לאחרונה עברתי מהפך מטבולי מרחיק לכת ופחמימות והשלתי קרוב ל־6 קילו. מאז ניגשים אליי אנשים רבים ושואלים אותי איך עשיתי את זה. אני מגלה להם שהכנסתי לתוך חיי את הדבר המוזר והמענה הזה שמכונה פעילות גופנית, ועכשיו אני רוכב על אופניים כמעט כל יום 7־8 קילומטרים ושורף בממוצע יומי 600־800 קלוריות. אבל למעשה, אני אומר להם, הרכיבה היא רק תופעת הלוואי והקליפה החיצונית של הדבר שבזכותו יכולתי לעשות את זה: פודקאסטים. זה הגרעין של מה שהניע אותי להשיל כל כך הרבה קלוריות וזיעה. בשנה האחרונה צללתי לעומקו ולרוחבו של יקום ההסכתים וליקטתי לי כמה פודקאסטים מצוינים שליוו אותי בתהליך החיטוב ושבלעדיהם עדיין הייתי עם BMI 28.1. ואני רוצה להודות להם מעל דפי עיתון זה ובאותה הזדמנות להמליץ לכם עליהם ולהגיש לכם את דעתי בנוגע אליהם. אז יעלו ויבואו:
ת'ינק אנד דרינק (think&drink different): המוטו שלו הוא ״פודקאסט למי שאוהב לחשוב״ ובזה הוא בעצם מצמצם לארבע מילים את המהות המזוקקת של המדיה הייחודית הזאת ושל מגרש השעשועים למוח שהיא. כי באמצעות הפודקאסט אתה זוכה לעצור רגע, לחשוב ולהרחיב על נושאים ודברים שבדרך כלל אתה פוגש בחטף. את הפודאקסט הזה של ת׳ינק אנד דרינק מנחה ד״ר ג׳רמי פוגל, שנשאב אלינו מהחוג לפילוסופיה באקדמיה ועכשיו הוא בעצם מדריך תיירים שלוקח אותך לטיול בנושאים שמעולם לא חשבת לגשת אליהם כתייר (ובמבטא צרפתי־בלגי). הדרך שבה פוגל מוביל אותך היא תמיד באמצעות שאלות חכמות ובאמצעות התפעלות מקסימה שלו מרעיונות חדשים שהוא זוכה להכיר בדרך.
מבחינתי, ת׳ינק אנד דרינק כפודקאסט הוא אם־כל־הפודקאסטים, והוא מביא את המדיה הזאת בצורתה הטהורה והזכה ביותר. בארכיון התוכניות תוכלו למצוא מעל למאה פרקים שכבר הוקלטו ושודרו, ומתוכם אני ממליץ במיוחד על הפרקים שכותרותיהם: ״ממה עשוי היקום? אורח: פרופ׳ עילם גרוס״, ״מהי אומנות? על הפסיכולוגיה והפילוסופיה של האומנות, אורח: יונתן הירשפלד״, ״להיות כתב מלחמה, אורח: איתי אנגל״, ״הזמנה לפילוסופיה של השפה, אורח: ד״ר יניב איצקוביץ׳״, ״פסיכופתיה: הצד האפל של האנושות, אורחת: אפרת הראל־היימן״ ו״האם אנחנו לבד ביקום? אורח: עודד כרמלי״ (אם היה לי מקום, הייתי נותן פה עוד עשרה פרקים לפחות, אבל צריך להמשיך הלאה).
פותחות הכל (קורין קיציס): אומנם מדובר בפודקאסט שמיועד לנשים, אבל הגעתי אליו דרך פרק שמיועד לגברים על מיניות גברית עם רועי שחם, ומדי פעם אני ממשיך להאזין לו בעיקר כי אם ישנה מקבילה פודקאסטית לטור אישי, זה יהיה הפודקאסט הזה. קורין קיציס היא ללא ספק הדנה ספקטור של הפודקאסטים, ואתה עושה איתה דרך מהגירושים שלה וההתמודדויות עם הילדים והתפרצויות התשוקה ועד לפגישתה עם בנימין, דמות מפתח ושחקן ראשי בעולמה הרגשי של קיציס. הדבר שמבדיל ומייחד את הפודקאסט הזה מאחרים (ומה שגם גורם לו להיות מאוד פופולרי) הוא ההתמסרות הטוטאלית של קורין קיציס כל פרק מחדש באופן כזה שאתה לא יכול לא להתפעל מהמעשה. אין ספק שקיציס היא הדור הבא של הכנות וש״פותחות הכל״ הוא השלב הבא באבולוציה של האותנטיות.
