אז דפדפנו מהר את יום השנה למלחמת יום הכיפורים, בכמה נאומים מטופשים של החליפות השלטוניות, צפינו בסדרה "האחת" וב"יומני גולדה", שהיו באמת הפקות איכותיות לפלח בציבור שחווה את המלחמה הזו.
השינוי מאז 73': היום הציבור קרוב למלחמת אזרחים, לא פחות ממלחמה באויבים | רון קופמן
ללא מידע בסיסי: הזלזול בטיפול בתסמונת האלכוהול העוברי מטריד מאוד | רון קופמן
עכשיו אנחנו מתקדמים לדבר העיקרי, מלחמת אזרחים שבה לא יהיו מנצחים, רק מפסידים מדממים. מעניין אם יקבעו לה יום זיכרון שנתי, במועד שבו הוקמה גועליציית האפסים הנוכחית.
גם יום כיפור, שפעם מזמן היה באמת היום הקדוש לעם היהודי, הפך לתגרה פוליטית בין ימין דתי קיצוני לחילונים שמחו נגד הפרדה מגדרית בתפילות בשטחים ציבוריים פתוחים. פסק דין של בית המשפט העליון לא עניין את הפרובוקטורים של הדת שלהם, כי בית המשפט העליון זה פארש בשבילם. הבאבא־בובות של הימין הקיצוני הם מעל כל רשות חוקית בישראל.
תפילות בשטחים ציבוריים החלו בקורונה לפני שלוש שנים. עד אז התפללו בבתי כנסת, עם זליגה החוצה מפאת חוסר מקום. בתל אביב וביישובים עם רוב חילוני מובהק גם לא הכירו גרעינים תורניים, שמגיעים לשבש את אורחות חייהם, הכל היה סבבה.
אז הייתה בישראל דמוקרטיה, היום יש תאוקרטיה פנאטית שתגרום למלחמת גוג ומגוג. ראש הממשלה בנימין נתניהו מיד פיזר חומרים דליקים נגד החילונים. "עם ישראל ביקש להתאחד ביום הכיפורים בבקשת סליחה, מחילה ואחדות בתוכנו. לתדהמתנו, דווקא במדינת היהודים, מפגיני שמאל התפרעו נגד יהודים בתפילתם. נראה שאין גבולות, אין נורמות ואין סייג לשנאה מצד הקיצונים משמאל. אין להתנהגות אלימה כזאת מקום בתוכנו".
יום אחרי כיפור נתניהו חזר לשקר כפי שהוא יודע. אבל איך הוא יודע שהמפגינים מהשמאל? הוא עשה להם מסדר זיהוי? מה עם פסיקת בג"ץ, אין לה משקל במציאות? אין את ארגון ראש יהודי, שהוא קיצוני מימין? ארגון שפועל לחזרה בתשובה, שהשתלט על מקום לבית כנסת, והפך אותו לדירה בעיר הכי חילונית בישראל?
אין לי מושג מה חולף בראשו של נתניהו, או בראשם של מנהיגי הימין הקיצוני וארגוני הטרור שלו. אבל מה יקרה אם חילונים יקימו סניפים של תנועת איגי (תנועת נוער של להט"ב) בבני ברק, אלעד, מודיעין עילית, בעוד יישובים חרדיים ובכל ההתיישבות וההתנחלויות? סביר להניח שיש הומואים ולסביות גם ביישובים אלה. זה מה שראש הממשלה רוצה? קרבות יומיומיים על זכויות להט"ב ביישובים אלה?
מה יקרה אם חילונים יחליטו להקים "גרעינים חילוניים", שמטרתם להחזיר בשאלה את בני הציונות הדתית (שמזמן אינה ציונית, אלא התאגדות חרד"לית ואנטי־חילונית בעליל) בכל היישובים החרד"ליים והדתיים, נגיד ליד בתיהם של שמחה רוטמן, ישראל אייכלר, סמוצ'קנע גרנד־מייזר, שלמה קרעי ואיתמר בן גביר "הגבר"? מה יאמר אז ראש הממשלה, שהשמאל הקיצוני הפך לארגון טרור? הרי את ההשוואה לאיראן ואש"ף הוא כבר עשה, אז מה הלאה?
