מכירים את המימרה "הרוצה את הרב יבוא אליו"? אילון מאסק, האיש העשיר בעולם, מאמין בכך. מאסק אומנם לא רב, אבל הוא מיליארדר כבד שפוליטיקאים אוהבים להתחכך בו. מאסק, שראש הממשלה בנימין נתניהו בחר לכנותו כ"נשיא הלא־רשמי של ארה"ב" (מה שלא אהבו לשמוע בבית הלבן), מתנהל כנראה כנשיא ועושה מה שמתאים לו. הוא משקיע במי שיכולים לקדם את עסקיו, וראש הממשלה הישראלי הוא לא כזה, לכן מאסק לא היה מוכן לטרוח - ונתניהו נאלץ לטוס טיסה ארוכה לסן חוזה, על יד סן פרנסיסקו, כדי להיפגש איתו.

השאלה המתבקשת: מתי תקבל כרמלה מנשה את פרס ישראל? | משה נסטלבאום
מבחינת אמסלם, ניהול תקין ושמירה על כסף ציבורי פחות חשובים מקשרים | נסטלבאום
 
יום לפני פגישתו עם ראש הממשלה, ביקש המיליארדר לפגוש את נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, שבא לעצרת האו"ם בניו יורק. עבור מאסק זאת הייתה פגישה עסקית חשובה, משום שהוא מגלה עניין בהקמת מפעל לייצור מכוניות של טסלה בטורקיה. מאסק טרח וטס במיוחד לניו יורק לפגישה זו, שנערכה בשולי עצרת האו"ם, אך החליט שלא להישאר לילה נוסף כדי לפגוש שם למחרת את ראש הממשלה, חזר הביתה - ובחר להטריח את נתניהו עד סן חוזה.

נתניהו זכה לסיור מרשים במפעל לייצור מכוניות שבבעלות מאסק, ולנהג צמוד ומיליארדר שהסיע אותו במכונית טסלה. הכתובת הייתה על הקיר. מאסק לא הודיע על כוונתו להשקיע בישראל. הוא מודאג מהמהפכה המשפטית, ואת הדברים הוא ביטא בגלוי בשיחתו עם ראש הממשלה. נתניהו לא אהב לשמוע את שהשמיע המארח, אבל האיש העשיר ביותר בעולם יכול להגיד מה שהוא רוצה ולמי שהוא רוצה. לו אנשיו של ראש הממשלה היו בודקים את תוצאותיה הצפויות של הפגישה, הם היו מגלים שתהיה פגישת נימוסים מרשימה - אבל לא יותר מכך.

מניפולטור של כותרות

קשה לשכוח את נאומו המרשים של השגריר באו"ם חיים הרצוג בשנת 1975, כשקרע לגזרים מעל בימת עצרת האו"ם את ההחלטה שהשוותה ציונות לגזענות. מאז קמו לשגריר הרצוג חקיינים קטנים. אחד מהם הוא השגריר הנוכחי באו"ם גלעד ארדן, שיוצר כותרות מלאכותיות כדי לזכות בפרסום.

באמצע השבוע ארדן הלם שוב, כשהחליט להניף מול נשיא איראן איברהים ראיסי את תמונתה של מהסא אמיני, שנרצחה באכזריות לפני שנה על ידי המשטר האיראני כיוון שלא עטתה חג'אב באופן ראוי. מיד אחר כך עזב ארדן את האולם. חלפו דקות ספורות עד שהדוברת של ארדן העבירה לכל אמצעי התקשורת בישראל את הידיעה ותמונה בלעדית של ארדן, שאסור היה שאף עיתון יחמיץ. אם הייתי עורך לילה, הייתי ממקם את הידיעה, בשל חשיבותה, לצד מודעות האבל.

נקמה קרה

זה סיפור שמת מזמן וקם לתחייה. גיבוריו הם ניצב בדימוס אמנון אלקלעי, שהיה בעבר ראש אגף המבצעים במשטרה, והמפכ"ל הנוכחי רב־ניצב קובי שבתאי. גם במשטרה קיימת סכינאות, רק שהפעם לא מדובר בסכינאות מטפורית, אלא בסכין אמיתית וחדה שממנה נפצע ניצב בדימוס אלקלעי. הסיפור, שנשמע דמיוני, התרחש במציאות. בעת המקרה היה שבתאי מפקד משמר הגבול. הוא שיחק בסכין בעת ישיבת סגל הפיקוד הבכיר של המשטרה ובלי כוונה דקר את ניצב אלקלעי, שפונה למרכז הרפואי הדסה לקבלת טיפול רפואי, אחרי שנחבש על ידי שבתאי בחדר סמוך.

