אתמול, לראשונה מאז פרצה המלחמה, ערך ראש הממשלה מסיבת עיתונאים. זאת, לאחר שנפגש עם משפחות החטופים והוכיח שהוא יודע להיות קשוב לרחשי הציבור, שחיכה בכיליון עיניים למעמד כזה וציפה שביבי יסתכל בעיניהם של המשפחות, שאין הדעת מסוגלת לדמיין מה הן עוברות בימים אלה.
לאחר המתקפה של גנץ וגל הביקורות: נתניהו מחק את הציוץ שעורר סערה
יצליח לנפץ את הקיר? ראש הממשלה עדיין לא מצליח להחזיר את אמון הציבור בו | ברסקי
אני יודעת שיהיו אלה שיחטטו בסיבות להופעה של שלושת קברניטי הקבינט המלחמתי, ביבי, גנץ וגלנט, כולם בלבוש זהה שחור ולא מעונב, ויסיקו מכך שייתכן והצבע השחור שלט כסימבול לאבל לאומי אחרי הטרגדיה שפקדה אותנו. אני חושבת שהייתה זו החלטה משותפת של שלושת המנהיגים, להופיע באותו לבוש על מנת לשדר אחדות, וטוב שכך.
זו הייתה מסיבת עיתונאים שבה לראשונה נתניהו ענה לשאלות. יש לציין שהוא לא ממש ענה על כולן. על חלקן הוא התחמק מלתת תשובה ברורה, ויותר הסתובב סביב הנושא, במקום לגעת בעצם העניין, אולם אני לא מתכוונת לפרט ולתת דוגמאות ספציפיות. אין בכוונתי לבקר אותו הפעם או לשפוט אותו, מהסיבה הפשוטה שאתמול הוא לא נראה במיטבו בלשון המעטה. הוא היה חיוור מתמיד ושידר לחץ, פחד ותשישות גדולה, גם אם ניסה במעט האמביציה הידועה והמוכרת שעוד נשארה לו, לשדר חוסן וביטחון. האמת? אפילו חשתי חמלה, למרות שאני לא בטוחה שהוא זקוק לה, כי מהאופן שבו הוא התמודד עם משברים בעבר ועם ביקורת ציבורית נוקבת, הוא ידע בתחמונים או פיתולים ערמומיים של פוליטיקאי משופשף, לקום ולהתרומם.
אין ספק שהאיש עובר את המשבר הכי גדול בחייו והוא גם הודה בכך אתמול בנאומו, והפעם, בלי פלברות, דאווינים והעמדות פנים. ייתכן ואני טועה ונפלתי למלכודת מניפולציות רגשיות שנתניהו תמיד ידע להפעיל בכשרון רב, ולגרום לכך שיאמינו לו באמת ובתמים. אבל אתמול, חשתי לראשונה שזאת לא היתה הצגה. הכאב העמוק שאותו כולנו חשים היום לאור המצב, היה ניכר היטיב גם בפניו ובאופן התבטאותו. מי היה מאמין, שהביבי אותו הכרנו, כנואם ורטוריקן מוכשר, נאלץ לקרוא מדפים כפי שעשה אתמול, ונאלץ לענות לשאלות שאני יותר מבטוחה שהעיתונאים הגישו לו מראש על פי בקשתו, על מנת לא להיות מופתע ולהסתבך בתשובות מגומגמות ולא אמינות.
ואם מדברים על שאלות עיתונאים, אחת מהן, אם להתבטא בפשטות ועממיות, יצאה לי כבר מכל החורים. למה לנדנד בשאלה שאתמול ביבי נשאל, האם הוא לוקח אחריות? אז הוא לא אומר מפורשות את שתי המילים: "אני אחראי", אלא מודה שהוא אחראי, במילים וניסוח משלו. אתמול הוא הודה שהיה פה מחדל ענק, ואמנם הוא חזר על אותו משפט מנאום קודם, ש"כולם" יצטרכו לענות על שאלות. אולי כדאי להסתפק בזה? מה זה כבר ישנה? החמאס יחזיר מהר יותר את החטופים? הפצצות שמטילים על עזה יהיו יותר אפקטיביות ויחדרו לתוך המנהרות בהן הם מתחבאים המנוולים, ויחסלו אותם סופית?