כנראה ש"הלאה" יסתיים באסון. בינתיים ממשיך הגזל מהקופה הציבורית. העייסק של מוישה גפני חילק השבוע עוד קצת מענקים של געלט קדוש. 32 מיליון שקל לחינוך ללא ליבה, 40 מיליון לחינוך העצמאי של יהדות התוירה, 4 מיליון לרשת החינוך של ש"ס, 27 מיליון להעמקת החינוך הדתי והתורני, 61 מיליון לקרן סיוע לאברכים, 20 מיליון למוסדות תורניים שנמצאים בחו"ל (מה זה־זה? מי מפקח על הגעלט לחו"ל? מי יודע לאן זה הולך; לארגונים אנטי־ציוניים, או פשע יהודי טהור?), 11 מיליון לתמיכה שלא ידוע במי היא תומכת כי לא אמרו, 21 מיליון שקל לתמיכה בהשתמטות משירות בצה"ל ו/או בשירות לאומי.
בגועליציית האפסים הנוכחית, איש הישר בעיניו יעשה. המדיניות היא חאפ־דה־געלט (חטוף את הכייסף). נציגי האוצר מבטיחים שלא ייפגעו תקציבים אחרים. אז הם הבטיחו, מה קרה? הם לא הבטיחו לקיים. הרי כבר היום הממשלה בגירעון של 6 מיליארד, לעומת ההתחייבויות התקציביות.
אם נתניהו, החניוקים ותומכי הטרור היהודי משוכנעים שהכל יעבור, הם מתבקשים להחזיר את העותק של הסרט שהם חיים בו. המצב הוא טרום־אסוני. נתוני הגיוס של חילונים צפויים לרדת, החל מהחודש הבא, כאשר יאושר חוק ההשתמטות של החניוקים. בהצלחה לכולנו, אם כי זו סתם ברכה בלי מהות ומשמעות.
במקביל לבלגן היומיומי, הקטל בחברה הערבית ובכבישים – גם האלימות באירועי ספורט הפכה לכאוס בלתי נשלט. רובו המוחלט של הספורט בישראל מנוהל בידי מתנדבים, סוג של תחביב לשעות הפנאי של טיפוסים שמשוכנעים שהם מתת האל לאנושות, אבל תכלס הם חסרי מושג. יש להם רצון טוב, שאיפה להצליח וכוונות טובות, אבל כידוע הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות.
המשטרה חסרת אונים, חסרת רצון להיות מעורבת באבטחת האירועים. אפשר להבין את המגמה הזו. הטיפול בפח"ע של ארגוני טרור ערבים ויהודים, המאבק במחאה נגד ההפיכה המשטרית בפיקודו של ליצן המתחזה למצביא כמו "פיטה־מר" הגבר, וחוק הספורט שבמהותו בעייתי, מונעים מהמשטרה לתפקד.
בהינתן כל תנאי הפתיחה האלו, ארגוני פשע במסווה של ארגוני אוהדים יצרו מצב של אנרכיה בלתי נשלטת. מחסני אמל"ח כולל אקדחי אייר־סופט, אבוקות ורימוני עשן, דוקרנים, מוטות ברזל, אלות מעץ וברזל, מוגדרים כאן כ"ציוד עידוד". ארגוני אוהדים הפכו למיליציות, חלקן עם זיקה פוליטית, כמו לה פמיליה, שתומכת הצהרתית בימין – ונהנית מחיבוק של הנהגת הגועליצייה, של הליכוד ועוצמה יהודית. זו אחת הסיבות לטיפול המשטרתי המפנק והתומך.
אחרי מטח האבוקות שנורו מחוץ לאצטדיון העירוני בחיפה במשחק של מכבי חיפה מול בני סכנין ביום רביעי, התקיימה ישיבת בלה־בלה ופקה־פקה נוספת במטה הארצי של משטרת ישראל, שבה התקבלו החלטות על גבול ההזיה, לנוכח המציאות. "לצערנו, אנחנו עדים לאחרונה להתגברות האלימות והפרות הסדר במשחקי הכדורגל. נממש את ההחלטה לתת קנסות מנהליים לאוהדים שיפרו את הסדר", אמר המפכ"ל קובי שבתאי. זו חארטה במהותה. אגם הדרעק אישר למשטרה לתת קנסות מנהליים. הדיון על אותם קנסות מתקיים כבר שנתיים. בהתחלה קבעו 5,000 שקל, נבהלו, הפחיתו ל־3,000, אמרו "געוואלד, זה הרי בני טובים שחמדו לצון, אולי 2,000 שקל?", בפועל אין כלום ושום דבר.
