בוודאי ידהים את הציניקנים והמכורים להאשמות, גם בתקופות מחורבנות, שאפילו לחברי הכנסת שלנו יש נשמה. כן, כן, הן אלה שבקואליציה והן אלה שבאופוזיציה. עצוב ומעציב שיש להבהיר את הפרט האנושי הזה. אך בימים של האשמות בתוך הבית, מעבר לקרב המרכזי שצריך לעניין את כולנו - שום דבר כבר לא ברור מאליו.
האסון הנורא יערבב מחדש את הקלפים בימין | דניאל רוט אבנרי
העובדה שביידן משתתף בקבינט המלחמה צריכה להטריד את כולנו | דניאל רוט אבנרי
קרוב למחצית מחברי הכנסת צפו השבוע בסרט הזוועות של אירועי הטבח המחרידים והבלתי נתפסים של 7 באוקטובר המקולל, ורבים מהם לא שרדו את הצפייה עד סופה. בפתח האולם ניצב רופא הכנסת שהציע לח"כים כדור הרגעה לפני הצפייה, אך גם זה לא עזר למי שבחר לבלוע אותו. ההתפרקויות, הקללות והתפרצויות הבכי הגיעו בזה אחר זה. בלתי נתפסות הזוועות המתועדות שקרו בתוך הבתים של אזרחים במדינת ישראל.
הכאב של חברי הכנסת והכאב של עם ישראל, שנחשף לחלק מהזוועות דרך סרטונים ועדויות, מוכרח להפוך לכאב עולמי שישפיע על דעת הקהל. אירועי הזוועה האלה שהתרחשו כאן במדינת ישראל צריכים להיות מוזרקים לתוך וריד התודעה של העולם כולו, בדגש על מנהיגיו. תמונות קשות של הוצאות להורג והתעללויות. תינוקות רכים, ילדים תמימים, צעירות בתחילת חייהן, הורים בגיהינום, חיילים שלנו, שכל העולם יצפה בעיניו במפלצת חמאס שיש להשמידה.
הזעזוע של חברי הכנסת, שחלקם מבינים שזמנם הפוליטי שאול, מוכרח להתכנס לטובת עשייה משותפת. קואליציה ואופוזיציה, שלא תהיה ביניהן אחדות אמיתית לעולם, מוכרחות לאחוז ידיים לדהירה משותפת לניצחון. ממש כמו שותפים מקצועיים לאינטרס גדול.
ישנו הניצחון בשדה הקרב שעליו אחראים הדרג המדיני־ביטחוני וכוחות הביטחון, וישנו הניצחון בעורף האזרחי. אותם חברי הכנסת שנבחרו על ידי הציבור מוכרחים לשרת אותו, גם אם הם סופגים ממנו ביקורת אחר ביקורת.
יתכבדו שרי ישראל ויוותרו על תמונות היח"צ שלהם ברשתות החברתיות כשהם מסיירים בעוטף עזה עם שכפ"צים, וישמשו מעתה ואילך שכפ"צים בסיוע לכל אחד ואחת מהאזרחים שזקוקים לכך. יתכבד ראש האופוזיציה ח"כ יאיר לפיד ויפסיק לחלק הוראות בטוויטר לממשלה, ויתחיל לסייע בקטיף עגבניות בשדות ובחממות של היישובים שהוחרבו. המילים שכתב לעם ישראל השבוע בפוסט "לא לייאוש", מחזקות ונוגעות הרבה יותר מעוד ציוץ האשמה פוליטי מאוס.
יתכבד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ויוותר על בזבוזי הזמן בדמות זריקת האחריות ממנו לאחרים, כשבהמשך הגיע בזבוז זמן נוסף בדמות התנצלות לאחר שהנזק כבר נעשה. יתכבדו השחקנים הפוליטיים שמתחממים על הקווים ויחזקו את המדינה, במקום להטיף למי שהם שואפים לשבת בכיסאם. יתכבדו כל נבחרי הציבור לגלות את הרגישות שהפגינו מול סרטון הזוועות, גם מול כל עם ישראל בימים של שבר לאומי ומלחמה, וישקיעו מעצמם הכל בתקומתה של מדינת ישראל ואזרחיה.
שגרת מלחמה
הסגרים בקורונה ובתקופת המגיפה מתבררים כיום כחזרה גנרלית למציאות של מערכת החינוך בימים האלה. טרם הכרתי הורה שמרוצה מהתנהלותה של מערכת החינוך והנוגעים בדבר בימים אלה. בישראל כמו בישראל, מערכת החינוך נראית ומתנהלת כמו חלטורה. זורקת אחריות לרשות המקומית, שמגלגלת אחריות על מפעילים אחרים ועל המצב.
כולנו כהורים מבינים את "המצב", אבל לא מוכנים להכיל בינוניות כשמדובר בילדים שלנו. יתכבדו שרי החינוך בהווה ובעבר וישלבו ידיים לטובת מטרה משותפת, ללא אגו או חלוקת קרדיטים. הצלחתם היא הצלחת ילדינו.
לצד הקושי מול מציאות מקרטעת במערכת החינוך, נוספים הקשיים של בעלי העסקים ושל העובדים שהוּצאו ועוד יוּצאו לחל"ת. עוד מילה שרבים ייחלו לא לשמוע. אך המציאות הכלכלית נוקשת בבתים בעת מלחמה. הציבור ישמח לשמוע במהירות מה המדינה מוכנה לעשות בעבור מי שזקוק לסיוע כדי לשרוד את המצב, הרבה מעבר למתווה שהציג שר האוצר בצלאל סמוטריץ' השבוע. במגיפת הקורונה חילקו פה כספים ממטוסים כי היו בחירות. ועכשיו מה?
וישנה הרוח הלאומית שיודעת להעניק במישור החברתי בתקופה קשה, ועם ישראל מתגלה בתפארתו. כדי להיווכח בזה מספיק לעבור על הפוסטים של בקשות העזרה ברשתות החברתיות ולראות את ההתגייסות המרגשת שכל פוסט כזה מוציא מאנשים. אנחנו טובים ביחד כשאנו במלחמה. הלוואי שנהיה טובים ומכילים כך גם בשוטף.
האישה המסתורית
מדי שבוע ביום רביעי אני נוחתת בבית הקפה השכונתי כדי לכתוב את הטור שלי. כמוני יש עוד אחת שמגיעה למקום באותן השעות עם המחשב הנייד שלה. יש בינינו קרב ללא מילים על השולחן הפינתי, השקט, שצמוד אליו השקע הכי נוח במקום.
כשהיא מקדימה אותי, אני מחייכת אליה בפרגון מבחוץ ובתבוסה מבפנים. כשאני מקדימה אותה, היא מחייכת אליי את אותו החיוך בדיוק. אין לי מושג מה שמה, על מה היא כותבת, ואף על פי שבאישיות שלי מתאים לי לקפוץ עליה מסקרנות עם שלל שאלות - הדיסטנס נשמר.
מאז פרוץ המלחמה השולחן הפינתי ממתין לי ריק. אני ממש מחכה לה שתגיע ונחליף בינינו את החיוך הקבוע, אך היא איננה. אני תוהה איפה תפסה המלחמה את חייה של האישה הזו, ומייחלת להפסיד לה כבר את השולחן.