אם אתם לא יכולים להירגע עד שביבי יבטא את שתי המילים "אני אחראי", או "אני אשם", קחו כדור קלונקס או משהו. חלאס. השאלה הכי חשובה היום יותר מכל, היא מה הממשלה עושה לשחרור החטופים, או נכון יותר: מה היא מוכנה לעשות, כי כל נציגיה, לרבות דובר צה"ל, חוזרים ואומרים שצריך לעשות "הכל" על מנת לשחררם, אז מה פירוש "הכל"?
האם יסכימו לעסקת חילופי שבויים, כפי שקרה בפרשת גלעד שליט? זוהי השאלה הכי בוערת ודחופה היום והיא בנפשנו, כי זעקת המשפחות קורעת את השמיים ואת נימי נפשנו. שאול מופז, שר הביטחון לשעבר, בראיון לערוץ 12 ביום שישי היה הראשון שהעז להגיד בקול שצריך לשחרר מבתי הכלא בישראל את כל האסירים הביטחוניים עבור השבת החטופים. גם יחיא סינוואר יצא אמש בהכרזה שהוא מוכן לשחרר את כל החטופים תמורת כל האסירים הביטחוניים אצלנו. האם הממשלה דנה באפשרות כזאת? זאת השאלה שצריכה להיות על הפרק היום, כי אם החטופים לא יוחזרו, גם אם צה"ל ינצח, ואין לי ספק שכך יקרה, זה יהיה ניצחון מר כלענה.
ואתם ממשיכים להתעסק עם השאלה הטורדנית והמציקה: מתי ביבי סוף סוף יגיד: "אני אחראי?". יאללה, תתקדמו. ואם הוא לא יגיד? האם לא ברור ומובן מאליו שהוא וממשלתו, וצמרת הפיקוד במשרד הביטחון, אחראים, וביבי הוא האחראי הראשי, כי הוא המפקד העליון? ואם ביבי הוא המפקד העליון, צריך לעזור לו להחזיק מעמד, ולא לנסות לשבור את רוחו על ידי לינץ' ציבורי או תקשורתי, על מנת שיהיה מספיק חזק לנהל את המלחמה עד לניצחון, אחרת זה יהיה בעוכרי כולנו.
כן, אני מודה שאתמול נפל לי האסימון, כאשר ראיתי במסיבת העיתונאים עד כמה, מתחת לכסות שביבי לבש על עצמו כמי ששולט במצב, הוא יודע שהוא טעה והוא שבור מזה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו מנהיג שבור רוח בתקופת מלחמה. להזכירכם, שכולנו בני אנוש, טועים ואנחנו משלמים את המחיר, כך גם האחראים למחדל יצטרכו לשלם את המחיר ולהניח את המפתחות אחרי המלחמה. אין בכלל ספק, אבל בל גם נשכח שביבי הוא לא האויב, וגם אם טעה, זה לא היה בזדון.
לצד חמאס הנאצי, חיזבאללה ואיראן, מלכת ירדן, שאין לה מושג וחצי מהו כאב לאומי כי מעולם לא חוותה אותו בתוך כתלי ארמונה המפואר, מעיזה לצייץ שלא סיפקנו הוכחות של ממש לזוועה שהתרחשה כאן. או ההוא מטורקיה, שאני מרגישה בחילה רק מלבטא את שמו, שמעז להגיד עלינו שאנחנו פושעי מלחמה, ומתעלם מפשעי המלחמה הנוראים שחמאס ביצע בסדיסטיות בלתי מתקבלת על הדעת. הטורקי הצבוע הזה, שבעתות וזמנים אחרים, יתחיל להתחנף, כדי שצינור הגז שלנו יעבור דרך ארצו.
אלה האויבים האמיתיים שלנו, ולא ביבי. על כן, בואו נעזור לו לנצח, לטובת כולנו, ונמשיך להעביר ביקורת כשהיא נחוצה, לזעוק את זעקתנו ולשאול שאלות מתבקשות וענייניות הדורשות מענה דחוף, במקום להתעסק בקטנות ולתהות לתוך הלילה, מתי סוף סוף נתניהו יישא באחריות.