אנחנו כל הזמן מדברים על המניפולציות הפסיכולוגיות של חמאס אבל לא רואים את המניפולציה הגדולה ביותר ואני מודה, גם אני לא הערכתי עד כמה הם מתוחכמים. תשימו לב לאמנות המשחק ברגש. התמונות של לוחמי החמאס, לבושים במדים ובסרט הירוק, משחררים את החטופים בשיא העדינות והרגישות לכאורה, מייצר אצל כל מי שצופה רגש חיובי כלפי הארגון המתועב הזה.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
הרגש שפועם בנו בתגובה לאירוע הכל כך מרגש הזה של שחרור החטופים, הוא רגש שבו הלב מרטיט פעימה, מתרחב ונמלא אושר. המנגנונים העצביים בפועלים ברגעים האלו הם מעגלים פרו-סוציאליים ומייצרים תחושת איחוד וחיבור. משתחררים הורמונים כמו סרטונין ואוקסיטוסין שקשורים לתחושות סיפוק וקרבה.
ומה קורה שהחמאסניקים נכנסים לפריים שבו הלב גואה מהתרגשות? כן, בדיוק מה שאתם חושבים, הרגש, למרות מה שאנשים חושבים, הוא לא כזה מורכב. אנחנו לא עושים הפרדה, אנחנו לא חשים שמחה ותיעוב יחד, מהסיבה הפשוטה - זה לא אפשרי. זה לא מתוכנן כך. רב המצבים בטבע הם מצבים חד ערכיים. מה שמתרחש זו הדבקה רגשית של הרגש החיובי, כלפי אותם אנשים שב׳פריים׳.
כדי להבטיח שינהגו בחטופים בעדינות וברגישות דאגו שהחמאסניק הבכיר תהיה אשה. כן כן, אם תעשו תקריב תגלו שזו אישה. הם לא לוקחים סיכונים ודואגים לכל פרט הכי קטן. הם חששו שלגבר לא תהיה היכולת לנהוג ברגישות מול המצלמות. ומי מכם שהתפלאו לראות את הניפונופים המחוייכים של החטופים, זה לא במקרה. הם קיבלו הוראות ברורות ממעצבי התודעה של ארגון הטרור: ״תמשיכו לנופף"- הם ניסו להציג את עצמם הומניים. הנפנוף למעשה אמור להעביר מסר – אנחנו מלאי אנרגיה, שבעי רצון והתייחסו אלינו טוב. הנפנוף מעיד על תחושת נינוחות ומנסה ליצור רושם כאילו האנשים שם טיפלו בחטופים בצורה טובה. אדם שבוחן את הסיטואציה מפסיק לעשות הפרדה מנטאלית. בין המחבלים לחטופים ורואה אותם באנושיות, למרבה הזעזוע.
לצילומי הקרבה והחיבה המעושים, הייתה מטרה נוספת. הם שיחקו משחק מדהים שבו הם יצרו את הרושם כאילו נוצר קשר קרוב בינם ובין השבויים. לכן, הייתה הנחייה לטרוריסטים מהחמאס, להיות כמה שיותר בפריים בזמן העברת החטופים לידי הצלב האדום. דאגו שהם אלו שילוו את האנשים לרכב, יניחו יד ידידותית על אוהד הקטן, ירימו אישה מבוגרת אל הרכב למרות שהיא לא נזקקה לעזרה. כל צעד מתוכנן היטב ואני אומרת זאת בכאב רב אבל אני מסירה בפניהם את הכובע. אחרי כל הזוועות שהם גרמו, הצילום שייחקק בזיכרון, באופן האירוני ביותר שיש - הוא חיובי. הם הצליחו לקבע את עצמם בפני העולם כמשחררי החטופים. שימו לב שהם הולכים עם דגל פלסטין על המדים, לא דגל חמאס, מה שגורם לכך שהם נתפסים כעת כלוחמים לשחרור פלסטין ולא ארגון טרור נתעב.
המוח מפרש זאת כאילו בזכותם זה קורה. לא סתם כאשר הצלחה מתרחשת, כולם דואגים להיות בפריים שלה, גם אם הם לא קשורים לאירוע, הסיבה היא שמבחינת פעולת הזיכרון שלנו - המוח לא זוכר טקסטים ולא זוכר נאומים, הוא זוכר אירועים שריגשו אותו, הוא זוכר תמונות ויזואליות, יותר מכל דבר אחר.
אנחנו מקבלים החלטות עם הרגש, לא עם הרציונאל. למעשה 80 אחוז מההחלטות שלנו מונעות מרגש. אנחנו מצוידים במערכת הפעלה שהייתה נכונה לחיים אחרים שבהם היה לנו נכון לפעול על פי הרגש. החמאס מבין זאת היטב. הם הרבה יותר מתוחכמים מהקדיט שאנחנו נותנים להם וחשוב שיהיו גם מעצבי תודעה גם בצד הישראלי שידעו כיצד לפעול על הרגש של דעת הקהל העולמית.