ואיפה אנחנו? בדרך לחורבן. אז איך יכול להיות שאישים כאבי דיכטר, יואב גלנט, יולי אדלשטיין, צחי הנגבי, אלי כהן וכל שאר ענקי הרוח וגמדי המעש בצמרת הליכוד מביטים בחורבן הכללי ולא עושים דבר? הם לא רואים את מה שקורה? הם לא מבינים את המצב? התשובה: הם כן. רואים, שומעים, מבינים. אבל הם מקווים להיות ראש הממשלה.
"חייב לנזוף בשרים": נתניהו ייכנס לעימות מול שותפיו?
לאחר התקרית הדיפלומטית עם לוב, סמוטריץ' פתח חזית עם ביידן וארה"ב
כן, אני רציני. תרשמו לעצמכם, אפילו אלי כהן בעניין. גם הוא, במה שמכונה "שיחות סגורות", מסביר שהוא ראוי לירושה. הוא פוקד המונים, הוא שר חוץ מצוין, אין שום סיבה שהוא לא יהיה מועמד לתפקיד, אם וכאשר. בני שיחו שמעו ממנו שזה לגיטימי לגמרי. הוא מוכן.
כל הקולקציה המנהיגותית הזו מעריכה שנתניהו קרוב הרבה יותר לסוף הקריירה מאשר לתחילתה. כמעט כולם מעריכים שזוהי ממשלתו האחרונה. כולם רוצים להיות שם לידו כשזה קורה. ממש כפי שעשה בזמנו אריאל שרון. דיכטר אומר לעצמו שהיה ראש השב"כ, הוא ראוי מכל גמדי הגינה האלה.
גלנט? הוא שר ביטחון, מבוגר אחראי, היה אפילו רמטכ"ל (סוף שבוע אחד). על אלי כהן כבר דיברנו. איך השתרבב שמו של צחי הנגבי? תתפלאו, הוא ממש לא ויתר על החלום. אם אהוד אולמרט ואריאל שרון הצליחו להסתנן ללשכת ראש הממשלה כנגד כל הסיכויים, אז גם לו מותר.
וכך, כשכולם רוצים להיות ראש הממשלה הבא ואף אחד מהם לא יעז להעלות על דל שפתיו את התובנה שהמלך הוא עירום והממלכה הולכת פייפן, אנחנו כלואים בממשלה הקיצונית והאסונית ביותר בתולדות המדינה, המדהירה אותנו לאסון לקול צלילי התזמורת המנעימה את דרכנו על הסיפון.
בימים אלה מתפוצץ לעינינו בלון התבערה המכונה "ממשלת ימין מלא־מלא". הממשלה הזו לא רק שלא שיפרה את המצב, היא הרעה אותו בסדרי גודל. יותר טרור, יותר מעשי רצח פליליים, פחות משילות. הדבר היחיד שהשתפר זו התנהגות האופוזיציה. בממשלה הקודמת היו אלה נתניהו, בן גביר, סמוטריץ', גלנט וכל יתר הגאונים שהסתובבו וצרחו והאשימו וגידפו ושחטו את בנט ולפיד וגנץ ובר־לב.
וכיום? גנץ ישב אתמול באולפן חדשות 13, מתח קצת ביקורת, אבל היה בעיקר ממלכתי, מכובד ו"סמך" על שר הביטחון. לך תפיל ממשלה עם כזו אופוזיציה.
וצריך להבהיר בכל הזדמנות: הם לא יינקו. אנחנו לא נשכח. כל אלה שהיו שם ושתקו. כל אלה ששיתפו פעולה. כל אלה שראו מה זוממים הקיצונים ולא מחו. כל אלה שלא קמו להגן על מערכת המשפט, המבצר שמגן כאן על כולנו. כל אלה שבמעשה או במחדל אפשרו לטירוף הזה להמשיך להשתולל כאן, יהיו שותפים לתוצאות ויועמדו למשפט ההיסטוריה.
חשוב לדעת עוד משהו: כמעט כל הח"כים והשרים בליכוד, וגם חלק ניכר מהחרדים, מנהלים מגעים אינטנסיביים עם הצד השני. עם ח"כים מיש עתיד והמחנה הממלכתי, עם ראשי המשק, עם בכירים במחאה, עם אישים רבים נוספים. כולם מדברים עם כולם.
רק דבר אחד מעכיר את שלוותם וטורף את שנתם ונפשם של כל השותפים לפשע שנעשה עכשיו במדינת ישראל: המחאה. העובדה שאף אחד מהם, כולל ראש הממשלה, לא יכול להפציע בשום מקום על פני כדור הארץ בלי להיתקל באותם אזרחיות ואזרחים גיבורים, עיקשים, מתמידים ומסורים, מעבירה אותם על דעתם.
השאלה הכי נפוצה באותם מגעים היא, "מה זה יעשה למחאה". היא צורבת אותם בעיקר בגלל אופיה. כשהם שומעים את הזעקות "בושה", כשהם מביטים בישראלים שלא מרפים מהם, שמגיעים לכל מקום, בכל שעה, בכל מזג אוויר, הם יודעים את האמת. הם רואים את פניה של המחאה ודרכם, הם נתקלים בפרצופם שלהם.
המראה הזה מחריד אותם. לא סתם יצא ינון מגל, נושא הדגל העיקרי של הביביזם בימינו, במסע איומים והטרלות כנגד ראשי המחאה. הוא מבין את המצב. אבל הוא לא יוכל לשנות אותו. מיליוני ישראלים לא ויתרו עדיין על מדינתם. הם יילחמו עליה כאן, שם ובכל מקום, כל עוד יש תקווה להצלתה. ויש.
הטור המלא מתפרסם ב"מעריב סופהשבוע".