בכירים במערכת הפוליטית קיבלו עותק מודפס של "מתווה נתניהו" כבר ביום ראשון האחרון, יותר מיממה לפני שדלף לתקשורת. הוא הוצג כ"הצעת ראש הממשלה" בחסות בית הנשיא. ח"כים בכירים באופוזיציה שעיינו בו, זיהו התקפלות רבתי של נתניהו מהרפתקת ההפיכה. אתם בטוחים שזה נתניהו? שאלו, וקיבלו "כן" רבתי. זוהי הצעת ראש הממשלה, נאמר להם. הוא אישר כאן כל אות, וכל פסיק.
הליכודניקים מודאגים: פרטים חדשים על ההסכמה השקטה בנוגע לוועדה לבחירת שופטים | בלעדי
"נתניהו מתעתע בכולם", "מלכודת": סערה סביב מתווה הפשרה שהוצג
אבל הייתה שם כוכבית: למתווה צורפו "דברי הסבר", כמו להצעת חוק. נכתב בהם שמכיוון שהמפלגות הגיעו להבנה, תהיה פנייה משותפת לבית המשפט העליון לביטול הדיונים המכריעים הצפויים בו בעניין חוקי ההפיכה. מישהו מח"כי האופוזיציה התעניין אם גם יריב לוין בעניין. "כן, הוא בפנים", אמר לו מי שאמר, "יריב עם ביבי". זה נשמע מוזר. "יריב לוין הולך עם להביור כבר שמונה חודשים ושורף כאן הכל, פתאום הוא מחליף אותו בדגל לבן", אמר לי אחר כך, "זה לא נשמע הגיוני".
הבעיה של מתווה הפשרה שהסעיר השבוע את המערכת הפוליטית, היא אביו מולידו. לאחר שנולד, גילה המתווה שהוא בעצם ממזר. האב המאושר נעלם מיד לאחר שהרך הנולד הגיח לאוויר העולם. גם הפעם, זה לא הפתיע איש. נתניהו ניהל אין־ספור משאים ומתנים לאורך שנות הקריירה שלו, אבל כמעט תמיד זה נגמר באותה דרך: רגע לפני החתימה, או דקה אחת אחריה, הוא נעלם.
מספר הפעמים שבהן נתניהו קיים החלטה או מימש חתימה, נמוך אפילו ממספר הפעמים שבהן שילם חשבון כלשהו. זוכרים את "מתווה המסתננים"? שנה שלמה עבדו נתניהו והיועץ לביטחון לאומי שלו על המתווה ההוא. ואז, הוא הוצג ברוב עם לציבור. שתי דקות אחר כך הוא נקבר על ידי המציג עצמו.
להסכם וואי פלנטיישן הוא הגיע עם הפלסטינים אחרי מו"מ ממושך ומייגע. חתם, המריא ארצה, נחת ומיד הפר אותו. ב־2011 הוא שיגר את שמעון פרס למו"מ חשאי ארוך עם אבו מאזן, שיכלול הסכם עקרונות היסטורי בין ישראל והפלסטינים. פרס, כמו פרס, טווה את דרכו להסכם הזה בסבלנות ובעמלנות אינסופית. ההסכם כלל גם מפות.
כל התקדמות דווחה בזמן אמת לנתניהו ואושרה על ידיו. ואז, הם הגיעו למעמד החתימה. פרס אמור היה לחתום על ההסכם בראשי תיבות עם אבו מאזן ברבת עמון, ולהחזיר אותו חתום לנתניהו. בדרכו לרבת עמון, קיבל פרס טלפון מבלפור. נתניהו הורה לו לחזור. "טוני בלייר יביא לי נוסח יותר טוב", אמר לו נתניהו.
בואו נחזור ל"כוכבית" בדברי ההסבר של מתווה נתניהו: היא גרמה ללא מעט אנשים להבין, מראש, שמדובר במלכודת פתאים ביביסטית טיפוסית: נתניהו וגנץ, אולי גם לפיד, יפנו לבג"ץ עם טיוטת פשרה, בג"ץ יאמין להם וידחה, או יבטל את הדיונים המכריעים בעילת הסבירות, הנבצרות וכו', ואז נתניהו ייעלם. למרבה המזל, יצרו של נתניהו לא עמד לו, והוא נעלם עוד לפני שכל זה קרה. כמו ששר החוץ אלי כהן הצליח להרוס את יחסינו עם מדינה שאין לנו איתה יחסים, כך הצליח נתניהו לטרפד פשרה שהוא עצמו חתר להשיג, עוד לפני שהושגה.
