הדרך היחידה להיחלץ מהמרה השחורה הנשאבת מהאסון שניחת עלינו מחד ועליבותה של הממשלה המנהיגה אותנו מאידך היא ללכת אל הלוחמים. ביליתי יומיים כאלה - יום אחד בבסיס גדול ופעיל של חיל האוויר, יום נוסף במרכז האש של אוגדה 162, המבקיעה עכשיו את מערכי חמאס בעזה. המסקנה חותכת וברורה: יש לנו צבא מצוין שמורכב מלוחמים ומקצינים נדירים. כולם, מכל קצוות החברה, מכל סוגי היישובים - דתיים וחילונים, יהודים ולא יהודים, אשכנזים וספרדים, ימנים ושמאלנים - כולם מאוחדים סביב הנחישות לנצח. 

המחלוקת שפירקה משפחות ושיסעה את החברה הישראלית התפוגגה כאילו לא הייתה מעולם. אף אחד לא מדבר על מערכת המשפט, אף אחד לא מתעניין בגורלו (המר) של יריב לוין. אם זה יהיה תלוי רק בלוחמים, אנחנו נפרק את חמאס. אם יהיה צורך נחזיר גם את נסראללה מקופל למחילתו. צה״ל ועם ישראל גדולים במאה מספרים על הנהגתם. אם נתעלם לרגע משר המורשת (עמיחי אליהו), שר הקשקשת (בצלאל סמוטריץ׳) ושאר משרדי הדבשת, אין מה שיכול לעצור את צה״ל בדרך למשימתו.

נתחיל בחיל האוויר - מגדלור של מצוינות, מקצוענות וציונות. ב־7 באוקטובר בבוקר לא היה צריך להקפיץ אף טייס או מכונאי לשום בסיס. תוך זמן קצר, כולם היו שם. כלומר לא כולם, הרבה יותר מכולם. ״אנשים שסיימו לשרת במילואים לפני 15 שנה הופיעו כאן בשער הבסיס ופשוט הגיעו״, סיפר לי בשבת מפקד בסיס גדול הנמצא בלחימה רצופה. ״תסתכל על העיניים של האנשים, על האחווה, על העבודה סביב השעון, על המסירות, ותבין לבד״. הבסיס שבו ביקרתי מכיל טייסות קרב, טייסות מסוקים, אפילו את יחידת החילוץ המיתולוגית 669. 

״אין דברים כאלה״, אומר המפקד, ״רופאים מגיעים ישר מבתי החולים, עושים כאן משמרת של חילוץ, טסים ביסעור לעזה פעם, פעמיים, שלוש פעמים, חוטפים אש חזקה, מצילים חיים, מסתכנים פעם אחר פעם, גומרים משמרת, מתקלחים וחוזרים לבית החולים. לאף אחד אין שום דרישה, כולם מגויסים על מלא, המכונה משומנת ופועלת סביב השעון וכל מה שאתה רואה כאן, זה רק הכנה לחזית הצפונית. חיל האוויר תוקף בעזה בעוצמה שלא נראתה כמוה, ועדיין זה הרבה פחות ממחצית היקף הפעילות שאליה אנו מסוגלים. בגדול, רוב החיל עומד חמוש, מתודלק, מתוכנן ומוכן לנסראללה. מחכים לפקודה״.

בעזה, חיל האוויר הוא עמוד האש לפני המחנה. התפקיד שלו הוא לרכך, לנקות, לטהר ולפרק את מערכי חמאס ככל האפשר, בטרם יגיעו הלוחמים עצמם, האוגדות המתמרנות, הטנקיסטים, הגולנצ׳יקים והצנחנים, לוחמי ההנדסה וכל שאר הגופים המרכיבים אוגדה צה״לית מתקדמת. ״בכל פעם לפני שצה״ל נכנס לתא שטח חדש, הוא עובר טיפול שלנו״, מספר מפקד הבסיס, ״זה מתחיל במטס עצום של עשרות מטוסי קרב שיורדים על תא השטח החדש בעוצמה אדירה״. לא מדובר בהפצצות שטיח עיוורות. ״הכל מבוסס על מודיעין״, אומר המפקד, ״אנחנו מקבלים מידע מדויק, משמידים תשתיות, פוגעים בפעילים, פוגעים במנהרות, פוגעים במצבורי תחמושת, בתים ממולכדים, וכמובן במחבלים״.

