1. האור בקצה המנהרה
אפשר לקרוא להם בלשון הספורט "הפתעת הליגה". רצוי להעניק להם את מדליית החירות על התפקוד המצטיין מבין שרי קואליציית המחדל. כשמגיע אז מגיע. שרי ש"ס מסתמנים כפטריוטים יותר משרי הליכוד ובנימין נתניהו בראשם - וציוניים יותר משרי הגבעות של בצלאל סמוטריץ'. מלחמת עזה הציבה אותם בעמדת השפעה מעשית ביחס לטיפול בהשלכות החברתיות־כלכליות, בדיוק כמו תפקידו של שר הביטחון בצד המלחמתי. טיפולם האנושי בנפגעים הפך אותם לאפקטיביים יותר משר האוצר, שר הכלכלה וועדת הכספים גם יחד.
הם הבודדים מבין השרים שיורדים לשטח ונותנים מענה לצרכים בזמן אמת, ולא נמלטים מהמקום אחרי הצעקה הראשונה. עוד לפני המלחמה הסתמן שש"ס הפעם היא משהו אחר - ועדיין בתקשורת התמקדו בחוק דרעי 2, שנועד לסלול את הדרך למינוי אריה דרעי כשר. הוא חיפש פשרה, ובשלב מסוים הרים ידיים כדי להימנע מהתנגשות. אז נכון שחילק תלושי מזון מיותרים בהיקף 800 מיליון שקל, אבל עכשיו זה בטל בשישים.
דרעי נותר מאחורי הקלעים כמבוגר האחראי החלופי וכמנצח על תזמורת ש"ס שנתנו קונצרט ברמה של התזמורת האנדלוסית. זה התחיל עוד לפני המלחמה, בטיפול האפקטיבי של שר הפנים משה ארבל בחיסול התורים לדרכונים. כמה כתרים קשרו אז לראשו והעלו על נס את פועלו למען כלל הציבור. אז זהו, שלמרבה ההפתעה הוא כבר אינו לבד. כל שרי המפלגה החרדית־ספרדית התגייסו (מטפורית) למלחמה. במקום שבו נרשמה פשיטת רגל מפוארת של השירות הציבורי, הם נותרו כקרן אור באפלה.
שרי המפלגה איישו את המשרדים החברתיים החשובים באמת, ולא בחרו במשרדים חלולים לענייני כלום ושום דבר. מדובר במשרד הפנים בראשות משה ארבל, משרד הבריאות של אוריאל בוסו, משרד העבודה, שבאחריות יואב בן צור (שאחראי על הביטוח הלאומי), משרד הרווחה, שבראשות יעקב מרגי, והמשרד לשירותי דת של מיכאל מלכיאלי. שר העבודה בן צור, שהינו סרן במיל' ברבנות הצבאית, גייס במלוא הקיטור את הביטוח הלאומי ורץ לטיפול בנפגעים מהר יותר מאנשי האוצר - שעדיין לא התעוררו. השר גם ביקר פצועים בבתי חולים, ירד לשטח ולא נמנע מביקורי משפחות.
שר הפנים, עו"ד משה ארבל, דרש להמשיך להעביר כספים לרשויות הערביות בניגוד לעמדת שר האוצר. שלשום מינה את עו"ד עאסם חאמד כיועץ לקידום תכנון ובנייה והסרת חסמים ביישובים הדרוזיים והצ'רקסיים. לש"ס דריסת רגל אלקטורלית משמעותית במגזר המיעוטים. מספרים לי שארבל נמצא בשטח יותר מאנשי מס רכוש, מבקר מפונים בבתי המלון ואת הפצועים. שר הרווחה יעקב מרגי ירד לשוחות, נפגש עם המפונים בבתי המלון, נמצא בקשר עם מוקד הנעדרים ומשתתף בהלוויות.
