מדינת ה"זה לא בסמכותי"
המדינה נתפסה בחלחלתה. מסתבר שהמדינה לא מוכנה מול המצב הנורא שישראל נפלה אליו בהפתעה. כדי לטפל בבעיות של החקלאים יש רק משרד החקלאות, שר החקלאות, מנכ"ל משרד החקלאות, צוות משרד החקלאות ומשרד ראש הממשלה. כדי לטפל בבעיות הכלכליות של האזרחים יש לנו רק משרד האוצר, משרד העבודה, משרד הרווחה והביטחון החברתי, הביטוח הלאומי ומשרד ראש הממשלה.
גבר נרצח בפיגוע ירי בשומרון; מג"ד מג"ד בחטיבה 188 נפל בקרבות בצפון הרצועה
מתקרבים למלחמה גרעינית באוקראינה? האמנה שפוטין ביטל ברוסיה
כדי לטפל בעורף יש רק פיקוד העורף, העיריות, משרד הפנים, שריהם, ראשיהם, מנכ"ליהם, ראשי אגפיהם ומשרד ראש הממשלה. כדי לטפל במשפחות הנופלים, הנרצחים, החטופים, יש רק משרד הביטחון, משרד הבריאות, משרד החוץ, משרד ראש הממשלה ועוד כמה משרדים וגופים ממשלתיים ששכחתי כי אין מולי את כל הרשימה, ואם אדפיס את הרשימה של הגופים והמשרדים במדינה שקיימים כדי לטפל בבעיות של אזרחי המדינה, ייגמר לי הדיו במדפסת וגם הנייר, ואני כותב את הקטע ביום שישי ולא אוכל לקנות עד יום ראשון, מה שמראה לאיזה מצב סבוך נכנסנו.
אבל המדינה מגיבה. ובעוצמה. בתיאום עם מטות חירום שהוקמו לייעוץ משפטי להסדרת בעיות משפטיות שעד היום רק משרד המשפטים על שלל זרועותיו טיפל בהן, מינו פרויקטור למינוי פרויקטורים, הקימו מִנהלת שתטפל בהקמת מִנהלת, הביאו מנכ"ל של מנכ"לים, שיודע איך לבנות לשכות של מטות חירום לטיפול במצבי צרה, כגון חוסר מבנים לאכלוס כל כך הרבה מטות חירום, ולהוציא הודעות מסודרות לאזרחים במצוקה, המפרטות את שעות קבלת הקהל בהם ודרכי הפנייה אליהם בטופס מקוון ואפילו, מתקדמים מתקדמים, בוואטסאפ, שמבטיח שיחזרו אליך ומבקש שתכתוב מה הבעיה שלך מתוך אפשרויות שהוא מציע, שאף אחת מהן איננה מתארת את הבעיה שלך.
יש גם מענה קולי אנושי שבו אחרי שאתה לוחץ על מקשים ומגיע למענה אנושי, אכן עונים לך. שומעים בקשב רב את הבעיה שלך ועונים לך במענה אנושי מאוד: זה לא בסמכותנו.
כמו כן, אחרי התייעצות דחופה הוקמה מחוץ למשרדים הממשלתיים הרגילים ועדת שרים, שהסמיכה מיד, בנוהל חירום, ועדת מנכ"לים כדי שהם ימנו ועדת פרויקטורים שתקצר זמנים ותקים גוף חירום לבדיקת בקשות האזרחים לסיוע. כן יוקם אגף בפריסה ארצית במיקור חוץ, יכול להיות בהודו, לאימות מספרי הדגם של מוצרים שנפגעו. “המספר נמצא על מדבקה מאחורי המוצר שנפגע, בלי המספר לא נוכל, משפטית, לדון בבעייתך. זה לא בידינו", הוסבר לאזרחים על ידי הגוף החיצוני שזכה במכרז לביצוע ההסבר הזה לאזרחים. את כל זה מישהו צריך לבנות ולהפעיל, ואגף משאבי אנוש עסוק בטיפול בבעיות המטפלים.
לא קל להיות מטפל בבעיות האזרחים, לכן תוקם מִנהלת לטיפול במצוקת המטפלים בבעיות האזרחים. הסדרת התנאים הסוציאליים שלהם, קרן השתלמות, שום דבר לא פרטיזני. תינתן לכך קדימות על פני כל בעיה אחרת, כגון בעיות האזרחים שנפגעו, אחרת שום דבר לא יתפקד.