הממשלה הזו היא וירוס אוטואימוני שתוקף את הגוף של עצמו. שיאי הגיחוך שהיא שוברת על בסיס שבועי, כבר לא יישברו לעולם. הבעיה היא שהבדיחה הזו על חשבוננו, תרתי משמע. וכאילו כדי להוכיח שמדובר במלכודת, חלפה לה עוד יממה ובחיינו הפציע אדם המכונה "יו"ר הכנסת", ונשא נאום איום מאפיוזי על בג"ץ, שבסיומו גם הניח ראש כרות של סוס (טרויאני) על מפתן דלתה של נשיאת העליון אסתר חיות. נתניהו מיהר לרטווט את הנאום הזה, כדי להסיר ספק בשאלה מה הוא רוצה באמת: לא ללכת לפשרה. להלך אימים.
כדי להוכיח את זה באופן סופי, הגיעה מירי רגב. על פניו, אמירותיה המטורללות על השב"כ, במוצאי התקרית הלא תיאמן בינה והנהג שלה לבין המאבטחים של שר הביטחון גלנט, משקפות ירידה מהפסים. "ההפיכה זלגה גם לשורות השב"כ", היא האשימה, תוך שהיא מיידה תיאוריות קונספירציה משובשות שמעידות על התפרקות קוגניטיבית נפשית ואולי גם פיזית.
זה גם מתחבר מצוין לקרקושי ההבל המטורללים שממשיכים להיפלט, ללא שליטה כלשהי, מפיה של "חברת הכנסת" טלי גוטליב, ומהפיליטון האפרים קישוני המהלך המכונה גם "שרת ההסברה" גלית דיסטל אטבריאן.
אלא שהמקרה של רגב שייך, לדעתי, לפאזה אחרת. טרללת מסוג אחר, מחושבת הרבה יותר ומסוכנת שבעתיים. רגב דרשה אתמול לכנס תכף ומיד את ועדת השרים לענייני השב"כ, כדי לדון בתקרית המטופשת ההיא, שבמהלכה היא ניסתה להכריח את הנהג שלה לדרוס את מאבטחי היחידה לאבטחת אישים, שניצבו מול מכוניתה.
ההליכה של רגב, שמחזיקה (עדיין) בדרגות תת־אלוף במילואים בצה"ל, על הראש של הארגון שמופקד על הביטחון של כולנו, אינה מקרית. נתניהו יודע שאנחנו מתקרבים להתנגשות חוקתית. נתניהו יודע שאם לא יקרה נס, מתישהו יצטרכו בעלי התפקידים הממלכתיים בישראל להחליט עם מי הם: הממשלה והכנסת, או פסק הדין של בית המשפט העליון. ולכן יש צורך דחוף להתניע את הדחפורים ולהתחיל לעלות גם על השב"כ.
המלאכה הזו כבר מבוצעת פה ושם, אבל על ידי כוחות סיוע בלבד. יעקב ברדוגו כאן, טלי גוטליב שם. כשמירי רגב, השאווישית (כך כינתה את זאב אלקין) הוותיקה ביותר של המשפחה הלוחמת, מפשילה שרוולים ומסתערת על שירות הביטחון הכללי, זוהי צפירת אזעקה אמיתית וגיוס מילואים נרחב. לאנשים האלה לא אכפת להרוס כאן את הכל, גם את המסד הביטחוני שכולנו יושבים עליו, כדי להמשיך לאחוז בשלטון.
מה הניע את הנשיא יצחק הרצוג לחזור לשדה המוקשים שממנו נחלץ, מרוט ושרוט, בעור שיניו, רק לפני מספר שבועות? המצב. הרצוג נפגש לאחרונה עם הרמטכ"ל, רב־אלוף הרצי הלוי, ושמע מקרוב על מצבו של צה"ל. הוא גם חשוף לחומר המודיעיני, ואני מניח שהוא קיבל את הנתונים שאותם שמע פורום מצומצם ביותר בוועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון, שקיימה דיון על כשירות צה"ל לאחרונה. המצב רע בהרבה מכפי שהוא מצטייר בתקשורת, ונאומו המחפיר של יו"ר הכנסת הרע אותו עוד יותר.