אוריאל בוסו, סגן במילואים שמונה לשר הבריאות כשבוע לאחר פרוץ המלחמה, נכנס לתפקיד בכל הכוח. הוא מצא זמן להשתתף בהלוויות - וכבר דרש את הגדלת תקציבו. בוסו יצא לז'נווה עם משפחות חטופים כדי לקדם את מטרותיהם ונפגש עם נציגי הצלב האדום. אפילו השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי, שבימים כתיקונם משרדו מיותר כמו חלל עבודה, החל לרכז את עבודת הקודש הבלתי אפשרית של סוגיית זיהוי גופות החללים – והידק את שיתוף הפעולה עם להב 433 מהמשטרה.
מסירות הטיפול אינה מקרית. אחרי הכל, רבים מבוחרי ש"ס משרתים בצה"ל. בהשוואה לשרים בליכוד, בוודאי ביחס לראש הממשלה, יש להם אחריות לאומית אמיתית. בשעה שרבים משרי הליכוד בורחים מבשורה ומגורשים מהעיר, בש"ס לא מהססים להתייצב ולחבק. תפקודם המעולה במלחמה מול החידלון של ממשלת המחדל מבטיח שבבוא היום הם יתוגמלו אלקטורלית מעבר לכוחם המסורתי בעדות החרדים. ש"ס תהפוך למפלגה חוצת מחנות. האלקטורט שלהם יגיע גם מימין שמחפש נחמה, ואולי גם מהמרכז.
כיום הם נחשבים לבטן הרכה של ממשלת נתניהו (הרבה יותר ממורדים פנימיים), כי האינטרס הפוליטי שלהם הוא להקדים את הבחירות. בבוא העת הם לא יהססו להתייצב כנגד ביבי, כפי שהודה בפניי בשבוע שעבר השר יואב בן צור: "לדעתי בסוף המלחמה נתניהו ייאלץ ללכת לבחירות בתוך 90 יום עוד לפני ועדת חקירה. ראש הממשלה בעצמו ייזום את הבחירות, כי אי אפשר להמשיך כך יותר. הציבור יגיד את דברו, ואז נראה אם נתניהו יקבל מנדט נוסף".
מיותר לציין שבניגוד להכחשות מקרובי השר, הציטוט כאן הובא במלואו. אלא שבעיתוי הנוכחי האמירה עדיין בעייתית, וזאת הסיבה שהשר טען ש"הדברים הוצאו מהקשרם והוא מתנצל". את מה שבאמת חושב בן צור לוחשים בחדרי חדרים גורמים נוספים במפלגה.
אחרי עידן נתניהו תתחולל רעידת אדמה פוליטית בדרגה 10 בסולם דרעי. לנתניהו לא יעזור, והוא ייאלץ ללכת הביתה או לבחירות גם אם יקשור את עצמו בשלשלאות פלדה למשכן הכנסת. למרות עשרות התמונות הדביקות עם חיילים, הוא חי פוליטית על זמן שאול. כתוצאה מהמפץ יחולו שינויים טקטוניים בליכוד, במחנה הממלכתי ובעבודה/מרצ. ש"ס תהיה בכל מקרה חלק מהותי מכל קואליציה, אפילו שתכלול את מנסור עבאס (ההוא "מהתנועה האסלאמית"). בינתיים הם בש"ס מזמרים מזמורי אחדות.
2. מדד המלחמה
מדד המחירים לאוקטובר שפורסם שלשום עלה ב־0.5% בהתאם לתחזיות של מרבית האנליסטים. כתוצאה מכך האינפלציה בשנה האחרונה ירדה ל־3.7%, לעומת 3.8% במדידה האחרונה. מחירי הדירות השלימו בשנה האחרונה ירידה של 0.2%.
עליות עונתיות (לקראת החורף) של 3.9% נרשמו במחירי ההלבשה וההנעלה. הירקות (במיוחד העגבניות) והפירות עלו ב־3.2%, בין השאר בגלל המחסור שנוצר בעקבות המלחמה ועצירת היבוא מטורקיה. מחירי המזון עלו ב־0.9% כי ספקים העלו מחירים, אבל בשיעור מתון.