כפי שניתן לראות: המצב מטופל.
יש רק מצוקה שבינתיים לא יודעים איך לצאת ממנה: חסרים ראשי תיבות להגדרת כל הגופים, ויש סכנה שכמה גופים ייקחו לעצמם אותם ראשי תיבות, ואנשים לא יידעו אם מטב"ע הוא מִנהלת לטיפול בבעיות עצמאים, או שמא: מרכז טיפול בין־עירייתי?
הנה המחדל: מדוע לא מינו בזמן גוף שידאג לתאם בין כל ראשי התיבות של כל הגופים הממשלתיים החדשים שקמים במקום המשרדים הממשלתיים עצמם, כדי לטפל באזרחים שנפגעו מן המלחמה?
קיבוצניקים מכירים קיבוצניקים
אלה מילים שחוברו ונאמרו על ידי חברים מקיבוץ משמר העמק ביום חמישי, בשבוע הראשון של המלחמה.
באותו יום עשתה התנועה הקיבוצית, שהפגיעה בה הייתה אנושה ביותר, מחווה משותפת כאשר בשעה 18:00 נערך בכל הקיבוצים טקס שבו הורד דגל ישראל לחצי התורן, וכולם עמדו דקת דומייה. את ההמשך של הטקס יצר כל קיבוץ בפני עצמו. במשמר העמק עמדו בטקס הזה חברי הקיבוץ יחד עם רוב חברי קיבוץ נחל עוז, שהתפנו אליהם כקהילה שלמה אחרי האסון.
אחד מחברי משמר העמק אמר דברים. מילים ששייכות קצת לאותם נושאים שעליהם נאמר “זר לא יבין זאת", אבל אני, שהקיבוץ שבו גדלתי יחד עם אחי ואמי הוא חלק ממני ואשר חבריי מאותם ימים קרובים לי, מבין. בעצם, כולנו מבינים, אין ישראלי שהוא זר עד כדי כך שלא יבין זאת בכל זאת.
אלה הדברים:
“ככל שעובר הזמן עולה גם סף הכאב,
כי אני מכיר את כולם. קיבוצניקים מכירים קיבוצניקים.
אנחנו מכירים את הקיבוץ, כל קיבוץ,
גם אם מעולם לא ביקרנו בו.
כי מה זה קיבוץ? זה חדר אוכל במרכזו ולידו הכלבו ולא רחוק משם המכבסה, זאת אומרת, הפאב שקוראים לו המכבסה, ורק אותנו זה מצחיק. ומסביב כל זה נמצאים המזכירות והדואר וגני הילדים.
והכל מלא קלנועיות של המבוגרים ואופניים של הילדים, ולידם בתי הוותיקים וקצת רחוק משם השכונה של הצעירים והשכונות החדשות.
וביניהם המוסך וסככת הגד"ש ולידם המפעל והמרפאה.
ואנחנו נמצא מיד את גני הילדים ואת אולם הספורט שליד הסילו.
ולהגיע לבריכה זה הכי קל, ובדרך נגיד שלום לחברים.
ואנחנו מכירים את החגים, ואת המפגשים על הדשא. ובמבט אחד מהמרפסת נגיד לכם מי שייך לאיזו משפחה ולמי כל אחד קשור.
וכשהמצלמות עוברות בקיבוץ ומנציחות את הזוועה, זה מיד מרגיש כמו זוועה שלנו.
ואנחנו מכירים את החצרות ההרוסות, והלב של כולנו שבור, וחלק ממנו נשאר שם על הדשא הגדול.
כי קיבוצניקים מכירים קיבוצניקים".
העולם שבין העולמות
זהו עולם שיצא משליטה, אפילו התקווה התמימה כבר לא מה שהייתה פעם, והיא כנראה לא תחזור עוד לתמימות המופקרת שהייתה בה. בהתפוצצות של המציאות הישנה נעלמו קני המידה, ושובשו אצל רבים כל הקודים להערכת אירועים.
המומחים של פעם הם עכשיו מחסנאים במחסן של רעיונות אבודים. הם שייכים לתקופה אחרת ולתודעה אחרת.
פינת השלולית
הרף בשלולית עלה. איזה צפרדע יכול להיות ראוי לכאלה נסיכות? נסיכות שיורות ומחסלות מחבלים?