מלחמת חרבות ברזל: עברתי לשמוע שירים עבריים ברשת ג'. פשוט אי אפשר כבר לשמוע ולצפות בערוצי הרדיו והטלוויזיה הממלכתיים והמסחריים. גם התקשורת הכתובה ברובה ספוגה במאמרי שנאה עצמית. כבר עדיף לצרוך תקשורת מערוצי החמאס והחיזבאללה. אלו לפחות אינם מתיימרים להיות פטריוטים ישראלים בשעה שהם מסייעים בעצם המלחמה לאויבינו.
זועק לשמיים: הניו יורק טיימס חשף את המחדל של המודיעין
"המשטרה כמעט לא עשתה דבר": ישראלי שנכח בלינץ' בדגסטן משחזר את רגעי האימה
לתקשורת תפקיד ביקורתי חשוב. אבל בשעת מלחמה צריכה התקשורת גם לבצר את הממלכתיות. לחזק את רוח הלחימה. להפיח גבורה. אבל אפילו בשעות שהתקשורת שלנו מביאה סיפורי גבורה וראיונות אישיים עם ניצולים – היא אינה מצליחה שלא לצרוח בלי הרף: איפה היה צה"ל? איפה הייתה המדינה? שמענו זאת, ובצדק, מאה פעם. למה אלף?
תאמינו לנו: אנחנו יודעים. נרדמנו בשמירה. מראש הממשלה ושר הביטחון והרמטכ"ל ואלוף פיקוד דרום ועד לראשי השב"כ. כולם העדיפו להתעלם מאבחנת המחלה העיקרית של הסכסוך: מלחמת דת, כי כאלו אינן מסתיימות לעולם. והעדיפו לדבוק בקונצפציה הפושעת שניתן לביית את חיית הטרף.
לקנות אותה בכסף ובתעסוקה לרוצחים העזתים. כי זה רק "סכסוך טריטוריאלי". תאמינו לנו: אנחנו זוכרים כי כל ממשלות ישראל וראשי מערכות הבטחון שלנו נמנעו מהכרעת החמאס ומביטול פשעי אוסלו וההתנתקות. אנחנו זוכרים את כל פטפוטי ההבל של "החמאס מורתע", "חיזבאללה מורתע". ובכל זאת: עכשיו נלחמים. ולכן - סתמו את הפה בבקשה.
כל אלו ששנאתם לנתניהו ולממשלה המכהנת מביאים אותם לפגוע ביודעין במדינת ישראל בשעת המלחמה – אינם שונים במאום מראש הממשלה המגלגל בימים אלו אחריות ואשמה על ראשי מערכות הביטחון. כל מי ש"הזהיר" לפני חודשים כי הרפורמה המשפטית פוגעת בביטחון המדינה ומקרבת מלחמה – מקווה שאנחנו נשכח כי הסרבנים והסרבנות הם ששכנעו את הערבים כי נתגלגלה לידם שעת כושר להכריע אותנו, לא ביטול עילת הסבירות.
אלו שקראו לסרבנות ועודדו את הסרבנים (שחשו מיד לחזור ולהתנדב בהמוניהם ומשליכים עכשיו נפשם מנגד על הגנת המדינה) אינם מתביישים לטעון ש"הזהירו" ומקווים שנשכח כי הם עצמם שברו את כל הכלים הממלכתיים בתגובה לרפורמה, הם שעודדו את האויב הערבי.
לא נשכח ולא נסלח. כל מי שבא היום ומפרסם מסמך שבו תיאר בדיוק כבר ב2016 מה מתכוון החמאס לעשות , אבל נתניהו התעלם – מקווה שנשכח כי הוא עצמו ישב בחיבוק ידיים בקבינט ממש לפני שנה, בממשלה הקודמת שהסתפקה ב"מבצע" של שלושה ימים לפגיעה בג'יהאד האיסלמי ולא נגעה בחמאס, אלא אישרה לעוד ועוד עזתים לעבוד בישראל והכסף שהביאו לעזה עם הכסף שהזרימה מדינת ישראל לעזה באמצעות הקטארים והרש"פ – שימש את הרוצחים למימון מסע הטבח והזוועות. וכי למה נשכח?
לא נשכח. אבל כל אלו יבואו לוועדת החקירה הממלכתית שתתכנס לאחר המלחמה. מנתניהו דרך בנט ולפיד וליברמן וכל הרמטכ"לים וראשי השב"כ בשני העשורים האחרונים. כולם עד האחרון יצטרכו להתייצב בפניה.
אבל עכשיו: שקט. יורים.