אחת התופעות המביכות של התקופה האחרונה היא קפיצת הראש של ידוענים לתוך קלחת האירועים, במודע או שלא. בהיעדר תוכנית יומית של גיא פינס או סיקור תמידי במדורי רכילות, מקומם נפקד. הקשב התקשורתי נלקח מעשרות מפורסמים מודאגים, שאינם יודעים מה לעשות עם הדפיציט המתארך במשאב החשוב בחייהם - תשומת לב. מרביתם במצוקה. בימים שבהם הסלבס העדכניים הם אהוד יערי, ירון אברהם וטליה לנקרי, מה תעשה שרית פולק?
צה"ל פועל בשלושה מוקדים מרכזיים ברצועה; חיל הים תקף כלי שיט של החמאס | עדכונים שוטפים
מחזיק ב"תיק הגולן": מי הוא בכיר חיזבאללה שבנו חוסל בסוריה?
בימים שבשגרה היא מגיעה להשקה, מצטלמת בכניסה להופעה, נצפית עם חבר חדש במסעדה וכו'. מסתבר שהשבוע היא עברה לדירה בתל אביב ודאגה שזה יפורסם בכתבה. למי שלא עקב, פולק היא גרושתו של סטטיק. סטטיק הוא הפרוד מהצמד סטטיק ובן־אל. כל העיסוק הקודם במערכות היחסים בין צמדים תקשורתיים ירד לטמיון. את אף אחד זה לא מעניין. אפילו כאסקפיזם זה לא מחזיק.
ידוענים מסוג אחר הם אלה שדווקא מצליחים בחינניות לעשות אדפטציות למתרחש, כמו הזמרת איה כורם עם החידוש החביב והלא מזיק שלה ל"אמא לא הכירה את יונתן שפירא", שהמילים העדכניות שלו: “בלב שלי הוא כבר יצר משבר הומניטרי, זהו דניאל הגרי". נחמד ומשעשע.
לעומתה יש מי שמעוררים סערות ומדנים בבורותם, בחוצפתם ובגזענותם. אדל בספלוב הקליטה הודעה קולית בקבוצת הוואטסאפ של ההורים בגן שבו רשום בנה, והביעה התנגדות להימצאותם של ילדים ערבים. “בואו נעשה את זה נורא פשוט", היא מבטיחה, “מבחינתי ילד ערבי בגן, עם הורים ערבים לא יכולים להיות ליד הילד שלי, לא בא לי על זה". ההקלטה פורסמה ועוררה סערה, ואכן היא עשתה את זה הכי פשוט שאפשר. ערבים לא ליד אדל, בבקשה. בטח לא ערבי שיש לו גם הורים ערבים, חלילה.
אדל ואחרים שייכים למודל ליהוק שנקווה שעבר מהעולם. בישראל של לפני המלחמה, ככל שאתה יותר פרובוקטיבי, סכסכן ו"הולך עם האמת שלך באומץ" - אתה דמות טובה יותר. אומנם חשוכה ומבהילה, אבל כנראה שתעשה את העבודה. מירן בוזגלו ועינב בובליל תמימות דעים - שתיהן בעד עונש מוות למחבלים. כך הן פרסמו לאחר הפיגוע בירושלים, שבו ממילא המחבלים נורו וחוסלו.
דעה מגובשת וכל כך נחרצת על נושאים כה מהותיים בידי יוצאי תוכניות ריאליטי נשכחות, היא תמיד מרתקת. בסטורי אחד הם יכולים לפרסם קודי קופון, לנפק הנחות על בשמים ותיקים, ומיד לבחון ולהכריע כיצד לטפל בחמאסניקים. שתיקה או ירידה מהבמה, חלילה, אינן באות בחשבון. תמיד יש דעות, תמיד רוצים להיות בכותרות.
גם זוכת העונה האחרונה של "האח הגדול", סתיו קצין, לא נדמה. השבוע העלתה סרטון שבו היא ובת דמותה, סתיו קצין נוספת, תוקפות בשירה ובריקוד תומכת פלסטין ומבטיחות שה"כוח הוורוד" יטריל את חמאס ו"יעשה מהם קרקס". מעניין אם אויבינו נערכו לכך שגם הכוח הוורוד הצטרף לכוחותינו, עם כל המשמעויות המבצעיות הנלוות.
מי שהגדילה וניצלה ניצול ציני את המצב היא דניאל גרינברג, שאינה מצליחה למצוא מרגוע לנפשה המשתוקקת למעט אור זרקורים, יחס מההמונים ואייטמים תקשורתיים. גרושתו לשעבר וזוגתו הנוכחית של אייל גולן העלתה סרטון שמנסה להיות פרודיה שנונה, אך הוא יותר נראה כמו קריאה לעזרה. גרינברג ביימה את גולן כאילו היה קצין צבאי בעת תדרוך, ועל רקע השיר “לצאת מהדיכאון" היא נכנסת לחדר שבו הוא מכונס עם “חיילים נוספים", ומתאחדת עם גולן בחיבוקים ונשיקות עם הכיתוב “אחרי 54 יום זה קרה". היא מדמה את עצמה לחברה המתגעגעת לחייל שיצא מעזה, או חמור מכך, קיבלה השראה מסרטונים של משפחות החטופים שחיכו ליקירי לבם שניצלו מהתופת.
בשביל גרינברג המחזות המרגשים - עם השיר שיוחד למפגשים הבלתי נתפסים - הם נושא לסרטונים מבדחים ולגעגועים מדומים לבן זוגה שנמצא כל הזמן לידה. אחרי שהעוקבים יצאו נגדה, וטענו שהיא נדחפת, היא זלזלה גם בהם וענתה, “זה לא מדגדג לי". היא הרי עשתה את הסרטון רק כדי לקושש סימפתיה, ולמרבה הצער, זו לא הגיעה.
כוונותיה של גרינברג אינן רעות, אך שיקול דעתה לקוי. היא במצב תודעתי מתפנק, בזמנים קשים שלא מאפשרים לא לה ולא לאחרים כמוה לקבל את הצומי שהם כל כך צריכים.