"זה מה שגרם להרצוג להכניס שוב את ידיו לתוך האש", אמר לי השבוע גורם הבקיא בפרטים, "הוא משלם על זה מחיר, מכפישים אותו מכל הצדדים, קוראים לו צ'מברליין ומאשימים אותו באלף ואחד אישומים, אבל הוא הנשיא. אין מישהו אחר שמסוגל לנסות לעצור את הרכבת בדרכה לתהום". שאלתי, מה עם נתניהו? "נתניהו יודע את המצב יותר טוב מהרצוג. הוא הוזהר על ידי כל הדרגים: הרמטכ"ל, וועדת חוץ וביטחון, הוא קיבל כמה מכתבים שיככבו בוועדת החקירה הבאה. בימים רגילים, נתניהו לא היה מצליח לעצום עין בלילה והיה עושה הכל כדי להפסיק את הטירוף. הבעיה היא שהנתניהו הזה כבר לא איתנו".
דווקא בני גנץ עוד כאן. הוא למד משהו בשנים האחרונות. הוא עשה לנתניהו השבוע מה שנתניהו עושה לכולם כבר 15 שנה. הוא עשה עליו סיבוב. כי במקום לקרוא לגנץ לבוא ולחתום על מתווה הפשרה, ככה איך שהוא, נתניהו קרא לו "לבוא לדבר". טוב שלא הוסיף "בלי טריקים ובלי שטיקים". אז גנץ הסביר לו שהם כבר דיברו מספיק.
מה שאומרים עכשיו בסביבת גנץ, זה דבר פשוט: נתניהו רוצה פשרה? נתניהו רוצה לסיים את מחול השדים? נתניהו הבין שהוא מדהיר את המדינה לתהום? יתכבד נא ויביא לכנסת את המתווה שאליו הגיע מול הנשיא הרצוג. המחנה הממלכתי תתמוך בכל יוזמה: לתקן מחדש את עילת הסבירות, להעביר חוק יסוד שמקפיא את החקיקה לשנה וחצי, וכו'. "הוא לא צריך אותנו בשביל כל זה", אמר לי בכיר במחנה הממלכתי אתמול, "אותנו הוא צריך רק כדי לרמות את בג"ץ ואת האמריקאים. אז שיחפש אותנו".
הפתרון הנכון למצב שאליו הגיעה המדינה, פשוט: לעצור את החקיקה ללא הגבלת זמן. להקים ועדה ציבורית שקופה ומאוזנת עם מומחים משפטיים מכל האסכולות, שרי משפטים לשעבר, שופטים עליונים בדימוס, לתת לה שנה וחצי עד שנתיים לעשות עבודה ולהגיש הצעה מוסכמת לרפורמות במערכת המשפט. נתניהו לא מסוגל ללכת למהלך כזה, מהלך שהוא אמור היה ללכת אליו מלכתחילה, במקום לשסות את הבריונים בדמוקרטיה.
נתניהו כבר מזמן אינו נתניהו. הוא לא נכנס לאירוע, האירוע נכנס אליו. הוא זומבי המסתובב במערכת הפוליטית עם פאסון של קיסר, אבל לב וביצים של עכבר. הסצינה ההיא בכנסת, במעמד אישור חוק ביטול עילת הסבירות, היא הסיפור כולו בקליפת אגוז: יריב לוין וגלנט צועקים זה על זה מעל ראשו החפוי, בן גביר וסמוטריץ' מדרבנים מהצד.
לאחרונה התקיים אצל נתניהו דיון חשאי, אינטימי, בעניין עסקת טיעון אפשרית שתשים קץ לסאגה. ככל שידיעתי משגת, נכחו בו שני הפרקליטים, בועז בן צור ועמית חדד, נתניהו ורעייתו, וכמה מקורבי־מקורבים. זה נגמר בתיקו. בן צור הוביל את ה"בעד" (עסקת טיעון), חדד את ה"נגד".
הנימוקים בעד פשוטים: מצבו של נתניהו במשפט, לתפיסת פרקליטיו, לא רע. בתיק 4000 הם הצליחו לערער את השוחד. תיק 1000 בעייתי מאוד. תיק 2000 עוד לפנינו. זה זמן טוב לנסות להוציא מחיר טוב. המטרה: לצאת מהאירוע בלי כלא ובלי קלון. הפרקליטות לא תסכים לוותר על הקלון. אולי אפשר יהיה להסתפק בהבטחה פומבית, פלוס ערבויות (הפעם לא של דרעי) של פרישה מהחיים הפוליטיים?
הטור המלא יתפרסם ב"מעריב סופהשבוע"