בסרט האימה האלמותי של אלפרד היצ'קוק, "הציפורים", מתחיל ביום בהיר אחד תהליך של מטאמורפוזה בקרב בעלי הכנף למיניהם. תזזית של אי־שקט עוברת בהם כמגיפה. טיפין־טיפין נתקלים בני אדם בציפורים שהשתגעו. הן מתחילות לתקוף אנשים ללא סיבה ברורה, מתקבצות בקבוצות גדולות ומאיימות על כל מי שנקלע בדרכן. התופעה מתפשטת, עד שאפילו ציפורי מחמד מבויתות הופכות ליצורים מזרי אימה.
"חייב לנזוף בשרים": נתניהו ייכנס לעימות מול שותפיו?
לאחר התקרית הדיפלומטית עם לוב, סמוטריץ' פתח חזית עם ביידן וארה"ב
בתהליכים המתחוללים במקומותינו בימים אלו יש לא מעט נקודות דמיון למרד הציפורים. הקטע שבו אפילו ציפורי המחמד מפסיקות להיות נחמדות דומה למטאמורפוזה של דני קושמרו - המנחה החביב ההופך בהדרגה ממאצ'ו מאמי לציפור נשכנית, ותוכניתו - למופע תעמולה חד־צדדי נוסח זו שלפניה. אופירה וברקו, בין התרפסות מעריצה או ליקוק נמרץ למנהיג אופוזיציה זה או אחר, לפחות טורחים להביא לאולפן גם אנשי ימין (בעלי נטיות מזוכיסטיות, אומנם, כי בדרך כלל הם גם קצת מתעמרים ומשתלחים בהם. אבל הם עושים זאת בנוכחותם).
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים<<<
ב״אולפן שישי״ שולטת בכיפה לאחרונה קולקטיביות רעיונית מלאה - והמוכפשים אינם בסביבה כדי להגיב. כך למשל בשבוע שעבר אפשר קושמרו לבצע לינץ' שלא בפניו באיתמר בן גביר, ובתוכנית קודמת השתלח המגיש בכבודו ובעצמו בשר דוד אמסלם במופע נזיפה הממוחזר לעייפה בערוץ, כמו היה עוד מעשה גבורה של הצוללן האמיץ קושמרו, ולא השתלחות מבישה ומתנשאת.
קראדי, החמאה והשמש
לטובת מי שלא צפה בשידור או בהקלטה בצאת השבת, להלן תיאור שני המופעים המאפיינים הללו: ביום שישי האחרון יושב לו באולפן נינוח ומדושן עונג מפכ"ל המשטרה המודח משה קראדי ומשתלח בלשון מתנשאת ולא ראויה בשר לביטחון לאומי. כמובן הוא או פאנליסט שיגן עליו - אינם בסביבה.
כדי לראות את מתקפת המפכ"ל המודח על השר בפרספקטיבה הנכונה, צריך להכיר את הרקע של שניהם. להלן העובדות היבשות: השר הורשע בהיותו נער בקומץ עבירות מתוך עשרות כתבי אישום שבהם זוכה. כל ההרשעות היו על רקע פעילותו הפוליטית והשתתפות בהפגנות. בכללן גם שתי ההרשעות שבגינן הוא מוגדר השכם והערב כטרוריסט.
טכנית, בן גביר אכן הורשע פעמיים בגין תמיכה בארגון טרור. אלא שבשני המקרים המעשים שבגינם הורשע היו חלוקת כרוזים פוליטיים והדבקת סטיקרים על מכוניתו. היות שתנועת כך הוכרזה על ידי ממשלת רבין כארגון טרור בעקבות הטבח במערת המכפלה, נחשבה הפצת כרוזים שלה ל"תמיכה בארגון טרור".
זהו הבסיס המשפטי הפורמלי לחירות שנוטלים לעצמם מאחזי עיניים או עמי ארצות למיניהם לכנות את בן גביר "טרוריסט מורשע", מבלי להסתכן בתביעת דיבה שמנמנה. הפצת כרוזים וסטיקרים. זה הסיפור. אל קפונה או בוץ' קסידי ממש קטנים על בן גביר הקיד.
קראדי, לעומת זאת, סולק מתפקידו כמפכ"ל על ידי ועדת זיילר כמי שאינו ראוי לתפקיד בשל היעדר היגיון, מקצועיות ומיומנות: "בסופו של דבר החלטנו בלב כבד שצריך לצאת מוועדה זו מסר חד וברור. הוא (קראדי) גילה חוסר רגישות, במקרה הנוח לו, ופעל בדרך רשלנית הסותרת הלכות נוהל תקין, היגיון, מקצועיות ומיומנות". כך ועדת החקירה.
החמאה על ראשו של קראדי לא הפריעה לקושמרו לפתוח לו מיקרופון חופשי להשמעת הכללות גסות רוח כלפי השר הממונה על המשטרה: "בן גביר וחבר מרעיו לבשו וראו מדי אסיר יותר מאשר ראו מדי משטרה"; "התגלמות של הפשיזם והנרקיסיזם ביחד"; "פירק את המשטרה והביא לקריסתה הטוטאלית"; "סכנה מיידית ומוחשית לביטחונה של ישראל" - ובאולפן דממה.