ביום רביעי נעצרו 14 חשודים בהתארגנות לפגוע בדרבי התל אביבי. בדיון הארכת המעצר דרשה המשטרה להאריך את מעצרם בשישה ימים. בית המשפט האריך ב־24 שעות את מעצרם של חמישה, השאר שוחררו למעצר בית, או לעונש חמור ונורא של הרחקה ממשחקי כדורגל ל־30 עד 60 יום.
המפכ"ל הוסיף עוד קצת שטויות בסגנון המקובל כיום של "הנחיתי, הוריתי, הזהרתי, התרעתי", כי גם הוא יודע שביום שזק"א יארזו גופה באירוע ספורט, תוקם עוד ועדת חקירה מיותרת עם מנדט מפוקפק שיאסור פגיעה בגורמי שלטון, שבפניה הוא עלול להיות מוזהר ממסקנותיה. "הנחיתי לא להסתפק בהגעה אל המבצעים, אלא גם למי שסיפק את הפירוטכניקה. אנחנו באפס סובלנות לאלימות, אפס סובלנות להפרות סדר. זה הקו שמנחה אותנו".
על מי בדיוק מסתלבט המפכ"ל? האלימות בספורט נמצאת כאן שנים, מעולם לא טופלה מערכתית. באמת שהגיע הזמן שהמפכ"ל יקרא את פסק הדין בתיק של לה פמיליה, בתקיפה של חברי הארגון על מחסן הציוד של אוהדי הפועל תל אביב בדרום העיר. בתקיפה נפצע קשה בראשו אוהד הפועל של הקבוצה. נאשמים מחברי לה פמיליה נידונו לעונשי מאסר משנתיים עד עשר שנים. זה המקרה היחיד שטופל נכון בבית המשפט.
להצהיר על אפס סובלנות זה יפה, כי המאכערים שלכאורה מתמחים בטיפשורת המציאו את המושג הזה שאין מאחוריו כלום, פשוט כלום.
הגדה מטומטמת נוספת של המאכערים היוקרתיים, שאומצה על ידי מנהיגי הספורט, היא הקמת בית דין מיוחד עם שופט שמתמחה בספורט. האם יש בישראל שופטים שמתמחים באונס, רצח, סחיטה באיומים, אלימות במשפחה ועוד? יש סדר דין פלילי. לא מדובר באוהדי ספורט שנדרשת התמחות מסוימת בעבירות שבהן הם חשודים, נאשמים ומורשעים. הם נעצרו בחשד לעבירות פליליות, לא משום שקיללו את שופטי המשחקים או שאגו "יאללה הפועל/מכבי/בית"ר".
ההתארגנות לבצע פשע של קבוצות או יחידים היא פלילית. איני רואה שופטי מעצרים שמתמחים בסוגים שונים של פשע. מה הבעיה שמפריעה לשופט/ת מעצרים להיענות לבקשת המשטרה להארכת מעצר, כאשר חשודים נתפסים עם אמל"ח על גופם, או במחסני נשק ותגרות אלימות? כאשר עוצרים חשוד בתקיפה אלימה של נהג אוטובוס, לוקחים אותו לבית דין לתעבורה? מה זה הטמטום הזה? מה בדיוק יעשה שופט ספורט? הוא לא יהיה מודע למצוקת הכליאה בבתי הכלא ובבתי המעצר? הוא יגזור על אוהד שתקף אוהדים, רק כי בא לו, שנתיים מאסר? את מי מרמים בדיוק, את הציבור, כפי שנהוג באגם הדרעק ובגועליציית האפסים?
שר הספורט, מיקי זוהר, בתמיכת המאכערים שמנהלים את הכדורגל במינהלת של "המוצר" - כפי שמגדיר את הכדורגל יו"ר המינהלת של "המוצר" ארז כלפון - הצהיר לפני פתיחת העונה, כי יקים כוח משימה שמבוסס על לוחמים שישמרו על הסדר. אז הוא והם הבטיחו, אז מה? מה כוח כזה יכול לעשות, ללא הסמכה חוקית, למעצר, להפעלת כוח על מתפרע/ים? עוד הצהרה מטומטמת, שהתפיידה במפגש עם המציאות.
