קירות המשרדים של סוחרי בורסה בינלאומיים מכוסים בשלל שעונים שמראים את השעה הנתונה בכל מדינה רלוונטית. כך גם בבורסת הסיכויים והסיכונים במזה"ת בכלל וברצועה בפרט. להבדיל משעוני הבורסה הפיננסית, שהם קבועי זמן מבוססי חוקי הטבע, אלו של הבורסה המזרח תיכונית הם שעוני סלבדור דאלי. אמורפיים ומאיימים לזלוג לכל כיוון, וכל אחד מהם מתקתק בנפרד את האינטרס של בעליו.
"רק עכשיו יושבת שבעה על הבן שלה": חנה פרי מנסה לעכל את המציאות החדשה
הפעימה השביעית יוצאת לדרך: שתי החטופות הועברו לשטח ישראל
במחדל העוטף, כל השעונים היו מסונכרנים לסערה המושלמת שהולידה את השבת השחורה ואת המלחמה שבעקבותיה. מכאן ואילך מצ"ב רשימה חלקית של השעונים המתקתקים שמנהלים את חיינו (לכל אחד מהם חשבון עלות־תועלת משל עצמו), בתקווה שאם וכאשר הם יסונכרנו, הפעם זה יהיה בשעה הנכונה ובמעשה הנכון. למשל הסדר אמיתי ורק ללא מעורבות של בנימין נתניהו.
השעון הבכיר שמתקתק לו"ז משלו הוא שעונו של ג'ו ביידן. האמירה שלו מאז פרצה מלחמת העוטף ברורה: תומך בכם בכסף, אמל"ח והגנה מדינית לטובת הריסת עזה וחיסול חמאסניקים. האינטרס המעצמתי שלי הוא ביסוס נדבך אסטרטגי שכולל את ישראל, סעודיה והמפרציות, כולל קטאר, מצרים, ירדן והרשות הפלסטינית. זהו האגף המזרח תיכוני שלי מול איראן, רוסיה, חמאס, חיזבאללה ואי־שם באופק גם סין. התנאים שלי הם להגיע למדינה פלסטינית מפורזת – כולל הרצועה, הגדה ומעבר יבשתי במסגרת תוכנית שתי המדינות.
שום דבר שאמור להפתיע אותנו. המקהלה האמריקאית והאירופית מזמרת את זה כל הזמן ובקול אחד. בשלב זה ארצות ערב לוחצות על הפסקת הלחימה וכניסה למהלכים של שיקום עזה, והשעון האמריקאי מסונכרן עם השעונים שלהן לטובת ביסוס הנדבך האסטרטגי האמריקאי. הערכות המצב שלהן אומרות שמכאן ואילך כל השקעה בהמשך לחימה תניב לאינטרס האמריקאי־ערבי תשואה שלילית. בייחוד אם במקום תיאום כוונות על היום שאחרי, ניגרר למלחמת התשה אינסופית בין ישראל לחמאס ולחיזבאללה.
איכשהו, אולי כחלק מהצטברות ענני הסערה המושלמת הבעל"ט, מסתבר שהשעון האמריקאי מסונכרן גם עם תקתוק השעון של החטופים. לא הממשלה ולא צה"ל מסוגלים לעמוד בלחץ הציבור שמכור לרחמונס קולקטיביים ולסצינות הדרמה, האושר והיגון הכרוכים בשחרורם.
פרשנים אמריקאים שניזונים מהפנטגון מספרים שצה"ל עדיין לא איתר את מפקדת חמאס, וכי עידן ההפצצות תם לטובת איסוף מודיעין לצורך פעולה כירורגית. ורק השעון הצה"לי עדיין מתקתק את תוכניות המלחמה לחיסול חמאס – תשתיות והנהגה – אבל בפועל מסונכרן ישירות עם שעון וושינגטון ועם תזרים האמל"ח האמריקאי.
מאחר שנראה כי כולם כאן יודעים בדיוק איך מתקתק השעון של יחיא סנוואר, אפשר לוותר לרגע על תיאורי הרצחנות, האכזריות, הפסיכופתיות, השקרנות והנבזות שלו – ולהתרכז בבחינה מדוקדקת של המהלכים בשטח שעשויים לגרום לו לבצע תמות נפשי עם החטופים. ואז, כמו בסרטים האלה, האקדוחן הטוב מניח בזהירות ובפרצוף מתוח וחמור את אקדחו על האדמה, מולו בת השריף שהאקדוחן הרע מצמיד את הקנה לרקתה.