המשחק הגדול: פודקאסט שמנתח את העולם מבחינה גיאו־פוליטית ברמת דיוק ודקדקנות של מנתח כירורגי. מאזני האימה והכוח שבין ארצות הברית לסין, הברית האטלנטית, המשבר בטייוואן, נאט״ו וכל שאר השברים הטקטוניים בהרמוניה המדינית־עולמית זוכים לטיפול מסור בפודקאסט הזה. הפודקאסט נכתב ומוגש על ידי ניצן דוד פוקס, שהוא, ניתן לומר, הערן זהבי של הפרשנות הגיאו־פוליטית. מומלצת במיוחד הסדרה על סין שנקראת ״הקיסר האדום״ וכוללת שבעה פרקים שממוקדים בהיסטוריה של סין ובראיית העולם של שי ג׳ינפינג, וגם סדרה טרייה על ניקולו מקיאוולי.
הפודקאסט של נדב פרי: פודקאסט בעל שני רכיבים - המוסף, שהוא פאנל פרשנות פוליטית שבועית, והפודקאסט הרגיל שמביא ראיונות של אנשים מקדמת הבמה של הפוליטיקה, התקשורת והעסקים. שלושה פרקים שזכורים לי במיוחד הם הפרק עם שי גולדן, הפרק עם אראל סג"ל והפרק עם הראל ויזל.
"מחוץ לפריים" עם רן בוקר: פודקאסט שהוא בעיקר ראיונות עם הדבר הזה שנקרא ״סלבס״, שמגיעים לזירה של רן בוקר ומקבלים טיפול מסור במשך שעה (לעתים אפילו יותר). בוקר יודע לשמור על קצב שיחתי נהדר, להביא נקודות מבט ייחודיות וגם שם דגש על נושאים ברנז׳איים שבדרך כלל לא נהוג לדבר עליהם - הכוונה היא לעניינים כלכליים של שכר טאלנטים, עלויות הפקה ושאר מספרים שנשמרים בדרך כלל בסודי סודות בחדרים האחוריים והחשוכים של גופי התקשורת. במיוחד שווה להאזין לפרק עם טל ברמן.
"אחד ביום" של N12: פודקאסט לא אחיד ברמתו, אבל מצרך חיוני לכל מי שיוצא להפליג בים הפודקאסטים. ״אחד ביום״ בעצם מנתח בצורה יותר מפורטת ומעמיקה את האקטואליה שמגישים לנו בשתיים־שלוש דקות מקסימום במהדורת החדשות. חשוב לציין שיש עוד פודקאסטים בסגנון הזה בדיוק, ״עוד יום״ של כאן 11 ו״הכותרת״ של ynet, אבל הם לא ברמה של ״אחד ביום״ ובאופן כללי חסרי זהות וסגנון ייחודי.
עושים טכנולוגיה / בזמן שעבדתם / hard fork: הפודקאסטים הכי טובים שתוכלו למצוא על טכנולוגיה ועל המתחדש והנעשה בחברות הטק הגדולות, בבינה מלאכותית ובמסיבות הסמים הפסיכדליים של מיטב המנכ״לים בעמק הסיליקון. ב״עושים טכנולוגיה״ (של רשת ״עושים היסטוריה״) תוכלו לקבל נקודת מבט יותר פילוסופית ואינטלקטואלית על תהליכים טכנולוגיים שעוברים על העולם (באדיבותו של ד״ר יובל דרור, שמגיש את הפודקאסט). ואילו "בזמן שעבדתם" מבית מאקו ו"hard fork" מבית ה"ניו יורק טיימס" הם יותר חדשותיים באופיים.
מפלגת המחשבות בהגשת אפרת שפירא־רוזנברג ומיכה גודמן: אומנם מדובר בפודקאסט שקצת חוזר על עצמו, אבל מבחינתי מדובר בחובת האזנה לעונה אחת לפחות לכל אזרח ישראלי - ולא משנה איזו עונה (כי התמות והדיאגנוזות די נשארות אותו הדבר בכל עונה). הפודקאסט מביא את מדינת ישראל לאורכה ולרוחבה לאחר שעברה סקירת מערכות אצל ד״ר מיכה גודמן. הד״ר גם מחלק דיאגנוזות וגם נותן תוכנית טיפולית לתחלואי הפוליטיקה הישראלית והמצב החברתי בישראל. אם היה לפרופ׳ יובל נח הררי פודקאסט, הייתי ממליץ לכם להאזין לו, אבל במצב הזה אני בהחלט ממליץ על סגנו בתחום המחשבה וההגות - ד״ר מיכה גודמן.