כאשר קמה הממשלה בראשות הליכוד, רבים סברו שנתניהו שבוי בידי קיצוניים כמו סמוטריץ' ובן גביר, ומפלגות חרדיות שמאיימות עליו שאם דרישותיהם לא ייענו הם יפילו את הממשלה.
איפה הנואם מספר 1? זאת צריכה להיות המלחמה הגדולה של נתניהו | דעה
"שר הפצצות הגרעיניות": בעולם לא נשארו אדישים לדבריו של עמיחי אליהו
כשפרצה המלחמה, מצאו הפרשנים למיניהם, זווית נוספת למילה: "שבוי". הפעם, הם קבעו, שהמלחמה פרצה כי נתניהו היה שבוי בידי קונספציה שגויה שהחמאס דאע"ש מורתע ופניו לא לעימות.
אלא שהאמת היא מרה יותר, כי נתניהו, לפני הכל, שבוי של עצמו. שבוי בידי מבנה אישיות שמאופיינת בתאוות שלטון בלתי נשלטת שלא מאפשרת לו להרפות מאחיזתו בהגה הקברניט. הגה שהוא אוחז בו באחיזה רפה, מהססת ולא בטוחה, בתוך מים סוערים שהפכו ב-7 לאוקטובר לצונאמי ענק שבלע לתוכו אלפי קרבנות והטביעם.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
המלחמה בחמאס דאע"ש קיבלה את השם: "חרבות ברזל" על ידי הממשלה. שם בהחלט ראוי למלחמה שבה צה"ל וחייליו מפגינים רוח לחימה ואומץ חזקים יותר מברזל, שאני לא מאמינה שתראו כמותם בצבא כלשהו בכל העולם. ובעוד אני משתמשת בדימוי של "ברזל" לתיאור כוחו של הצבא האמיץ והמפואר שלנו, עולה בדעתי דימוי אחר: לפיתת ברזל של נתניהו בקרנות המזבח, מהן לא ניתן לנתק אותו, לא באמצעות מחאות, לא בירידה חדה שלו בסקרים בארץ או בדעת הקהל העולמית, או בדעתו של הממשל האמריקאי שלפי השמועות חושב שהקריירה הפוליטית של נתניהו הגיעה לסיומה.
אפילו לא באמצעות ועדת חקירה ממשלתית או ממלכתית, שלפי כל הסימנים, הוא יחפש איך להתחמק מסקנותיה ולגלגל את האחריות לפתחם של אחרים, רק לא לוותר על מושבו. הוא כבר עשה זאת באישון לילה כאשר פרסם את הציוץ שעורר סערה ברשת, בו האשים את המערכת הביטחונית במחדל הנורא. אמנם הוא התנצל לאחר מכן, אולם המגמה ברורה: הוא כבר מכשיר את הקרקע לקראת בניית קו הגנה בוועדה כזאת לכשתקום.
נתניהו אומר שהוא יעשה הכל למוטט את החמאס דאע"ש, והוא יעשה הכל למען שחרור החטופים. אין לי ספק שזו שאיפה אמיתית וכנה, אולם הוא גם יעשה הכל, על מנת לשמור על מקומו בראש הפירמידה, בגלל הצורך האובססיבי שלו לכוח ושליטה, ובגלל איזה מין שגעון גדלות שהוא שבוי בידיו, שלוחש באוזנו שאין לו תחליף, ומורה לו לעשות הכל למען הישרדותו הפוליטית. לא סתם הוא הקיף את עצמו בחבורה לא מבריקה ולא מיומנת, על מנת שאף אחד מתוכה לא יאיים על כסאו.
ולא רק שהוא מינה אנשים לא ראויים שלא יאיימו על כסאו, הוא גם מינה אנשים שלדעת פוליטיקאים משני צידי המתרס, הם מסוכנים ומסכנים את המאמץ המלחמתי, כמו המינוי של צבי סוכות שהוא יעד של שב"כ, "שנחשד בהצתת מסגד ובהצתת מכונית של מפקד משטרה, ועכשיו הוא הולך להיות יו"ר ועדת המשנה של ועדת חוץ ובטחון". כלומר, לא מדובר בלתת לחתול לשמור על השמנת, אלא לתת ל"פירומן, לשמור על "700 ליטר דלק". ואין לי ספק שנתניהו יודע זאת, אך לא מונע את המינוי הבלתי אחראי הזה, על מנת לרצות את "הציונות הדתית" שצבי סוכות חבר בה, ובלבד שלא תפריע לו להמשיך לשבת בשקט בצמרת השלטונית, ולהשקיף מלמעלה על כל האנדרלמוסיה שהוא בידיו גרם לה.
נתניהו עשה מספיק למען הישרדותו, כבר מהרגע שקמה הממשלה, כאשר הלך שבי אחרי הגחמה הפרועה של יריב לוין לבצע הפיכה משטרית שהטריפה מדינה שלימה ואת כל מערכותיה, ולמרות שהוא ראה את נזקיה של אותה גחמה הזויה של לוין, נתניהו לא עצר אותו. לוין המשיך ודהר לעבר הפיכה משטרית כשהוא מעכב את מינוי הוועדה לבחירת שופטים.
סוף סוף, אחרי לחצים שהופעלו עליו, הוא הואיל בטובו היום להודיע לבג"ץ שהוא ימנה את אותה וועדה, אחרי שמרט את עצביה של מערכת המשפט עד לעייפה ואחרי שלקח לו יותר מדי זמן על מנת להבין שבימים אלה של משבר כה חמור ומלחמה קשה, אנחנו זקוקים למערכת משפטית מתפקדת, מסודרת ויציבה.
כמו רוטוויילר שלא משחרר לרגע את לפיתת שיניו מצווארו של אדם שהוא תקף, לוין, לא משחרר את עניבת החנק שהוא כרך סביב צווארה של המדינה עם ההפיכה המטורללת שלו, ועדיין מפנטז על היום, שהוא יצליח לכפות את רצונו ולשנות את מערכת המשפט. ונתניהו, ששקוע עד צוואר בבעיות רבות ומסובכות משלו, עדיין לא מעז לפטר אותו ולא עוצר אותו. מה שמעלה את השאלה, האם ראש הממשלה האמיתי הוא נתניהו או יריב לוין. מצעד האיוולת כבר אמרנו?
מה שנאמר לעיל, הוא תוצאה של משחק אגו שראש הממשלה משחק עם עצמו ושבוי בתוך קונספציה שגויה שהוא חייב לשלוט בכל מחיר כי אין בלתו, וחלילה שאף אחד אחר לא יתפוס את מקומו, גם אם המצב מחייב, גם אם המדינה זקוקה למנהיגות חדשה ורעננה שתוביל אותה לאופק חדש, שפוי ובטוח יותר, במקום מנהיגות תשושה, אפורה, נטולת דמיון, יצירתיות ויוזמה.