כולם ברחוב הראשי של העיירה צופים בו, כשהוא צועד אחורה כדי להמתין להזדמנות נוחה יותר. זו הסיטואציה כיום מול חמאס, ומכאן ואילך התשובה היא תקתוק השעונים הפוליטיים אצלנו. בני גנץ וגדי איזנקוט לא יכולים להפוך את כיסאות השרים שלהם לכיסאות מפלט, גם אם הם יודעים שזו ממשלה רקובה. גם הם כלואים באותן סיסמאות רהב, ולכן הם חייבים להמתין לסיום הקרבות (פרשנים: תוך חודשיים), או לפרוש רק במקרה חירום שבו נתניהו יקרוס מנטלית לזרועות בנג־בנג בנגביר.
על הקיר אמור להיות תלוי השעון הפוליטי של השרים וחברי הכנסת בליכוד, רק שהוא לא מתקתק, אלא עומד מאז שעות בוקר השבת השחורה בעוטף. ביניהם קבוצת הח"כים והשרים שייבעטו לרחוב בקלון אם יוקדמו הבחירות. סביר להניח שכולם שם יעשו הכל, כולל תמיכה בהמשך הלחימה, כדי להבטיח לעצמם שנתיים וחצי נוספות של עונג מזוכיסטי. אולי השעון הזה יתקתק אי־אמון קונסטרוקטיבי שיזיז את נתניהו, יחסוך כמה חללים ויעלה אלפי מילואימניקים להפגנות היישר מהקרבות, כמו במלחמת לבנון.
הסנטימנט הלאומי
וזה הזמן והמקום לבדוק מה קורה בשעון שסנכרן את כל השעונים שתקתקו את הסערה המושלמת הקודמת, וכיום עדיין מסנכרן את כולם בדרך לסערה המושלמת הבאה שתניב או מלחמה רב־זירתית והרס המדינה, או הסדרי הפסקת אש ברצועה והסדרים מדיניים בגדה.
מסתבר שכל שאר השעונים שעל הקיר מנהלים מרוץ נגד השעון של נתניהו. שאלת המפתח היא: האם משימת חייו של נתניהו להינצל ממשפט – ושייחרב העולם? התשובה היא כן. האם השיטה והדרך הן לעכב את המשפט ככל שהוא יכול ובכל מחיר ואמצעי? כן. האם שלמות הקואליציה היא המכשיר העיקרי במהלכי העיכוב? כן. האם שלמות הקואליציה תלויה ברצונם הטוב או הרע של עוצמה יהודית והציונות הדתית? כן. האם האיום הגדול על ההתנחלויות בגדה הוא מדינה פלסטינית? כן. האם חיזוק חמאס בעבר הבטיח שהרשות הפלסטינית לא תוכל להיות פרטנר להסדר? כן.
כאשר חיזוק חמאס הפך להיות הסיוט הנוכחי של מדינת ישראל, האם הלחימה בחמאס מעכבת את ההליכים המשפטיים נגד נתניהו? כן. האם החזרת כל החטופים, הסדרי הפסקת אש והליכה לבחירות פוגעים במהלכי עיכוב המשפטים נגד נתניהו? בוודאי. האם האינטרס של רוב מכריע בציבור הוא החזרת החטופים, מיטוט חמאס והליכה לבחירות? כן.
האם מהלך של החזרת כל החטופים שלנו תמורת כל האסירים שלהם יהיה מוסכם על דעת מרבית הציבור? כן. האם הצהרה צה"לית על מיטוט חמאס, פלוס הסדרי הפסקת אש בערבות העולם יספקו את רובו המכריע של הציבור? היום לא. בעוד חודש אולי. בעוד כמה חודשי לחימה? כן. האם המהלכים של שחרור חטופים, הפוגות והפסקת אש מוסכמת יזרזו את הקדמת הבחירות ומשפטי נתניהו? כן.
מכאן ברור שמי שמנהל את העניינים הוא השעון המשותף של נתניהו ויריב לוין, בתמיכתם של איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'. האם הזיווג מהגיהינום הזה עלול להוליד מפלצת אנטי־דמוקרטית שתמנע את ניהול המשפט? כן.
לוין, פקיד ההוצאה לפועל של טרפוד משפטי נתניהו, האריך את מתכונת החירום שבמהלכה לא התקיימו שלבי הוכחות בדיונים בכלל, כולל תיקי נתניהו בפרט. הפרקליטות הגיבה באנינות משפטית קורקטית ב"ניתן להרחיב משמעותית את קיום הדיונים". בעוד התגובה אמורה להיות צו הבאה ללוין. רצוי למח"ש. בימים האלה נלכדה החבורה הזו בשעון המתקתק של החזרת החטופים. המשמעות היא שהסנטימנט הקולקטיבי הלאומי הישראלי, שאותו היטיב לבטא אנקל ג'ו, יכתיב גם את המהלכים הבאים.