסטן. בתקופה האחרונה חלה עלייה מבהילה במקרים של התנכלות מכוונת לקהילת הלהט"ב. בד בבד עם יציאתם לאור של נהגי אוטובוס שלקחו על עצמם את משימת חינוכן של בנות ישראל בכל הנוגע למלבושן, מתרבים גם “העשבים השוטים" ששמו להם למטרה להעניש את אלה שסוטים, לשיטתם, מהנורמה המינית.
רצף של תקיפות של בני נוער על רקע נטייתם המינית והערות פוגעניות כלפי נערות על צורת לבושן מקרב אותנו יותר ויותר לקיצוניות דתית. איני יכול שלא לעשות את הקשר בין אירועים אלה לאנרגיות ולמסרים הגלויים והסמויים המגיעים מאלה הדוגלים במדינת הלכה. הרעל במסרים אלה מוצא לו מאמינים אשר ששים ליישם אותו באגרסיביות - ולא רק מילולית.
בתחילת השבוע הותקף זוג חיילים בגז פלפל, לזוג חיילים אחר הורו להוריד את דגל הגאווה ממרפסת דירתם, ובחור אחר ספג לפרצופו את נחת זרועם של בריונים שמצאו מטרה לפרוק עליה את זעמם.
חלק נכבד מן האשמה להתנהגות פרועה ומשולחת זו רובץ לפתחם של אלה מההנהגה הדתית שמרשים לעצמם להשתלח בהומוסקסואלים ולסביות ומסרבים להבין שכך ברא אותם אלוהים, שטיפולי המרה אינם עוזרים, ושכפי שאי אפשר להמיר סטרייט לגיי - כך גם לא ניתן להמיר גיי לסטרייט. הם עוצמים את העיניים מול העובדה שגם במגזר שלהם, בישיבות ובמקוואות, יש כאלה שמעדיפים את בני מינם כפרטנרים לחיים.
ואנחנו - אנה אנו באים?