יום אחרי מסיבת העיתונאים שבה התרשמנו שבנימין נתניהו, בכישרון הרטורי שלו, יצליח ולו במעט, להחזיר במעט את אמון הציבור בו, אמון שהתערער לחלוטין, שוב הוא שפך את המים עם התינוק. נתניהו התראיין אצל כתבת CNN והגיב לשאלותיה בתשובות תמוהות, שקשה להאמין שהוא העלה על דל שפתיו. השאלה המרכזית של אותה כתבת עקשנית הייתה מאוד ברורה: האם תיקח אחריות על המחדל? נתניהו התחכם וענה: למה לא ביקשו מרוזוולט במלחמת העולם השנייה לקחת אחריות על מה שקרה בפרל הרבור? במקום לענות עניינית לשאלה עניינית, המשיך ושאל: האם מישהו ביקש מהנשיא בוש לקחת אחריות על המחדל של ה-11 בספטמבר?.
הותר לפרסום: עובד חברת חשמל שלום עבודי נהרג אמש מירי חיזבאללה
האם יש ליזום התקפת מנע על חזבאללה? | תא"ל במיל' אשר בן לולו
כאשר עונים על שאלה בשאלה אחרת, זאת התחכמות. אבל לא על כך אנחנו מלינים, אלא על המשמעות של אותה תשובה מתחכמת ומתחמקת, שלא רק שהיא לא מחזיקה מים, אלא לא הוסיפה לו כבוד גדול, מכיוון שהיא עלבון לאינטליגנציה, לא רק של המראיינת, אלא של כולנו. אני תמהה מי הם אותם יועצים אסטרטגים של נתניהו, שלא מכינים אותו לקראת ראיונות עם רשתות זרות ומזהירים אותו מפני תשובות שיציגו אותו באור שלילי לא רק אצלנו אלא בכל העולם, וישאירו את המראיינים עם סימן שאלה גדול חרוט על המצח שאומר: על מה לעזאזל הוא מדבר?.
ראשית, בהשוואה שעשה נתניהו בין מה שקרה בארה"ב לבין הטרגדיה שלנו, ועל כך שנשיאי ארה"ב אף הם לא התבקשו לקחת אחריות, הוא בעצם מודה בחצי פה, שהוא אחראי למחדל הפרטי שלו.
שנית, ההשוואה בינו ובין רוזוולט ובוש, היא פתטית. הם היו נשיאים של המעצמה הכי גדולה וחזקה בעולם, אז קצת צניעות לא תזיק.
שלישית, את מי מעניין מה קרה לפני שנים רבות? אולי גם נעלה מהאוב את סיפורי התנ"ך, כמו המחדל לו היה אחראי משה רבנו, כאשר העם סגד לפסל הזהב, בזמן שהוא לא נכח בשטח והיה עסוק בשיח עם אלוהים?
מה קשורה המלחמה של יפן וארה"ב, או המלחמה של ארה"ב בארגון אל קאעידה, לאסון בסדר גודל של שואה, שהתרחשה אצלנו? גם אם ניתן להשוות, היעלה על הדעת שלישראל הפצפונת שלנו, יש איזושהי פריבילגיה לטעות, ולו את הטעות הכי קטנה?
ואם כבר משווים כפי שנתניהו נוהג ואוהב לעשות, ארה"ב לא מילאה במשך שנים ארוכות את כיסיהם של היפנים במיליוני דולרים על מנת שיתחמשו ויתחזקו. יפן, עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, גם לא תקפה במשך שנים את ארה"ב בטילים ואיימה על קיומה. שלא לדבר על כך שההתקפה שלה על ארה"ב נשאה אופי צבאי ולא אזרחי, כפי שקרה ב-7 באוקטובר אצלנו. ולצורך השוואה מדויקת, גם מתקפת הטרור באותו ספטמבר השחור על ידי אל קאעידה, נוראה ככל שהייתה, לא היוותה סכנה לקיומה של ארה"ב כמו הסכנה שאנו נמצאים בה בימים אלה.
כך שאם ראש הממשלה רוצה להיכנס לדקויות בזמן שהוא עושה השוואות לא רלוונטיות, הוא ימצא את עצמו נאלץ לתת תשובות לשאלות הרבה יותר קשות מאלה של אותה כתבת, בעיקר כשהוא נכנס לפינה הזאת של השוואות ודוגמאות מתקופת מתושלח.
וגם אם ההשוואות נכונות, האם הן מצדיקות את המחדל הנוראי של ה-7 באוקטובר? דומה הדבר לאותו ילד, שכאשר הוא ננזף על טעות שעשה, הוא יגיב שגם חבריו נהגו כמוהו והוא לא האשם היחידי. דרך אגב, זוהי שיטה פסולה שנהוגה על ידי הליכוד וראשה בכל פעם שמוטחת בהם ביקורת, ואז הם שולפים את קלף התירוצים הילדותי הזה, שגם ממשלת השינוי בראשות בנט ולפיד כשלו וגם הם אשמים. האם זה מפחית וממעיט מחומרת הכישלון של ההנהגה הנוכחית? כמובן שלא, ומוטב שיתחילו לגלות בגרות פוליטית ומדינית ויצדיקו את מעשיהם בנימוקים אינטליגנטים יותר, או יגזרו על עצמם שתיקה, אם אין להם את האומץ להודות בכישלון.
ואם בראיונות עסקינן, אחזור לרגע למסיבת העיתונאים של המשולש הקדוש, נתניהו, גלנט וגנץ. נתניהו אמר באותה מסיבה, שבתקופת כהונתו כיסחנו את החמאס ורמסנו וכתשנו ודיכאנו והשמדנו אותו, אבל, וכאן באה אתנחתא תיאטרלית מצד אשף השחקנים, שבה אנחנו אמורים לנשום עמוק ולצפות לנוק אאוט שעוד רגע המנהיג ינחית עלינו, והנה הוא מגיע: כיסחנו את חמאס, אבל לא עקרנו אותו! (בום! ישר לפוני!). ומי במטותא ממנו, אשם שלא עקרנו אותו? השב"כ? אמ"ן? הרמטכ"ל? כולנו?.
ואז בשקט, כמעט בלחש, נתניהו אומר את הדברים הבאים, כאילו בהיסח הדעת ובמין נפנוף ומצמוץ קל: ועכשיו, אנחנו נתקן. כאילו מדובר במין טעות קטנה וטפשית, ולא באסון קולוסאלי, טעות מזערית שממש 'פיס אוף קייק' לתקן אותה.
שייקספיר מתהפך בקברו על שהחמיץ שחקן כל כך מוכשר שיכול היה לגלם תפקיד ראשי בכל אחד ממחזותיו. קיימת רק בעיה קטנה: אנחנו לא נוטים להאמין לשחקנים. ודי לחכימא ברמיזא.