אני לא מבינה את כל האובססיה שתוקפת בימים אלה את השדרנים, הפרשנים והמראיינים בערוצי החדשות, שדורשים מביבי נתניהו להתנצל ושיודה שהמחדל היה באחריותו, כפי שעשו השבוע רבים מבכירי הבטחון, ביניהם מיקי זוהר שר התרבות והספורט.
ביידן לצד נתניהו: "זוועות חמאס גרמו לדאעש להיראות יותר רציונלי"
מההקלות ועד התגמולים: כל מה שמגיע למילואימניקים שגויסו למלחמה
ונגיד שביבי יתנצל? מה תועיל לנו התנצלות? האם ההודאה של ביבי שהוא לוקח אחריות, שלה כולם מצפים בכליון עיניים, תשיב אלינו את כל החטופים שנמקים עכשיו בשבי חמאס-דעאש, במנהרות חשוכות, שרועים על מזרנים מלוכלכים ולא ניזונים כיאות או מקבלים תרופות נחוצות? האם לקיחת האחריות של ביבי תחזיר את התינוק שהוצא באכזריות מרחמה של אישה בהריון ונשחט? האם היא תחזיר לחיים משפחה שלמה, אבא, אמא ושלושת ילדיהם שאתמול נערכה הלווייתם? או תחזיר לחיים את כל הגופות השרופות של מבוגרים, ילדים ותינוקות? ורשימת הזוועות עוד ארוכה.
ולמה לתת לביבי ולכל החבורה שלו את האפשרות להתנצל, וכך לעזור להם לרכך ולמתן את חומרת המחדל, במקום שלקיחת האחריות תהיה נטו יוזמה שלהם? למה להכניס להם בכוח לפה, מילות התנצלות, ואחר כך לתהות אם אמנם הם התכוונו להן, אחרי שלא בוטאו מרצונם החופשי? הרי כל ההתנצלויות שאנחנו שומעים בימים אלה, אני בכלל לא בטוחה שהן נובעות מנקיפות מצפון אמיתיות וכנות, או עקב לחץ חברתי ותקשורתי שעלול לעלות להם במחיר ויתור על הכיסא.
למה אם כך להמתיק את הגלולה, עבור כל מחוללי המחדל הנורא ובראשם ראש הממשלה? למה לתת להם את האפשרות להודות ולנטוע בהם את ההרגשה הנוחה והמרגיעה שנטל האחריות הוסר מעל כתפיהם, בעוד העם לא יכול להירגע לשנייה ולמצוא שלווה כלשהי מהאסון שפקד אותו ושהוא לא אשם בו? על מחוללי המחדל לתת את הדין, אם וכאשר הם ישפטו, אחרי המלחמה, ואולי ימצאו אשמים, כמו כל אזרח במדינה שנמצא אשם בבית משפט. אף אחד לא מורם מעם, כולל ובעיקר הממשלה וראשה, שאמורים לשרת את העם.
ואם דיברנו על לקיחת אחריות, שמענו את שלמה קרעי, שר התקשורת, שהתריס בפני התקשורת ששאלה אותו למה הוא לא מתנצל, וענה בשתי מילים שהפילו אותנו מהכיסא: "על מה"?
הלו? אתה בכלל מעז לשאול על מה? אתה לא מתבייש? איפה היית עד עכשיו? לא ראית מה קרה? או שנרדמת מרוב תשישות, מכובד התפקיד במשרד התקשורת, בניסיון לחבל בתקשורת החופשית.
זאת לא פעם ראשונה שקרעי פולט ואחר כך מתחרט, כפי שהשתלח בטייסים ושלח אותם "לעזאזל", או שטוען שלא הבינו אותו כהלכה, כפי שעשה גם הפעם, וכפי שעשה, אחרי שבזמנו יצא נגד נשיא ארה"ב, ורק אחרי שהנשיא הוכיח את אהבתו וידידותו לישראל, קרעי לא סתם חזר בו, אלא יצא מגדרו לשבח אותו והביך את עצמו עד כדי גיחוך.
אז השר הממונה על משרד התקשורת, טוען שלא מבינים אותו. שיקח במטותא ממנו, קורס לתקשורת. בטוח יהיה לו קל לסדר לעצמו קורס כזה מתוקף תפקידו.
בכלל, יש מין דפוס התנהגות אצל חבורת מלחכי הפנכה של נתניהו - קודם לטנף, ואחר כך להתנצל, כמו גלית דיסטל שהתנצלה שכינתה ברוב חוצפתה את הטייסים "נפולת של נמושות".
אז דעו לכם, שההתנצלויות לא יעזרו. אנחנו לא סולחים ולא שוכחים.
בכל מקרה, מההתנצלויות ששמענו עד כה, הן נשמעות כמו משפטים מרוסקים ומהוססים. אז לא תודה. לא רוצים שתתנצלו, רק רוצים שתתביישו ומתוך אותה בושה, תתחילו לפעול ולתקן. לא צריכים את ההתנצלות שלכם, היא שווה כקליפת השום, והיא לא תחזיר לנו את כל האהובים שלנו שנרצחו בדם קר.
ואם מתעקשים על הקונספציה שנתניהו חייב להתנצל ולקחת אחריות, ורק כך יחזור האמון של צה"ל במנהיגות ששולחת אותם להילחם, אז לפי מה שרואות עינינו, רוח הלחימה וההקרבה של חיילינו בכל זירות הלחימה, היא כל כך חזקה ומרשימה, ונובעת מחוסן ואומץ ואהבת הארץ, שהיא לא זקוקה לשום התנצלות מאף אחד על מנת להתמקד במטרה של הבסת האויב.