עד כאן לנתונים. מדד אוקטובר משקף את המלחמה בעזה. לפי הערכות מוקדמות, צפוי היה שהמלחמה דווקא תאיץ את קצב האינפלציה על רקע בעיות אספקה והפיחות החד בשקל. בפועל התברר שהמצב שונה. הצריכה הפרטית ירדה, ועל כך מעידים נתוני חברות כרטיסי האשראי. השער היציג של הדולר חזר השבוע לרמה של 3.75 שקלים - וזה לא פחות ממדהים. נזכיר שבשיא המשבר הצהיר נגיד בנק ישראל אמיר ירון על הקמת רשת ביטחון לקניית דולרים בהיקף של 30 מיליארד דולר. בפועל הוא קנה דולרים בהיקף של 8 מיליארד דולר בלבד. נקווה שהתחזקותו המחודשת של השקל אכן מוצדקת, ומקנה סיבה לאופטימיות.
מדד אוקטובר מאפשר לקבל מושג לא רק על מה שהתרחש לפני חודש, אלא גם על הצפוי בעתיד הנראה לעין וההשפעה על הכיס. למשל, ברור ששוק הבנייה נקבר תחת ההריסות. בטווח הקרוב לא נראה את מחירי הדיור מתרוממים. ההרחבה התקציבית בעקבות המלחמה, הנאמדת בשלב זה ב־100 מיליארד שקל, תחייב את הנגיד לשמירת הריבית ברמה גבוהה לפחות בשנה הקרובה, כי שר האוצר מקצץ - בניגוד להמלצת בנק ישראל - בתקציבים הקואליציוניים בשוליים.
סוף המלחמה אינו נראה באופק גם ביום בהיר, ובכל רגע נתון עלולה להתפתח גם חזית צפונית. המשמעות היא המשך מצוקת מקבלי המשכנתאות וצרכני האוברדרפט הכרוניים. על רקע זה מתבקש לייעד כל אגורה פנויה, גם אם מדובר בפדיון קרנות ההשתלמות (בהנחה שהן נזילות), לא להחלפת המכונית או לנסיעה לחו"ל (בכל מקרה, למי יש חשק) - אלא לחיסול האוברדרפט, כאילו מדובר במנהרת חמאס. במקביל, יש לפעול לקיצור פריסת התשלומים הבלתי נגמרת בכרטיסי האשראי.
על רקע הריבית הגבוהה ובגלל מצוקת כוח האדם החריפה, שוק הדיור נפח כאמור את נשמתו ולא יראה סימני חיים לפחות בשנה הקרובה. דירות להשקעה לא משתלם לקנות בגלל הריבית החלופית האטרקטיבית. אבל גם כשמדובר בקניית דירה למגורים של זוג צעיר, ניתן לנצל את המצב - וללא בושה להתמקח ולהוריד מחיר. בכל מקרה לא צריך להילחץ, כי הזדמנויות קנייה ומבצעים יהיו לאורך כל השנה הקרובה.
את הצריכה הפרטית יש לתכנן בשום שכל. זה שוק של קונים, והצרכן הוא המלך. מי שמחזיק אייפון 14 אינו חייב לרוץ ולשדרג ל־15. לא יקרה שום אסון. מי ששקל להחליף מכונית ימתין לשנת הדגם הבאה או ללחוץ להפחתת מחירי הדגם של 2013. כנ"ל לגבי מוצרי החשמל והאלקטרוניקה. מרכזי הקניות כמו עזריאלי והאחים עופר מרגישים את הלחץ ויצאו השבוע במבצעי הטבות חריגים, כולל חלוקת תווי קנייה. יש להוסיף את ההטבות המסורתיות של נובמבר, כמו מבצעי שופינג IL, שהושקו בעיתוי אומלל מבחינת מצב הרוח הלאומי. לנו כקונים ניתנה ההזדמנות להיות בררנים.
