מאחורי תמונה אחת שהפיץ אתמול דובר צה״ל לתקשורת הישראלית, הסתתר למעשה מסר שנועד להנהגת חמאס. בטקסט קצר ולא יוצא דופן, בוודאי כשמדובר במלחמה, נכתב: ״הרמטכ״ל קיים בשבת הערכת מצב בפיקוד הדרום להמשך הלחימה הקרקעית והתמרון ברצועת עזה״.
אכזריות בלי סוף: נועה מרציאנו נלקחה לשיפא בחיים ונרצחה בשבי
המסר כאמור לא בטקסט כמו בתמונה שנבחרה, ובמרכז אישור תוכניות מפקד אוגדה 98 תת־אלוף דן גולדפוס, המצביע על רישומי הקרב מעל מפה מטושטשת. בחמאס מכירים היטב את מפקדי צה״ל הבכירים, לא פחות מאשר שבצה״ל מכירים את מפקדי החטיבות של חמאס וצמרת ההנהגה הצבאית, והם בוודאי יודעים כי אוגדה 98 עדיין לא נכנסה באופן פעיל ללחימה ברצועת עזה.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
סוגיית החטופים מחייבת את צה״ל לנהל מערכת איזונים ובלמים, בלחיצה על דוושת הגז על מנת להפעיל לחץ צבאי על חמאס, באמצעות תמרון קרקעי אגרסיבי כפי שהתנהל עד עכשיו, אבל גם לחיצות עדינות על הברקס לטובת מיצוי מהלך של החזרת חטופים הביתה. זה בדיוק מה שקורה עכשיו, על רקע המשא ומתן לשחרור של חטופים, ילדים ואמותיהם. אין מחלוקת היום בקרב בכירי מערכת הביטחון וגם בקבינט הביטחוני המצומצם כי ללא לחץ צבאי רצוף על בכירי חמאס לא ניתן יהיה לשחרר את החטופים, כאשר סנוואר מבקש באופן ציני להרוויח זמן הפוגה והתארגנות להמשך המלחמה מול ישראל, במשחקים פסיכולוגיים איומים על גבם של החטופים.
חץ נוסף על המפה
בנקודה הזו פעולת התמרון בצפון הרצועה נמצאת בעיצומה, כשאוגדות 36 ו־162 נלחמות על זיתון וג׳באליה. את צומת הדרכים הזו מסמנת ישראל כנקודה שבה ניתן לעצור מעט את ההתקדמות, אבל זאת בתנאי אחד - שיש אכן סיכוי ריאלי לממש עסקה ראשונה, גם כשהיא חלקית וכואבת. בחירת התמונה בהצגת מפקד אוגדה 98 תת־אלוף גודלפוס מוכוונת בעיקר לחמאס, ויותר מאשר קריצה לציבור הישראל, כי צפויה התרחבות של הפעולה הקרקעית ברצועה. יש בכך מסר גלוי לחמאס, שישראל מוכנה בכל רגע ובאמצעות כוחות גדולים להרחיב את הפעילות לאזורים נוספים ברצועה.
ניתן להניח כי בבחירה האם להפעיל מאמץ צבאי נוסף במקביל לזה שכבר מתרחש עכשיו בצפון הרצועה נלקחו שיקולים שונים, בהם גם סוגיית החטופים, המהווים שיקול נכבד בהערכת המצב ובניהול המלחמה.
לפחות בתמונה שהוצג אתמול, גולדפוס הוא למעשה הפרזנטור שדרכו מבקשת ישראל להעביר מסר לחמאס, שהדרך לפסק זמן והפוגת ביניים מתכתבת עם לוחות הזמנים המיידיים. התמונה הגלויה נועדה לשכנע את חמאס כי נותר חלון זמן קצר עד ההחלטה להכניס כוחות נוספים לעומק הרצועה.
טעות אחת מיותרת
רשימת החללים המתארכת ביומיים האחרונים ממחישה היטב את מורכבות הלחימה בשטח העירוני הצפוף של רצועת עזה. צה״ל הרחיב את הפעילות המבצעית שלו, והקרבות בג׳באליה ובזיתון הם מול גדודי חמאס שנפגעו, אך עדיין מתפקדים, וזאת לעומת אזורים אחרים שבהם צה״ל כבר השיג שליטה מבצעית.
