לפני מספר שבועות עלתה סדרה דוקומנטרית חדשה ומצוינת של HBO בשם "Love Has Won", על שם הכת שבה מתמקדת הסדרה.
הכת הזו, שפעלה בארצות הברית בשנים 2007־2021, הונהגה בידי אישה בשם איימי קרלסון. קרלסון, שגדלה בטקסס, הייתה כבר בת שלושים ומשהו כשהחלה להקים את הקבוצה. עד אז היא ניהלה חיים רגילים ואפרוריים למדי, כולל גידול שני ילדים, אבל חשיפה הולכת וגוברת לתכנים של ניו אייג' באינטרנט גרמה לה להתחיל לגבש תורה, שהיא מהמטורללות ששמעתי גם במונחים של כתות.
הירי ביובל קסטלמן: פרטים חדשים בנוגע לבדיקת המקרה הטרגי
"הבריחו אותנו דרך המסדרון ההומניטרי": עדויות חדשות של חטופים משבי חמאס
באמצעות הרשתות החברתיות היא החלה לגבש סביבה מאמינים, שבתוך זמן קצר חברו אליה והחלו לכנות אותה "mother god". אנשי הכת טענו שקרלסון היא אם כל הבריאה, ושנשמתה התגלגלה 534 פעמים, שכללו בין היתר את ישו, קלאופטרה ומרילין מונרו. אני לא צוחק, ועוד לא שמעתם כלום. הם האמינו שקרלסון, שבינתיים עזבה את משפחתה וילדיה והתנתקה מהם לחלוטין, תוביל 144 אלף מאמינים למה שהם כינו כ"ממד החמישי", שהוא תכלית הכל. בינתיים, קרלסון החליפה לא מעט בני זוג בתוך הקבוצה, כשכל אחד מהם זכה לכינוי אלוהי משלו. Father god היה הרם ביותר, ובו התכבד בן הזוג האחרון שלה, פושע משוחרר ומטורלל לחלוטין. הוא מתראיין בהרחבה בסדרה, בדומה לרבים מאנשי הכת.
נישאר בטרלול. האמונה שלהם הייתה מישמש מקושקש במיוחד של אלמנטים, עם חיבה יתרה לתרבות פופולרית. קרלסון טענה שדונלד טראמפ היה אביה בגלגול אחר, היא נהגה להתייעץ עם רוחו של השחקן המנוח רובין וויליאמס, שלדבריה היה בעצם המלאך חסדיאל, וייחסה לחברי הקבוצה קשר ישיר לצאצאי אטלנטיס האבודה. על פי תורתה, העולם הגשמי נשלט בידי קבוצה סגורה של אנשים ששמו להם למטרה לצמצם למינימום את התדרים האנושיים.
מה שמרפרר למרכיב מרכזי אחר של החבורה הזאת - ההישענות על קונספירציות. והם האמינו באין־ספור כאלה. כולל הטענה שאירועי מפתח כמו מגיפת הקורונה, פיגועי 11 בספטמבר, רציחות מתוקשרות בתיכונים אמריקאיים ועוד ועוד לא התרחשו מעולם, אלא היו המצאה של אותן קבוצות מצומצמות השולטות בעולם. בטח לא תתפלאו לגלות שעל פי תורתם של אנשי “אהבה ניצחה", גם שואת היהודים הייתה פיקציה. ויותר מכך, לשיטתם, מטרתו של אדולף היטלר הייתה “לשרת את האור". ועובדה, היות שהיהודים רצו שכולם יעבדו בשבילם והם רק ייקחו את כל הכסף, היטלר בנה מחנות ריכוז כדי ללמד אותם לעבוד בעצמם. כן כן. כל זה נכלל באמונה שדבקו בה עשרות חברים פעילים, ששידרו בכל יום - במשך שנים - סרטונים חיים שזכו למאות אלפי צפיות.
כשצפיתי בשלושת פרקי הסדרה, לא יכולתי שלא לחשוב על גלי האנטישמיות המשתוללים כרגע בעולם, ועל התמיכה במעשי חמאס. לא רק בגלל ה"תורה" המגוחכת של הכת, אלא בעיקר מתוך ההכרה בשקיעתן של העובדות. בשנותיה האחרונות של הקבוצה, קרלסון - ששקעה לתוך שילוב אנוש של אלכוהוליזם, אנורקסיה וטירוף מוחלט, הלכה ודעכה. מאמיניה נאלצו לשאת אותה בידיהם לכל מקום, מילולית. במקום להיבהל ממצבה ולהעניק לה טיפול רפואי, הם החליטו שזהו חלק מבורך מתוכנית שבה הישויות הגלקטיות יאספו אותה אליהן בספינת חלל, בדרכה לממד הבא. וכך היא גססה לאטה, וגם אחרי שנפחה את נשמתה, החברים הוסיפו לשמר את גופתה, אפילו להעביר אותה ממקום למקום, בציפייה לספינת החלל שתגיע. הם מתועדים בסרטונים כשהם זועקים לשמיים בתסכול. בסופו של דבר הגופה נמצאה, חנוטה, לצד חברי הכת.
וכאן הדבר המפחיד באמת. גם אחרי שכל העובדות התבררו באופן החולני ביותר, החברים מוסיפים להאמין. הם מתראיינים לסדרה בגאווה, רובם אנשים רהוטים שמסבירים הכל באופן כמעט הגיוני, והם גם ממשיכים לעבוד כיועצים רוחניים, ונהנים מכמות ענקית של “מטופלים".
רק כשצופים בכל זה, אפשר להבין את אין־ספור הסרטונים שבהם אנשים מערביים טוענים שסרטוני הזוועה מ־7 באוקטובר הם פיקציה, ושתמונות החטופים הן תעמולה. אנחנו חיים בעולם שבו עובדות מוצקות לא נחשבות יותר מתיאוריות מופרכות.
על הסכין
במסגרת רשימת הדברים שהתערערו מאז 7 באוקטובר, חבר של כבוד הוא - תחושת הזמן. והזמן מתעתע. מצד אחד, הוא טס כמו מטורף. עוד לא התחלת את השבוע, והנה סוף השבוע כבר מגיח מעבר לפינה. ומהעבר השני, הוא פשוט עומד במקום. לא זז לרגע, מאז אותה שבת שחורה וארורה. ועל העתיד אפילו לא דיברתי.
בשנותיי הארוכות צפיתי בכדורגל ישראלי בכל פורמט אפשרי. אבל מה שקורה כרגע - ליגת־על המשוחקת בזמן מלחמה, ללא קהל - הוא מוזר אפילו עבורי. במקור חשבתי שזו טעות. ניסיון מלאכותי ליצור נורמליות בעת לא נורמלית. אבל ברגע שבו המשחקים נפתחו, חזרתי למתח המוכר והמבורך של 90 דקות. אסקפיזם אפקטיבי, גם אם הוא בחצי קלאץ'.
"משפחה כמעט נורמלית" (נטפליקס) היא סדרה שוודית חדשה, המבוססת על ספר באותו שם. במוקד שלה עומדת בחורה צעירה החשודה ברצח, שדרכו אנחנו מתוודעים לבעיות הקשות והמוסוות במשפחתה הלכאורה מושלמת. קונספט מוכר כמעט עד לעייפה, אבל עשוי מצוין, מבוים באופן מסוגנן מאוד ומותח עד הסוף.