זה המחיר הנורא מכל מחיר ששילמנו עכשיו, אחרי ששנים ארוכות השתיקו בעזרת המילים "יש לזה מחיר" כל הצעה לחיסול האויבים שלנו.

גם סובבו את האצבע ליד הראש כדי להראות שמי שמציע לחסל את האויבים שלנו הוא קוקו. "ומה המחיר?", הם שאלו אותו בלעג באולפנים ובעיתונים. המחיר של "יש לזה מחיר" הוא מחיר שאין נורא ממנו.

לא מצליח לגבות מחיר: חיזבאללה מתמודד עם יכולת של צה"ל שטרם הכיר

תנו לי מנהיג אחר, ואקח
מי שחי בתוך הרשתות, או סתם בארץ, רואה ושומע את התופעה: ביבי, ביבי, ביבי. ביבי הוא עדיין הנושא.

בימים אלה השתתפתי בכנס סופרים. למעלה מ־130 סופרים היו. המנחה הזהיר: בלי פוליטיקה! מי שיתחיל עם פוליטיקה אעשה לו מיוט (זה היה בזום). אתם חושבים שלא התחילה מיד פוליטיקה? ופוליטיקה בארץ פירושה רק דבר אחד: ביבי, ביבי, ביבי. הנאשם. אשתו.

הגידופים נגד ביבי תופסים את כל המקום בראש של האנשים ובנפח הגלישה. מוזר, ביבי איננו העיקר עכשיו, אבל נדמה כאילו לחלק גדול מהישראלים זה עדיין העיקר. גם כאשר העולם הישן נשחט ואיננו, ואנחנו בעולם חדש ונורא, כמות העיסוק בביבי לא פחתה.

אני לא רוצה להאמין שאנשים עושים חישובים פוליטיים כדי להרוויח קולות בקלפי למחנה הישן שלהם. אני חושב שהסיבה אחרת: אנשים לא מסוגלים להפסיק לחשוב מחוץ לקטנוניות של העבר.

נכון, ביבי אשם. לא צריך לומר זאת, זה ברור על פי מבחן התוצאה. כמנהיג, כל מנהיג, ביבי הוא לא אדם, העניין אינו סימפטיה או דחייה אישית כלפיו, ביבי הוא בסך הכל מכשיר. מכשיר שניצלנו לטובתנו כי הוא עבד טוב. זה היה המכשיר שעל פי מבחני התוצאה תמיד עבד, אבל הוא לא עבד הפעם. זה הרי כל כך ברור, ולא צריך לכתוב את מה שברור מאליו. זה חרוט עכשיו ככתובת קעקע במצח.

מצד שני, האם תוכלו לתת לי בבקשה מנהיג אחר, מפלגה אחרת בישראל, שאצלם זה לא היה קורה? בקיצור, תנו לי מכשיר אחר, ואאמץ אותו. אבל אין. אין אדם אחד שיכול להביט לתוך מצפונו ולומר ביושר ובהגינות: אם היה ראש ממשלה אחר, ואם הייתה ממשלה אחרת, זה לא היה קורה.

אה כן, אם אלוף בדימוס יצחק בריק, שהתריע כמו משוגע היסטרי, וככה התייחסו אליו, היה ראש הממשלה ושר הביטחון ושאר השרים, זה כנראה לא היה קורה. חבל, איש לא הציע מעולם את האלוף בדימוס יצחק בריק לראשות הממשלה, או אפילו כמרואיין לשבע דקות באולפנים.
או כנואם בהפגנות נגד ביבי.

לפני השבת הרצחנית התקיימו כל שבוע הפגנות סוערות, גדושות אנשים ונואמים מלאי להט ודציבלים. להפגנות נהרו נואמים ומשתתפים עתירי ידע וניסיון קרבי. זוכרים? האם תוכלו להפנות אותי לאחד מהנואמים שעמד על הבמה ואמר: עומדת להיפתח התקפה מעזה? לא. האם תוכלו להראות לי שלט אחד של מפגין אחד שעליו כתוב: ״חובה להתנגד לחמאס״? לא. האם ראיתם שלטים באיילון בנוסח: "נשק לקיבוצים מיד"? או: "נשק להתנחלויות" (התקפה רצחנית סאדיסטית כזו יכולה הייתה להגיע גם ליו"ש)? לא.