בפועל, מיקי זוהר מפנק את הכדורגל והכדורסל, שמתחזים בניהול מקצועי ומקצועני. 3 מיליון שקל לקבוצה בליגת העל בכדורגל, 2.5 מיליון לכדורסל. כסף שמגיע מהקופה הציבורית של משלמי המסים. הוא החליט על ההון־שלטון, למה? ככה. הוא אמר שזה ישפר את רמת המשחקים. "בכסף הזה יוכלו קבוצות כדורסל להחתים שחקנים ב־400 אלף דולר לעונה, וזה ישפר את רמתן ואת התחרות בליגה", קבע בחוסר מושג מוחלט.
מתוך 13 קבוצות ליגת העל בכדורסל, ויתרו מכבי והפועל תל אביב והפועל ירושלים על המענק־של־מיקי, שמתבטא בכ־2 מיליון שקל לעונה, או שנת תקציב (תחל ב־2024), כי הן מחתימות יותר מארבעה זרים. שאר הקבוצות אומללות מבחינה תקציבית, חלקן גם נתמכות בידי עיריות והן תשחקנה עם ארבעה זרים – שכולם ביחד יעלו כ־450 אלף דולר – ולא 400 אלף דולר כפי שהבטיח השר.
מושג התחרות בפשיטת רגל. קבוצה עם ארבעה זרים לא יכולה להתמודד על אליפות ו/או גביע המדינה, מול קבוצה שיש לה כפול זרים, משחקת עם חמישה בכל משחק, ויכולה לרשום את מי שמתאים לה לכל התמודדות. אז הוא הבטיח תחרות, אז מה? הוא לא הבטיח לקיים. בדיוק כמו הקופה הקטנה של מוישה גפני בוועדת הכספים, גם למיקי זוהר יש קופה משלו.
בעקבות מטח האבוקות בחיפה, כתבו המאכערים שמעסיק השר זוהר פתשגן לציבור המטומטם שרגיל לגזירות שלטוניות: "הערב נחצו גבולות חדשים במגרש ומחוצה לו. כנראה שיש אוהדים שסבורים שזה מעשה חכם לפתוח במלחמה מול גורמי האכיפה". וואו, באמת? הם פתחו ממש אמש, זה כבר לא כמה שנים?
אגב, מר זוהר, "גורמי האכיפה" שאתה מתייחס אליהם ככאלה, הם ישישים בעשורים השביעי והשמיני לחייהם, שרק אתה ושאר הליצנים שמנהלים כאן את הספורט, קוראים להם מאבטחים, ולא סדרנים קשישים שעברו השתלמות של כמה שעות ברוטו. חוק הספורט קובע שלמשטרה אסור להיות נוכחת בתחומי האצטדיונים והאולמות, אלא אם מפקד הכוח החליט לפרוץ פנימה. המטח בחיפה נורה מחוץ לאצטדיון, כנראה באמצעות רחפנים, כי אני מקווה שארגוני אוהדים לא השיגו כבר נשק תלול־מסלול. איפה היו השוטרים, שאמורים לפטרל סביב האצטדיון? הם היו עסוקים בחשיבה מה יש בחמגשיות: אורז אדום או פתיתים?
הלאה עם הפתשגן ההזוי. "אני מניח שלא ירחק היום (חחח... חחח... חחח...) עד שהפורעים יבינו שהם קיבלו החלטה טיפשית, משום שהמחיר יהיה מאוד כואב (הכותב הוא ככל הנראה אותו כותב הטקסטים של השר גלנט – ר"ק). זו ההתחייבות שלי לכלל האוהדים שרוצים ליהנות ממשחק כדורגל, בנחת ובשמחה. הגיע הזמן לנקוט ביד קשה מאוד, שהאלימים לא הכירו. אני אמשיך בשת"פ הדוק עם משטרת ישראל".
יש עוד בלה־בלה בהמשך, אבל מאסתי בטקסט הבזוי.
הטקסטים האלה, של השר ושל מינהלת המוצר, נועדו אך ורק להמשיך את תנועת האוהדים לאצטדיונים, כדי שישמשו תפאורה לשידורי הטלוויזיה, שהם מקור ההכנסה העיקרי של הכדורגל והכדורסל. לליגת הכדורסל אין אפילו נותן חסות, כי שום גורם מסחרי לא מוכן להתקרב לאירוע.