אבל לא רק באזורים הללו נמשכת הלחימה, אלא גם באזורים שבהם צה״ל השיג שליטה מבצעית, כמו למשל בשיח עג׳לין הסמוכה לים, שבשבת האחרונה נפלו בה שלושת לוחמי הצנחנים ובהם גם מפקד הפלוגה. באזורים אחרים כמו בית חנון, שיח רדואן וכמובן שאטי, גם כאשר השליטה המבצעית היא של צה״ל, שלמעשה כבש את השטח, חוזרים על עצמם אירועים כמו מחבל שיוצא מפיר ויורה נ״ט ומנסה לחמוק חזרה, או צלף שמסתתר בחלון של קומה גבוהה, מטענים שמופעלים בפירי מנהרות ואיומים נוספים. אומנם כוחות הצבא פגעו פגיעה קשה ברוב הגדודים של חמאס בצפון הרצועה, אך בשלב זה חמאס מבקש לפעול גם במקומות שבהם ספג תבוסה קשה, להסתגל לסוג של לחימת גרילה בחוליות קטנות.
דווקא במקומות שבהם השליטה של צה״ל היא כמעט מוחלטת, מסתתר האויב הגדול ביותר עבור לוחמי צה״ל, וזו השאננות והשגרה, או טעות אחת מיותרת שתחשוף אותו לאויב שלומד אותך כל הזמן. ברוב המקרים זה מסתיים בחיסול המחבלים, אבל לא תמיד. בדרך כלל הבעיות אינן בהכרח בכוחות שנמצאים בקו הראשון ללחימה בשטח שעדיין לא טוהר מאויב. שם האיומים מוחשיים וכך גם התרשמתי בהצטרפות ליום לחימה עם צוות הקרב של חטיבת הצנחנים בשיח עגלין, רימאל ותל אל־הווא. לצערי, מאז יום רביעי כשהייתי שם נפלו ארבעה לוחמים של חטיבת הצנחנים בקרבות עם מחבלים. זה ממש לא אומר שבמקומות הללו הלוחמים היו שאננים, אבל זה כן מצביע על כך שחמאס, למרות המכות הקשות שספג, רחוק מלהרים דגל לבן.
בנוסף, במהלך הלחימה בעזה יש גם לא מעט מקרים של נפגעים מירי דו־צדדי. זו תופעה ידועה ומוכרת במלחמה, אבל כאשר מדובר במלחמה שבה בכל גזרת לחימה יש מספר היתקלויות בודדות, מספר אירועי הירי הדו־צדדי גבוה. במקום שבו לא תהיה משמעת מבצעית, אנחנו עלולים לשלם בחיי אדם, ולצד הלחימה הקרקעית שנמשכת כעת בעוצמות גבוהות, בדומה לימים הראשונים ללחימה ואולי אף יותר, יש יותר מדי תמונות ועדויות של לוחמים על משמעת מבצעית שמתרופפת וחיילים ולוחמים במגננים העורפיים, שטועים לחשוב אולי שחוף הים של עזה מזכיר להם את החופים של תל אביב.
לצד השלמת התמרון, בצה״ל מבקשים לנצל את הזמן ולמקסם את ההישגים בהשמדת יכולות צבאיות, חשיפת התשתית הצבאית, המנהרות והבונקרים בבית החולים שיפא ובתי חולים נוספים, השמדת מחסני אמל״ח ומפעלים לייצור נשק, והשמדת מנהרות המטרו של חמאס בהיקף נרחב ככל האפשר. ב"וושינגטון פוסט" פורסם אתמול כי נבחנת האפשרות להציף את מנהרות חמאס באמצעות מי ים, או כפי שכתב הפרשן הוותיק והמוערך דיוויד איגנשיוס, שרמז כי מי ים הם כוח עצום של הטבע והם עוד יותר עוצמתיים כשמעבירים אותם דרך משאבות - ״דבר אחד אפשר להגיד בוודאות על מנהרות - הן פגיעות מאוד להצפות, אפילו אם יש להן מערכות ניקוז מתוחכמות". אני בטוח שלא נעלמה מעינו של צה״ל העובדה שרצועת עזה שוכנת לחוף הים התיכון. עם זאת, מרכזי הכובד הצבאיים של חמאס מזמן אינם בצפון הרצועה, ומכאן שבזמן שבצה״ל מבקשים למקסם הישגים בעיר עזה, התכלית האסטרטגית כבר מתרחשת במקום אחר.
בזירה הצפונית נמשכת ההסלמה מול חיזבאללה - הסלמה זוחלת, אך עקבית ורצופה. אתמול במהלך היום כמעט שלא הייתה שעה שחיזבאללה לא פעל נגד ישראל בירי פצצות מרגמה ונ״ט, ואף בשיגור של מל״טים שהפעילו את האזעקות ברחבי הגליל העליון, גם קרוב למפקדת פיקוד הצפון. בחיזבאללה מותחים את גבולות הגזרה ומבקשים לנצל את תנאי מזג האוויר לשיפור האפקטיביות המבצעית שלהם, תוך ניצול נקודת תורפה אצלנו. בישראל מבקשים שלא להידרדר למלחמה גם בזירה הצפונית, אך ככל שעובר הזמן נראה כי הסלמה משמעותית בצפון היא רק עניין של זמן.