הטור של מאיר עוזיאל (צילום: איור: אופיר בגון)
הטור של מאיר עוזיאל (צילום: איור: אופיר בגון)


איש לא אמר זאת, איש מכל מטות המפגינים לא חסם את איילון עם שלט: "אסון מעזה קרב". על מרפסת בית אחד בישראל לא הונף שלט: "לא להכלת חמאס" עם אגרוף. איש אפילו לא רמז על כך.

זה לא היה בסדר היום או בסדר השבוע הממוספר של הפגנה אחרי הפגנה, שבוע אחרי שבוע. לכן אין לתנועת "רק לא ביבי" שלא נחה ולא מכבה את עצמה מה להציע. הלוואי והיה. הייתי לוקח. אף אחד לא צריך דווקא את ביבי. אנחנו צריכים מכשיר עם חיישנים מדויקים שעובדים. הישראלים סברו שביבי הוא האדם בעל הראייה הרחבה והחדה ביותר. שהוא המכשיר הטוב ביותר בשוק. המכשיר אכזב. כל המכשירים וכל החיישנים אכזבו.

מול קרון הכניעה
אל היום הנורא, 7 באוקטובר, התעוררתי כאשר אני בצרפת. שבתי לארץ מיד כשהתאפשרה טיסה. לפני כן ביקרתי קרון רכבת אחד. קרון סמלי מאוד.

ליד העיר קוֹמפּיין יש מקום ביער ובו נחתם בזמן מלחמת העולם הראשונה חוזה הכניעה של הגרמנים לצרפתים. החוזה נחתם בקרון רכבת, אשר בתוכו הוא עשוי כחדר ישיבות מפואר.שם חתמו הגנרלים הגרמנים על כניעה לצרפתים במלחמת העולם הראשונה.

כאשר הנאצים ניצחו את הצרפתים במלחמה הבאה ביניהם, מלחמת העולם השנייה, היטלר התעקש שחוזה הכניעה הצרפתי ייחתם שם, באותו יער, בתוך אותו קרון. הוא עצמו הגיע לחתימת הכניעה הזאת, והתעקש לשבת באותו כיסא שבו ישב הגנרל הצרפתי שהכתיב את תנאי הכניעה לגרמנים.

הקרון חזר לשם אחרי שהגרמנים חתמו חוזה כניעה בתום מלחמת העולם השנייה. הוא שמור שם היום באותו יער. היינו בו. ראינו.
כן, כידוע, הגרמנים נאלצו לחתום בעצמם על הסכם כניעה. הסכם כניעה ללא תנאי. היטלר התאבד. הסכם הכניעה הסופי נחתם בברלין, ואז שב הקרון למקומו ביער בצרפת והוא מוצג כסמל. אפשר לבקר בו.

עמדתי מול הקרון הזה (זה קרון תאום, בעצם), במקום המדויק הזה, והתעוררו תקוות שסוף הרשע יגיע. שתמונת ניצחון של הרשע היא תמיד רק תמונה רגעית.

גרמניה הנאצית נמחקה. ללא רחם וללא מסדרונות הומניטריים. הוכנעה ללא תנאי. יש אנשים שיעמדו מול הקרון הזה, שמסמל את סיום המלחמות באירופה ויגידו: "הנה, גם כאן היו מלחמות והגיע עידן שלום". נכון, אבל זכרו: השלום הגיע רק אחרי שהגרמנים נכנעו כניעה ללא תנאי. לא לפני כן, ולא אחרת.

יום אחד יובס גם הרשע הערבי והאסלאמי. יוכנע. אולי הסכם הכניעה שלהם ייחתם בקרון רכבת, או אולי במשרד צבאי בבסיס של צה"ל או אולי בחדר האוכל של קיבוץ בארי. לא אכפת. אני רק רוצה את הדבר היחיד שיפסיק את הרשע: כניעה ללא תנאי של השנאה הערבית.

פינת השלולית
הנסיכות שבויות. האבירים אוספים כוחות. 