אנו בעיצומה של מערכה מהקשות והסבוכות שידעה ישראל מאז היווסדה. גם שלושה שבועות מאז 7 באוקטובר, אני מתקשה להבין את הסיבות לכשל המודיעיני, הצבאי, הטכנולוגי ובעקר התפיסתי.
בעיצומה של המלחמה: ההודעה של רה"מ נתניהו נגד אמ"ן ושב"כ
ככל שחולף הזמן והקרבות מתעצמים, כך הולך וגדל חוסר ההבנה לנוכח העיוורון שהכה בכל המערכות. עיוורון שמחק חבל ארץ שלם, גרם לטבח ברברי של אלפי הרוגים ולמאות שבויים.
חוסר האנושיות של חמאס והאכזריות הדאע"שית שבלתי ניתנת להבנה מבהירים את עוצמת חוסר ידיעתנו את יריבנו. ויותר מכך, את העובדה הנוראית שאנו מתמודדים מול חיות אדם, חסרי צלם אנוש, שלא מהססים לבצע פשעים נגד האנושות.
בזמן שהתותחים רועמים, הגדיל ראש ממשלתנו לעשות והטיל את כל האשמה על השב"כ ואגף המודיעין של צה"ל. אני, כרבים אחרים, לא מתרשם מכך שהוא מחק את ציוצו והודיע שטעה. אני בטוח כי הוא לא מתכוון לקחת על עצמו ולו מעט מהתפיסה המוטעית שגרמה לאירוע הנוראי.
בינתיים חמאס ממשיך לנקוט תרגילים פסיכולוגיים, שמטרתם לעכב את התקדמות הכוחות הקרקעיים הפועלים בשטח ומתקרבים לעברו. הוא משגר אותות חיים של חטופים בודדים, ובכך מקווה ליצור לחץ על הממשלה מצד המשפחות לצורך הפסקות אש ויצירת עסקאות חליפין.
בהקשר לחטופים, עליי לציין כי למדינת קטאר תפקיד קריטי בהשבתם הביתה. ערוצי התקשורת ופוליטיקאים בהווה ובעבר נוקטים חריפות יתר בנושא, ואף שאין בדעתי לסנגר על מדינה אסלאמית שיש לה יחסים טובים עם חמאס - לא יהא זה מוגזם למתן את הביקורת ולאפשר למנהלי המו"מ לבצע את עבודתם בשקט ובבטחה.
מלאכת המו"מ עדינה ומאוד רגישה. היא מחייבת יכולות דיפלומטיות, עורמה ואורך רוח רבים, ובעיקר שקט ציבורי, כדי לא לפגוע במאמצים שבהם קשורים גורמים רבים ולא תמיד ידידותיים.
היכולות המודיעיניות של השב"כ היו ונותרו גבוהות מאוד, ולא נפגעו למרות המחדל של 7 באוקטובר. הוכחה לכך במבצע שחרורה של התצפיתנית אורי מגידיש. היה זה מבצע מתוחכם ומסובך בלב עזה, תוך קרבות שמתחוללים מסביב.
אני מתקשה להאמין שבין ראש שירות הביטחון הכללי לבין ראש הממשלה שוררת אידיליה. אך טבעי הוא שהמתח בין השניים פוגם באינטימיות ובתחושות האמון הנחוצות מאוד כאשר עוסקים בחיי אדם ובנושאים רגישים אחרים. ראש הממשלה פגע, ביודעין ואולי במכוון, באמון המוחלט שנדרש, שלא לציין גם את הפגיעה המוראלית בלוחמים ובכלל כוחות הביטחון.
נכון עשה ראש השירות שתדרך את עובדי שב"כ שלא לשים לב, או ליתר דיוק להתעלם, מציוציו של ראש הממשלה על אחריות השב"כ, ולהתרכז בעשייתו הברוכה של השירות בקידום יעדי המלחמה. זו הפעם הראשונה והיחידה שאירוע כזה קורה בשירות, שראש שב"כ מבקש מהכפופים לו להתעלם מדבריו של ראש ממשלה. זוהי הוכחה ניצחת לחוסר האמון ולחוסר ההערכה שרוחש ראש שב"כ כלפי מנהלו הישיר. אין זו אפיזודה חולפת, אלא משבר עמוק שלא ייפתר, אולי לעולם.
ככל שנוקפים ימי המערכה, כך גוברת הערצתנו לצה"ל, לכוחות הביטחון ולחברה האזרחית המופלאה שלנו, וגוברת סלידתנו וביקורתנו הנוקבת על משרדי הממשלה וחוסר תפקודם.