אני מנסה לחשוב מה יכול לגרום לנערה כגון גרטה טונברג, אותה ילדה שהתפרסמה כפעילה למען שימור כדור הארץ, להזדהות עם הסאדיזם של החמאס?
היום שאחרי: כך חטף השמאל הישראלי מכת מוות פוליטית
מה גרם לה לצעוק השבוע משפט כמו "אין צדק אקלימי בשטח כבוש"? קביעה שמקוממת את מי שבאמת מעוניין ברצינות בנושא האקלים, ומרגיזה כל אדם ישר והגון.
היא אמרה: "כתנועה לצדק אקלימי, יש להקשיב לקולות של המדוכאים ושל אלה אשר נלחמים למען חופש ולמען צדק". בהחלט. אז תקשיבי. הרי קל לראות שאנחנו, היהודים והישראלים, מדוכאים. אנחנו נרדפים ומוחרמים דורות, ועכשיו על ידי מדינות ערב סביבנו.
תמיד היו סיבות לשנוא אותנו, תמיד הן היו סיבות שקריות, ועכשיו את מאמצת את הסיבות השקריות של הדור האחרון. אנחנו אלה אשר נלחמים למען חופש ולמען קצת צדק, אבל את רואה הכל הפוך.
לדיקטטורה ערבית נוסח החמאס בה נשים הן עבדים ואשה שניה, שלישית ורביעית זו נורמה של דיכוי נשים, את קוראת חופש. לחוסר צדק אכזרי זועק לשמיים של שימור בני ונכדי פליטים במעמד חסר הזכויות של פליטים, במקום לשקם ולקלוט אותם כאזרחים שווים בקרב אחיהם, את קוראת צדק. לחיי היהודים במולדתם את קוראת עוול, ותומכת ברציחתם.
גרטה כבר אינה ילדה. היא בת 20 היום, כמעט 21. צעירה ישראלית בגילה משרתת בצבא כדי להגן על חיי אדם. גרטה מסתובבת בעולם ועושה נזקים לאנושות ולאנושיות.
שמחתי לראות כותרת בעיתון הגרמני "בילד": "יותר טוב שתשתקי, גרטה". גרטה אמרה שטות כזו: אין צדק אקלימי על אדמה כבושה, והם כתבו: "אנחנו לא מעוניינים במסע האנטי ישראלי של גרטה", וביטאו גם אותי.
הסניף של תנועת האקלים של גרטה בגרמניה הודיע שהוא מנתק את עצמו ממנה, וקולות אחרים אמרו שזה סופה של גרטה כפעילת אקלים. אני מניח שיש ויהיו עוד אנשים ישרים בעולם.
הגיבור שלי הוא אותו מפגין שעלה לבמה באמסטרדם כאשר גרטה נאמה את נאום השקר שלה נגד ישראל, לקח את המיקרופון מידה, ואמר: "לא באתי לכאן לשמוע פוליטיקה". התפתח מיד דבר מעניין: במקום להקשיב לו, כמו מי שמדברת על להקשיב לקולות של מי שנלחמים למען הצדק, גרטה עצמה, אותה נערה שתפחה בגלל הפירסום קצת מעבר לרצוי, נהגה בתוקפנות, נכנסה למאבק חטיפות מיקרופון איתו. אחרים, ואחרות, עם כפיות, זינקו עליו והורידו אותו.
הקהל היה חלק לא פחות אלים ומשתיק באותו מעמד, והם צעקו את אותן קריאות בוז ונהמות סתימת פיות. גרטה היא אכזבה. היא סמל האכזבה. אכזבה ממה שמכונה שמאל עולמי.
זו מחלה שקיימת בכל מיני מקומות, גם בישראל. אני חושב לא פעם: אם ההתקפה הרצחנית והסאדיסטית הייתה מתרחשת על ישובי יהודה ושומרון? האם חלק מישראל הוותיקה שבתוך הקו הירוק לא היה מגלה הבנה לצד הפלסטיני?
הפוליטיקה חודרת למקומות שהיא לא צריכה להיות בהם, והיא הורסת הכל. בעיקר את הנושא העיקרי שגרטה נלחמת למענו: האקלים. מה שייכת תמיכה באלימות הפלסטינית לכך? זה רק הורס. אז מה, אז נהרוס.
דיברתי אתמול בכיכר החטופים עם אנשים ממשפחות הנחטפים. מה לעשות? הם שאלו, ומישהו אמר: "אולי לכתוב לאנשים משפיעים בעולם". אם יכתבו לה, יסבירו, יתארו, האם יש סיכוי שמשהו יגע בלב שלה ושל אנשים כמותה? נראה לי בייאוש גדול שלא. זהו לב אטום, רע ואבוד.