3. פועלים בשבילך
מלחמת עזה הפתיעה גם את הבנקאים. בשבת ב־7 באוקטובר בשעות אחר הצהריים, האסימון נפל. פורום מצומצם של הנהלת בנק הפועלים זומן לישיבת חירום, ובתיאום עם בנק ישראל הוחלט על דרכי הפעולה, אילו סניפים לסגור, כיצד לתפעל את מערך הכספומטים ועוד. שלא במקרה, הבנק היה ערוך לתסריט המלחמה. זאת הסיבה שעל אף הכל החליט המנכ"ל דב קוטלר לשדר המשכיות עסקית ולהיות הראשון שיפרסם את דוחות הבנק במועד, ולא להמתין לסוף החודש כפי שעשו האחרים. הדוחות קושטו הפעם בצבעי כחול־לבן לצד האדום המסורתי.
בנק הפועלים הרוויח ברבעון השלישי 1.67 מיליארד שקל, ירידה של 10.5% בהשוואה לרבעון המקביל. ההון עמד על 50.3 מיליארד שקל, והרווח משקף תשואה להון של 13.4%. מתחילת 2023 הרוויח הבנק 5.6 מיליארד שקל, כולל שבתות, חגים וימי תענית. הלוואי על כל פירמה עסקית בישראל דוח כספי עם תוצאות כאלה בעיתוי אומלל שכזה. מדובר ברווח הרבעוני (יולי־ספטמבר) הגבוה ביותר מבין כל החברות הבורסאיות (לא כולל בנק לאומי). וחוץ מזה, תשואה על ההון של 13.4% היא חלומית.
בואו נחשוב כמה אנחנו, הציבור הרחב, מקבלים על הכסף בפיקדון? ביום טוב - מקסימום 5% לשנה, ואִילו בנק הפועלים מרויח על הכסף הגדול שלו כמעט פי שלושה. שווה לשמוע את תובנות המנכ"ל דב קוטלר ויו"ר הדירקטוריון ראובן קרופיק על המלחמה.
קוטלר: "ב־7 באוקטובר המציאות היומיומית השתנתה לנגד עינינו מקצה לקצה. מפרוץ המלחמה, בבנק יוזמים כל העת צעדים אקטיביים לסיוע ותמיכה בלקוחות, בתושבי הדרום והצפון, ובכוחות הביטחון בחזית ובעורף. התוצאות משקפות את המדיניות השמרנית של הבנק, המתבטאת במגמת צמיחה אחראית ומתמשכת, וכן את האיתנות הפיננסית שאיתה נכנס הבנק למלחמה".
קרופיק: "לצד האירועים הקשים והבלתי נתפסים, אנו זוכים לראות את שעתה היפה של ישראל. אהבת חינם, רעות וערבות הדדית עומדות ונוכחות לצד האבל הלאומי והכאב האישי; התוצאות וניהול הסיכון המאוזן המשתקפים מהנתונים, ועוד יעמדו בעתיד במבחן השלכות המלחמה".
מה משמעות אמרי השפר במספרים? בזכות המדיניות השמרנית, הבנק הציג יחסי נזילות מצוינים. תיק האשראי צמח מתחילת 2023 ב־4% תוך איזון בין מרכיבי סיכון, רווחיות וצמיחה, והצגת מדדי איכות אשראי גבוהים. השמרנות התבטאה גם בצמצום היקף חלוקת הדיווידנד ל־20% מהרווח. בעלי המניות ייאלצו להסתפק בדיווידנד של 334 מיליון שקל. ועדיין, לאור השלכות אפשריות של המלחמה על המשק, הבנק הגדיל הרבעון את ההוצאה להפסדי אשראי ל־662 מיליון שקל. היקף הפרשה כזה גבוה מרווחי כל אחת מחברות הביטוח בישראל. כדי לסייע ללקוחות, הבנק כימת לראשונה את עלות ההטבות לנפגעי המלחמה ב־420 מיליון שקל. וזה עדיין לא כולל את קרן התקומה, בהיקף 100 מיליון שקל שהקים הבנק (בהשראת הביטוי הנצחי "משואה לתקומה").