התקפה עוצמתית כזו לא מורכבת רק ממטס עצום של מטוסי קרב (מדובר בעשרות רבות של מטוסים). היא מלווה בכטמ״מים תוקפים, במסוקי קרב, בשכבות תקיפה שמתחילות בגובה נמוך מאוד ומסתיימות בגובה של עשרות אלפי רגל. ״כולם יורים דרך כולם, מכל הגבהים והכיוונים, כמעט בו זמנית״, אומר המפקד. ״זה אירוע מורכב מאין כמותו שאנחנו לומדים ומתכננים בקפידה, במהלכו אנחנו מגיבים למה שקורה, לתזוזה של האויב, לניסיונות הימלטות, לניסיונות שיגור ופגיעה בנו או בכוחות, ומשמידים גם אותם. בסוף תקיפה כזו, השטח מוכן, פחות או יותר, להגעה של הכוחות״.

בכל הזמן הזה, ניצבות טייסות ה־F15 כשמטוסיהן חמושים ומתודלקים, ממתינות להזמנה צפונית. נאום נסראללה ביום שישי הביא לפריקת מתח מסוימת. זיהיתי אפילו סוג של אכזבה. ״אנחנו פועלים גם בזירה הצפונית״, אומר המפקד, ״אבל בעצימות נמוכה. אנחנו פוגעים בחוליות נ״ט ובמטרות חיזבאללה, ששילם עד עכשיו מחיר יקר מאוד על ההרפתקנות שלו״. בבסיס יודעים לספר, שכבר היו מקרים שבהם הוזנקו מטוסי קרב צפונה, מיד אחר כך הוסטו לכיוון עזה ובסוף מצאו את עצמם שוברים דרומה כדי ליירט טיל שיוט ששוגר על ידי החות׳ים. 

״אנחנו רב־שימושיים וגמישים מאוד״, אומר המפקד, ״מוכנים לכל איום מכל זירה, בכל זמן. כל טייסת שלי כאן יודעת לטוס מכל בסיס של חיל האוויר, אנחנו יכולים לעבור מיירוט להפצצה לסיוע לכוחות קרקע תוך דקות״. והכי חשוב: חיל האוויר חזר לכשירות מלאה, במהירות שיא. כל פורשי המילואים חזרו. אף אחד לא שאל שאלות, אף אחד לא התנה התניות. לפחות הצרה הזו מאחורינו. נקווה שגם לוין ורוטמן.

דרומה משם, על גבול הרצועה, מרכז האש של אוגדה 162. כמעט כולם מילואימניקים. ושוב, מכל הצבעים, הסוגים והמינים. בנות ובנים. שקד, מפקדת סוללת תותחי 155 מ״מ, עם תחבושת לבנה סטייל אריאל שרון המפארת את ראשה. חובשי כיפה נלחמים כתף אל כתף עם בעלי ראסטות, עירוניים לצד קיבוצניקים, דתיים וחילונים. אף מילה על פוליטיקה.

קורצקי הוא גם וגם. גם קיבוצניק, גם חובש כיפה וגם ניצול הטבח בשבת. ביתו בעלומים, אחד הקיבוצים שספגו את ההתקפה הברברית של נאצי החמאס. עכשיו הוא כאן, באחד מקרונות הפיקוד והשליטה שמנהלים את האש על עזה. האש שהולכת לפני המחנה ושומרת על הלוחמים בשטח. קורצקי מספר על השבת ההיא, על הקיבוץ, על המשפחה שהפכה לפליטה בארצה. הוא לא ממורמר. להפך. כל מי שנמצא שם, בין אלפי הלוחמות והלוחמים בעזה וסביבה, מסתובב עם רעל בעיניים. לאף אחד אין שאלות או ספקות. צריך לעשות את העבודה פעם אחת, ולתמיד. צריך לנצח אותם בדרך שלא תשאיר ספקות.

ניהול אש במלחמה מהסוג הזה הוא אופרציה מדהימה, מורכבת, מדויקת, מתוחכמת ומסוכנת. לאוגדה 162 יש ארבעה גדודי ארטילריה, גדוד נוסף של רומח (רקטות מדויקות), ובסך הכל עשרות קני ארטילריה אימתניים. בנוסף, היא מפעילה מסוקי קרב, כטמ״מים חמושים, ומתאמת גם את תקיפות מטוסי הקרב. 