לכדורגל יש בנק וואן־זירו. מתישהו יחליטו בבנק אם ליגת וואן־זירו משפרת את השיווק של המוסד הפיננסי, או פוגעת בו בגלל האלימות של שחקנים נגד שחקנים ובעלי תפקידים בהתפרעויות ענק, אלימות אוהדים בפשע מאורגן, בגזענות בלתי מרוסנת שכוללת אנטישמיות בוטה. הסוגיה של נפגעים בנפש, כולל אפשרות לאבידות, היא עניין של זמן.
אם במחלקת השיווק בבנק היו שואלים אותי, הייתי עונה: לברוח, עכשיו, מיד! רב הנזק על התועלת ואין תשואה על ההשקעה, במיוחד לבנק שבנה מודל חדשני שנטול בירוקרטיה ארכאית ממוסדת - שזו בפועל הנהגת הכדורגל בישראל, שאינה מסוגלת לפתור משבר פשוט, בטח שלא מלחמה ארוכת שנים על טוהר הספורט.
וישנו גם אגם הדרעק שמשתדל להתערב בכאוס. סימון דווידסון, דייר באגם הדרעק, היה שחיין ולימים יו"ר איגוד השחייה. הניסיון היחיד שלו באלימות בספורט היה רק כאשר המציל לא הגיע, אז סימון נורא כעס. אני מחבב אותו, כי באמת יש לו רצון לשנות, אבל אין לו הידע הנדרש בטיפול בפשע מאורגן. לא לומדים את הנושא הזה בדיונים.
הוא קבע דיון ל־9 באוקטובר בשעה 10:00 בבוקר. עוזריו הזמינו את כל העולם ואשתו. משרדי ממשלה, מועצות, טוטו־ווינר שמעורב במימון הספורט, התאחדות, מינהלת, משטרה כמובן, נציגי הפועל ומכבי תל אביב וארגוני אוהדים. לכל גורם יש כחמש דקות לשטוח את משנתו. בשיחה בתוכנית הספורט של רדיו 103FM, הוא אמר לי: "אני רוצה שתבוא לדיון, אתן לך זמן לדבר, ככל שתבקש".
עניתי לו: "סימון, זה ביטול תורה ומים ביד. הדיון מיותר, כבר קיימת כמה דיונים, כלום לא קרה. אני יותר מ־40 שנה מכלה את זמני בדיונים כאלה של חבל"ז. הופעתי בפני כל ועדות החקירה, השינוי, המינוי, האבטחה וההבטחה. כלום לא קרה, גם הפעם לא יקרה כלום". נפרדנו בחום, איחלתי לו הצלחה.
כינוס ועדת הספורט באגם הדרעק נקבע אחרי אירועי הדרבי התל אביבי. שלשום היה אירוע באצטדיון בחיפה. במחזור החמישי בליגה, בית"ר ירושלים מארחת את הפועל תל אביב בטדי. שוטרי מחוז ירושלים ממוטטים מעייפות, אני מציע לאוהדים באדום: דיר־באלקום, הטיפול של משטרת מרחב מוריה, יס"מ וכוחות בילוש, עלול להיות כואב במקרה של התפרעויות.
ולא דיברנו על הדרבי התל אביבי בכדורסל, שהתקיים אתמול באולם הדרייב־אין, בחצי גמר גביע ווינר. המפגשים הקודמים בין שתי הקבוצות כללו עשרות אבוקות בדרייב־אין וביד אליהו. כלום לא קרה, העונשים היו ויהיו פארטיה.
רק לאירועים אלה חייב סימון דווידסון לשכור את בנייני האומה, כדי של־כ־ו־ל־ם יהיה ייצוג בדיון, שכלום לא יקרה בו, לא יוחלט בו ולבטח לא ייושם עתידית.
חבל, ברור שחבל. אבל בתוך עמי אני יושב, לניסיון אין תחליף.
נ.ב.
כל העצורים מאירועי הדרבי ביום שלישי, שוחררו. ההכנות של האולטראס ופנאטיקס לקראת דרבי הסל, נמשכו כרגיל, כי את המנגינה הזו שום גורם שלטוני, לא יודע איך להפסיק.