לצד פרמטרים ברורים המסבירים את הרווח, כמו מרווחי האשראי והכנסות הריבית (בזכות הריבית הגבוהה), הפרמטר העיקרי שבו שולט הבנק הוא ההוצאות השוטפות. יחס היעילות (ההוצאות התפעוליות מסך ההכנסות) ירד ברבעון השלישי ל־38.9% - מה שהופך את הפועלים לבנק היעיל במערכת, וזה משתקף בשורה התחתונה של הרווח. שני נתונים נוספים המעידים על המצב: פיקדונות הלקוחות הפרטיים גדלו מ־238.3 מיליארד שקל בסוף 2022 ל־246.7 מיליארד שקל כיום. יותר ויותר לקוחות סוגרים את הכסף בזכות הריבית הגבוהה יחסית, ולא מניחים לו לנוח בעו"ש. מאידך, פיקדונות העסקים הקטנים ירדו מ־70.2 מיליארד שקל ל־67.2 מיליארד שקל. העסקים הקטנים נתקלים בלא מעט צרות, ואת בעיות הנזילות הם נאלצים לממן באמצעות שבירת פיקדונות.
דוחות בנק הפועלים הינם מעין תמונת ראי לצפוי בבנקים. רווחי כולם ירדו, ואולי בשיעורים גבוהים מאלה של בנק הפועלים. ההפרשות לחובות בעייתיים יגדלו בכל. חלוקת הדיווידנד במזומן תצומצם, מי יותר ומי פחות. ועדיין ניתן לומר שבנק שנהג בשגרה בשמרנות עסקית יכול כיום בעת מצוקה לקטוף את הדיווידנד במזומן על התנהלותו.
4. יש עם מי לדבר
אחת מהודעות הפרישה יוצאות הדופן הייתה זו של יו"ר בזק, גיל שרון, שנמסרה בעיצומה של המלחמה. עם פרסום הדוחות הכספיים השבוע הוא שב והבהיר: "לאחרונה הודעתי על כוונתי לפרוש ולצאת לדרך שבה אוכל לתרום מניסיוני ולהשביח חברות במגוון תחומים. בשלוש השנים שבהן אני מכהן בתפקיד, הגדרנו ויישמנו אסטרטגיית צמיחה שהובילה לתוצאות מצוינות ולצמיחה עקבית בהכנסות וברווח לצד הפחתה בחוב וחלוקת דיווידנד".
הודעה זו משאירה עדיין הרבה סימני שאלה, ובראשן - כיצד יו"ר של חברה מצליחה פורש אחרי שלוש שנים בלבד, מה שנחשב לתקופת כהונה קצרה ביותר? אז כנראה שיש לו פתיל קצר. בשנים האחרונות הוא הספיק לשמש לתקופות קצרות כמנכ"ל דסק"ש, מנכ"ל פלאפון ועוד. בשוק התקשורת מדברים על כך ששרון יקים קרן שתשקיע בעיקר בחברות במצוקה (לא רק בתחום התקשורת), תשביח אותן ואולי תנפיק אותן.
עם ההצלחות אי אפשר להתווכח. בבזק סיימו את הרבעון השלישי ברווח של 357 מיליון שקל, וצפוי רווח שנתי של 1.32 מיליארד שקל. בזק מחלקת 60% מרווחיה כדיווידנד (392 מיליון שקל החלוקה האחרונה), וצפויה להגדיל את החלוקה ל־70% מהרווח. בזק שולטת ללא עוררין בשוק התקשורת, וכל המתחרים גם יחד אינם מגיעים לשיעור הרווחיות שלה.
מדוע אתה עוזב חברה כל כך מצליחה אחרי זמן קצר? האם נכונות ההערכות על חילוקי דעות עם בעלי השליטה והמנכ"ל?