שבתאי הזדרז להתנצל על המקרה, מה שלא מנע מהסיפור ההזוי להפוך לשיחת היום במשטרת ישראל. העיתונאי יהושע ג'וש בריינר מ"הארץ", שחשף את הסיפור, כתב שבמשטרה הסבירו ששבתאי נהג לקלף פירות בסכין והיא נפלה, כנראה, מידיו. אלקלעי החליט לעבור על המקרה לסדר היום, מבלי שהגיש תלונה ליחידה לחקירת שוטרים, אף שהוצע לו לעשות זאת.

בעת האחרונה נקלע אלקלעי למאבק מלווה ביצרים עם המפכ"ל, בעקבות עדותו בוועדה שחוקרת את אסון מירון - והחליט לאוורר את הסיפור הנדוש. הוא החליט להגיש עכשיו נגד שבתאי תלונה על אירוע מלפני שלוש שנים. המחלקה לחקירת שוטרים הייתה יכולה אז לפתוח בחקירה גם ללא תלונה אם הייתה מוצאת לנכון לעשות זאת, אלא שהיא בחרה שלא לחקור את המקרה. אלקלעי החליט להתפטר ביוזמתו מהמשטרה אבל הוצג שלא בדרך הוגנת, כמי שפוטר ממנה - מה שהצית מחדש ניצוץ שהפך לשריפה.

ייתכן שאלקלעי מעוניין להביך את המפכ"ל וגם לנקום בו, שהרי ידוע שאין כמו נקמה כשהיא מוגשת קרה. המחלקה לחקירות שוטרים נדרשת לפתוח בחקירת אירוע שפג זמנו. במרכז החקירה עומדת השאלה אם מדובר בתלונה שהוגשה בתום לב, כפי שמצווים לעשות אזרח רגיל וקצין משטרה בכיר, על אחת כמה וכמה כשמדובר לכאורה בתלונה שהיא נקמה מאוחרת.

שקט, מזייפים

אם יש לכם בארנק שטר של 200 שקל, כדאי שתבדקו אם הוא לא מזויף. זיוף כספים אינו תופעה חדשה, אולם בעת האחרונה הוא צבר תאוצה, בין היתר בגלל המצב הכלכלי. זייפנים עובדים שעות נוספות עבור תמורה שמשתלמת להם מאוד. השטר המועדף לזיוף הוא של 200 שקל. הזיוף נעשה בגלל ערכו הגבוה של השטר ומתבצע על ידי העולם התחתון, באמצעות פלסטינים בשטחי יהודה ושומרון - וגם יהודים.

בשנים האחרונות הצליחה המשטרה לתפוס מחרטות שמשמשות לזיוף מטבעות. המטבע המזויף ביותר הוא בערך של 10 שקלים. מחרטות לזיוף מטבעות נתפסו בעבר במזרח ירושלים, ברשות הפלסטינית ובאזור קריית גת. המטבעות שנתפסו במרבית המקרים היו באיכות ירודה, למרות זאת הצליחו הזייפנים להחדיר לשוק מטבעות מזויפים רבים.

בשל הפגיעה המוניטרית הקשה שנגרמת מזיוף כספים, כל גורמי המודיעין של זרועות הביטחון בישראל מתמקדים במרדף אחרי הזייפנים. החידוש עכשיו הוא בכך שבגלל כמות הזיופים הגדולה של שטרות של 200 שקל - נוצר מצב שבו לעתים גם המכשירים האוטומטיים למשיכת כספים פולטים שטרות מזויפים בערך זה, וזאת אחת הסיבות לכך שהבנקים הודיעו כי משיכת מזומן מהכספומטים תוגבל ל־3,000 שקל.

ביטוח למלך המשיח

חזרתי השבוע מארה"ב, והופתעתי לגלות שהראש היהודי לא מפסיק לחשוב על שיטות מתקדמות לעשיית כסף. בחב"ד בפלורידה משכנעים קשישים כבר תקופה ארוכה להוריש לאחר מותם את רכושם למוסדות חב"ד. לקראת השנה החדשה הלכו כמה רבנים צעד אחד קדימה, ופרסמו את הצעתם על לוחות שנה שהודפסו לקראת השנה החדשה.

שיטה אחרת, שבה מתמחים חרדים אמידים שמעסיקים עובדים, היא לבטח את העובדים המבוגרים והקשישים שבין המועסקים בביטוחי חיים. אנשי העסקים האמידים משלמים לחברות הביטוח מכספם את תשלומי הפוליסה, ומחתימים את העובדים המבוטחים שכפופים להם על טפסים שבעת מותם ייהנו מהפוליסה מי שמשלמים את דמי הביטוח, ולא בני משפחותיהם. זאת דרך קלה להתעשר, ודרך בזויה להתעשר על חשבון מי שהלכו לעולמם.

[email protected]