תאמינו או לא, עוד פעם נתפס לי הגב. הבושה היא שזה מאותו התרגיל שעליו דיווחתי לכם בזעם בטור הזה לפני כמה שבועות. הפעם הפדיחה גדולה כפליים, היות שליווה אותי מאמן כושר נודע ויקר שסייע לי לדהור לתוך הצרה. בשורה התחתונה, גם התעקמתי עד מאוד וגם שילמתי ממיטב כספי.

החיים הם הווה מתמשך, ויש בהם גם תסכול וייאוש, וזה בסדר | חיים אתגר
חופש התנועה שב לביתנו: כך שכנענו את הילדה לתרום צעצועים | חיים אתגר
 
פלסטרים נוטפי חום על השרירים התחתונים, אנטיביוטיקה, צליעות, נאקות של קשיש ויומיים של שיתוק בבית - זו הייתה מנת חלקי ועונשי על השטות הזו. 

אוסיף את העובדה שהלכתי זמן מה כסימן שאלה, וזה נפל לי בדיוק על חתונה נוצצת, מה שחייב אותי ללבוש בגדי ענק שהסתירו את פתלתלות גופי. 

כעת אני שמח לדווח שהגעתי לישורת האחרונה. רוצה לומר שאנוכי בדרך החוצה מעולם הכאב אחרי שקרסתי בשנית והתאוששתי כפניקס. 
באנגלית יש משפט - אם נפלת פעם אחת, האחריות והבושה היא של זה שהכשיל אותך, אם נפלת פעם שנייה מידיו של אותו אדון, האחריות שלך. בקיצור, אתה הטמבל. 

אני, מסתבר, מאלה שלא לומדים. כמו במקרה הנדון, ידעתי שאסור לי להרים את המשקולות בצורה שהמנטור הציע. זכרתי שישנה תקלה מצערת הקשורה לעניין, אך ברגע האמת, משום מה, היכולת לפעול, להציל את עצמי, חדלה ונעצרה. המוח הקודח של עבדכם הנאמן שבק חיים זמנית ונתן לי לפסוע פנימה ובאלגנטיות לאותה מלכודת מוכרת ומייסרת. התוצאות נכתבו והיו ידועות מלכתחילה. 

ויש תוספת: אחרי שהרגשתי את הקנאק הארור, מעוצמת הבושה לא העזתי לומר למדריך שהתחולל אירוע קוסמי והמשכתי עד סוף התרגול, אדמומי וסובל, רק כדי לגלות בבית כמה עמוקה ומורכבת הבעיה. “כפל הטמטום", נקרא לזה. 

הכפל מלווה אותי בשלל חזיתות בחיי. דוגמה נוספת, הפעם מהעולם הפיננסי. לפני שנים חבר סיפר לי על מניה מדהימה. הילל אותה. לא היה לי מושג בנושא. זה נשמע לי כמו סינית. מבחינתו, הסביר לי החבר, מדובר בהשקעה הטובה בעולם. הוא הציג בפניי נתונים, גרפים, הכנסות, מחזורים ובעיקר דיבר מהר. 

כשאנשים מדברים לידך בקצב סילון ובהתלהבות, חובה להישמר ולחשוב פעמיים. בלהט הלהט החלטתי לציית לעצתו. נכנסתי לאפליקציה של הבנק ולחצתי על שני סימונים שהביאוני להיות הבעלים הגאה של מניות שאין לי מושג מה חברת האם שלהן עושה, כשהעלות היא כמה עשרות אלפי שקלים. 

היות שהייתי אהבל גמור, התברר לי שההנדוס האלקטרוני שעשיתי היה אומלל במיוחד ושאב מחשבוני סכומים גבוהים בהרבה ממה שציפיתי. נשבע לכם שכך היה. למה? כי הרכישה תלויה בשער שבו קונים וכו'. כל מיני שטויות חסרות משמעות לרובנו אך הרות גורל לרוכש. 

בערך חצי שעה לאחר הקנייה עלה ערכה של המנייה המופלאה, אך מאז היא צללה לתהומות. ירדה ב־70% וכמעט נמחקה. בסוף נשאר גרוש וחצי מההרפתקה המפוארת. הפסדתי. לא את כל הוני, אבל חטפתי סטירה יפה. 

עכשיו, אדם חכם היה מפנים את הלקח, סותם את האף, מאפסן את האגו ומבין שזה שכר הלימוד, כשהשיעור הוא שאל לך להתעסק בדברים שאינך מבין בהם ושאותו חבר הוא לא ממש חבר. 

את המסקנה השנייה אימצתי. בעטתי אותו מחיי. זה לא ממש הזיז לו. ועדיין, האובדן של השקלים הרבים צרב את נשמתי. הציק לי. איך יכול להיות שנפלתי ועוד בעידן שבו כולם מרוויחים? במה הם טובים ממני, שבחיקם נחתו בוחטות? יש לי בגרות, עשיתי צבא, למה כולם כן ואני לא? 

באחד מן הימים ישבתי בבית קפה. בעל המקום, ידיד ומכר, איש שמבין דבר או שניים בעסקים, סיפר לי על מניה כבירה, כזו שהוא עצמו רכש בסכומי עתק. הוא דיבר על החברה, על צמיחתה ועל תוכניות מזהירות לעתיד, שכנראה תתממשנה בקרוב. כותב שורות אלו לא מצמץ. הוא טס הביתה ושוב לחץ באותה אפליקציה ארורה על אותן שתי פונקציות שהפכו אותו לבעלים גאה של אסופת מניות שאמורה הייתה לחפות על מפח הנפש הקודם. אך הפלא ופלא, זמן קצר לאחר הרכישה הכל הלך לעזאזל.

אדם חכם היה עוצר, מוכר את מה שנותר ומציל עצמו. זה לא המקרה. בצער אילם צפיתי בכספי מתרסק עד שהגיע לרמת אפס. המניה איבדה מכוחה. הכסף הלך. 

לא למדתי ושוב נכוויתי. מי יודע, אולי כמו הגב העקום, גם זה יתיישר יום אחד. בינתיים, עבדתי על עצמי פעמיים. 