וקראדי ממשיך: אבל בן גביר "שכולם מתייחסים אליו כבדיחה וקריקטורה", לא אשם אלא בנימין נתניהו, שאמר בוועדת החקירה לאסון מירון כי לו מאן דהוא היה מטלטל אותו בבגדו ומזהיר אותו בדבר קיום סכנה מוחשית, היה מתערב. ולכן קם קראדי וברוב טובו מטיל על עצמו להעניק לנתניהו שירותי טלטול. ומשה, כולו נפוח מחשיבות, מכוון אצבע למצלמה כמו הייתה מטה, וקורא לראש הממשלה לסלק מיד את הסכנה העונה לשם בן גביר.
וכל העת הזאת איש לא פוצה פה או מצפצף, פרט לדניאל רוט אבנרי שמלוהקת כמייצגת הימין, שמדלגת על ההשתלחות הבוטה בשר ופוצחת במגננה מתנצלת על נתניהו שהבוחרים כפו עליו את בן גביר. אבל גם דבריה אלה נבלעים כעבור חצי משפט, כנהוג שם, בבליל קריאות מכל הכיוונים, מבלי שהמנחה עושה מאמץ של ממש לאפשר לה להשלים משפט. ולא נמצא צדיק אחד בנווה אילן שיאמר מילת הסתייגות ממופע האימים של קראדי.
המתנשאים בע"מ
אבל קושמרו אפילו התעלה על עצמו בעצמו בהזדמנות קודמת שזכתה לאין־ספור שידורים חוזרים, שבה לא הסתפק בתפקיד המרים להנחתה אלא השתלח ישירות בשר דוד אמסלם. על מה? על התייחסות בלשון בוטה לטייס מפר חוק שנפצע בהתנגשות עם משטרת ישראל בהפגנת שמאל.
אני לא זוכר זעזוע דומה מצדם של קושמרו וחבריו כאשר המשטרה שברה את ידו של פרופ' אריה אלדד בעת פינוי עמונה - ושללה ממנו לעולמים את יכולתו המקצועית כמנתח. או כשילדות בנות 12 נשלחו על ידי שופטת קהת חושים לשבועיים מעצר בכלא בעת הגירוש מגוש קטיף.
לו "אולפן שישי" היה מעוניין בטלוויזיה טובה ולא במופע חריג, מוטה ובוטה, היה טורח לבחון מה עומד מאחורי אמסלם, ובעיקר את סוד האהבה שרוחשים לו בציבור הליכודי. שהרי כל המתנשאים בע"מ ה"מזועזעים" מהסגנון ומתעלמים מהמהות ומהכאב שאמסלם בא לייצג, לא מבינים שכדי להתחיל לאחות את הקרעים בעם דרוש שיח עם כאבם של אמסלם ושל אלה המזדהים עם זעקת האמת שלו.
האם לא היה איש ב״אולפן שישי״ שהבין שהדריכה הרטורית של אמסלם על הדשא המטפורי של השפה התקנית החלקלקה של הפוליטיקאים בכנסת ובתקשורת, היא מכוונת ובאה מתוך בחירה כדי להעביר מסר?
אז יכול דני קושמרו לצאת מגדרו, ואפשר לחפש בנרות פעיל שמאל או פרופסור מזרחי כי ימלוך שעבור תהילת רגע יאמר למצלמה כי כמזרחי הוא מתבייש באמסלם. יש כאלה לא מעטים ששנים ארוכות של אפליה ודיכוי הצליחו לנטוע בהם רגשי נחיתות ובושה במורשתם, והם מנסים ולהיות "ראויים" להתקבל למועדון שלא רוצה בהם.
והערת ביניים: אין לטעות בין אלה המתביישים במבטאם ואפילו בשמם, לבין אנשי עדות המזרח ראויים ונעדרי רגשי נחיתות שגדלו בשמאל, תומכים בו ומזדהים עם האידיאולוגיה שלו, שהיו לעתים קרובות השאור בעיסה של תנועות השמאל.
לדוגמה, רן כהן ממרצ, מאיר כהן ומיקי לוי מיש עתיד, עמיר פרץ, פרופ' יוסי יונה ורבים אחרים.
כדי להרגיז עוד יותר את קושמרו ואת המשכילים שבין חבריו, הייתי מנסה להסביר את סוד האהדה העצומה וההקשבה שלה זוכה אמסלם בקרב מתפקדי הליכוד מכל השכבות ומכל העדות, באמצעות הקבלה לדמות ספרותית מרקע אחר ומזמן אחר. כוונתי לקשב אשר לו היה זוכה דיבורו המחוספס והלא תקני של "יודקה", העולה החדש בסיפור "הדרשה" של חיים הזז, שהיה מטיח אמיתות כואבות - שרהוטים ממנו היו מעמעמים בשפה תקנית צחה.
רק מי שמנהל שיח של חירשים ומקשיב לעצמו בלבד, יכול להתייחס לסגנונו של אמסלם ולא למסר שהוא מבטא, בלשון שבחר, כדי לשקף את גובה הלהבה הפנימית הבוערת בו מהלב. מי שמזדעזע מהתבטאויותיו נעדרות הפילטרים, כדאי שיידע שזו בדיוק הייתה כוונת הדובר: לזעזע. כדי שהמסר יחדור. אבל בעיני הציבור הנאור עצם השתלחותו של שדר צפונבון, מדושן עונג, באמסלמים, ראויה לתשואות. אשר על כן, בתור צפונבון ששני הוריו נשאו את המספר הכחול שקועקע בבשרם באושוויץ, כשאני נתקל בקושמרוז, אני מתבייש, לפעמים, להיות אשכנזי.
הכותב הוא נשיא בית הדין של הליכוד
[email protected]