בניגוד למלחמות של פעם, העידן הזה הוא עידן מדויק. זה מתחיל בשלב שנקרא ״הכנה״. בחלק הראשון של המאמר הזה, קראתם על מטס הפתיחה של חיל האוויר. למטס הזה תוסיפו ריכוך ארטילרי אימתני של סוללות התותחים והארטילריה. ״כל זה קורה, כמובן, רק אחרי שהאוכלוסייה התפנתה, אחרי שנקטנו את כל האמצעים להזהיר אותה, אחרי שווידאנו שאין בלתי מעורבים בין המטרות שלנו״, אומר המח״ט, חולוני בן 42, עם לוק של רואה חשבון. ״הכל קורה בפיקוח של נציג מענף הדין הבינלאומי בפרקליטות״, הוא מוסיף.

בשלב הזה, של ההכנה והריכוך, פוגעים הכוחות בכל המטרות שסומנו מראש בשטח, הורסים את כל המבנים ששימשו לטרור, פוגעים במנהרות, בפעילים, בתשתיות טרור. ״תוך כדי ההפצצה, האויב מגיב״, מספר המח״ט. ״הם יוצאים, נכנסים, משנים מיקום, נמלטים, יורדים לתת־קרקע, אנחנו רואים את כל זה ופוגעים בהם״.

השלב השני הוא השלב המסוכן, שבו מגיעים גם הכוחות הקרקעיים. האש מגיעה יחד איתם. קוראים לזה ״מסך אש מתגלגל״. הארטילריה פשוט מלווה את הכוחות בדרכם פנימה, מורידה את ראשיהם של חוליות הנ״ט או הצלפים שמנסים לפגוע בצה״ל, מקריסה את הבניינים מהם אמורה להיפתח עליהם הרעה. ממעל, מלווים את כל זה מסוקי תקיפה וכטמ״מים, אם יש צורך אז גם מטוסי קרב. בחיל האוויר קוראים לפרק הזה ״השתתפות״. הם פשוט מלווים את הלוחמים, בנשימה עצורה.

גם בקרונות ניהול האש של האוגדה מלווים את הלוחמים. שומעים כל מילה, מסייעים ומגיבים לכל משבר. כשמישהו בשטח נתקל, כולם שומעים את זה בקרון ומגיבים בהתאם. ואם מדובר במארב או מלכודת, זה מקרה חירום. ״זה מקרה קיצון״, מספר המח״ט, ״אנחנו מפעילים מיד את כל מה שיש לאוגדה, גם את התותחים, את הרקטות, את הכטמ״מים, המסוקים, מטוסי קרב. כבר קרו לנו מקרים כאלה בתמרון הנוכחי, כולל מקרים שבהם הכוח שלנו נכנס כולו לתוך הטנקים והנגמש״ים ומסוקים יורים בכל מה שזז בחוץ, כדי לטהר את השטח״.

יומיים עם הלוחמים טובים לטיהור הנשמה. אתה מצליח לשכוח מהשר עמיחי אליהו, אתה מצליח להתעלם מתעלולי הכספים הקואליציוניים של בצלאל סמוטריץ׳, אתה מצליח להתעלם אפילו מזה שנתניהו כבר רומז שהסרבנות גרמה לסינוואר לתקוף דווקא עכשיו. אתה מבין שהנכס הגדול של העם הזה שריר וקיים. הם לא הצליחו, עדיין, לפרק אותו. אם האסון הזה היה קורה בעוד שנה או שנתיים, יכול להיות שזה היה נראה אחרת. אבל צה״ל, רוח הלוחמים, הרעות, האחווה, הצורך להילחם שוב על הבית - כל אלה ממלאים את המצברים המותשים שלך ואתה מבין שאף אחד לא יוכל לנצח אותנו.

״צריך להבין״, אמר לי אחד מבני שיחי, ״כשאוגדה של צה״ל מתקדמת בשטח, עם כל מה שקורה מאחוריה, סביבה ומעליה, אין בסביבה מי שיוכל לעצור אותה. כל מה שצריך זה שהפוליטיקאים לא יפריעו לנו וייתנו לנו לנצח״.

עוד יהיו ימים קשים. עוד ייפלו חיילים. חמאס לא הוכרע עדיין ולא ברור אם יהיה לנו מספיק אוויר ולגיטימציה כדי להשמידו. דבר אחד ברור - מה שהיה לא יהיה עוד. ההתמכרות לשקט המזויף, תעשיית השוחד לארגון טרור ברברי, הנכונות ״להכיל״ אסון מתגלגל ולהתעלם מכרוניקה של טבח ידועה מראש - לכל זה ישראל לא תוכל לחזור.