"שלוש שנים זאת תקופת זמן מספיקה. לא היו חילוקי דעות. להפך. היחסים עם הבעלים מצוינים. בזמן הקרוב תראו איזה דברים חדשים אני עושה. יש שמועה שאני מקים קרן השקעות. אני לא מאשר ולא מכחיש. בוא נחכה כמה שבועות ונראה".
כיצד השפיעה המלחמה על בזק?
"ההשפעות אינן מהותיות לחברה, כי היא מספקת שירותים בסיסיים שהם חיוניים עוד יותר בעִתות מלחמה. בתקופה זו צורכים הרבה יותר שירותים כמו סלולר, אינטרנט קווי וטלוויזיה. יש ירידה בשיעור הנטישה וגידול בשימושים. אבל החברה נפגעת בשני מקומות: בשירות הנדידה הבינלאומית שבפלאפון ובמכירת ציוד קצה בחברה. אבל זאת לא פגיעה מתמשכת. אני מצפה לתופעה שהייתה כמו אחרי הקורונה: גידול חד בשימושים בחו"ל ובקניות, ולכן בהקשר זה אנחנו לא מודאגים".
אם הכל כל כך טוב, מה מסביר את ירידות השערים בבזק אף שהמלחמה לא השפיעה עליכם לרעה?
"באופן כללי, כל שערי המניות בישראל יורדים. בזק היא מניה עם סחירות גבוהה, שקל יחסית לממש אותה. ועדיין מניית בזק ירדה פחות מהממוצע בשוק ופחות מחברות דומות בתחום התקשורת. כשיש בישראל מלחמה, נוצרת אי־ודאות, ואז מורידים את החשיפה למדינה. המשקיעים הזרים מתוחכמים, ואנחנו רואים שחלקם דווקא קנו. מחזורי המסחר במניה נמוכים יחסית, כך שהזרים כמעט ולא משתתפים במסחר".
זה מה שמעכב את מכירת השליטה מצד הבעלים?
"אני לא יכול להתייחס בשמם. אנחנו בבזק פועלים כדי שהתוצאות יהיו טובות לאורך זמן. גם הבעלים הנוכחיים קיבלו עד היום תשואה פוטנציאלית אטרקטיבית. אז נכון שבמלחמה התשואה נמוכה יותר כי מדובר בתקופה קשה במיוחד, כשאתה משקיף על הנעשה מאירופה. כולנו נחרוק שיניים ונגיע לימים טובים יותר. ועדיין, יש גופים מוסדיים ישראליים שמנצלים את השינוי בחוק הבזק, המאפשר להגיע לאחזקה של 7.5%. אני יודע על לפחות שלושה מתוכם שהגדילו אחזקה מעבר ל־5%".
האם שוק התקשורת הישראלי תחרותי?
"השוק מאוד תחרותי, ובחלקים מסוימים כמו שוק הטלוויזיה הוא אפילו תחרותי מאוד. רק לאחרונה החל לפעול מיזם הטלוויזיה FREE TV. שוק הסלולר תחרותי, וגם בסיבים האופטיים יש תחרות. שוק הסלולר מתחיל להתאזן, וההכנסה הממוצעת למינוי עלתה אצלנו בפלאפון ב־2 שקלים לחודש. זאת תחילה של מגמה".
מה אתה רואה כשיא ההצלחה שלך בניהול בזק?
"חד־משמעתית - ההגדרה של האסטרטגיה העסקית הממוקדת. תשעה וחצי חודשים אחרי כניסתי, אישרנו אסטרטגיה חדשה המבוססת על שישה מנועי צמיחה - ובראשם פריסת הסיבים. מרגע אימוץ האסטרטגיה השתנו דברים לטובה. מקבוצת תקשורת שהייתה במגננה וירידה עקבית בהכנסות, עברנו ב־12 הרבעונים האחרונים לעלייה בהכנסות וברווח, תוך ירידה בחובות - הודות להגדרה נכונה ומיקוד מאמצים בכל חברות הבת".
