ממשל ביידן עדכן בשבוע שעבר את ישראל כי בכוונתו לאסור על מתנחלים שהיו מעורבים באלימות נגד פלסטינים להיכנס לתחומי ארה"ב. המהלך האמריקאי מטפל ישירות בתהליך התפרקות המשילות מאז עלתה ממשלת הימין. בייחוד כאשר כנופיות פורעים, הן בחברה האזרחית והן בצה"ל, מנהלות תהליכי טרנספר פרטיים ונציגיהן שולטים בראש הממשלה ברמה של ניהול המלחמה, התקציב ושחרור החטופים.
שני לוחמים נפלו בעזה, ביניהם הבן של חבר הקבינט איזנקוט
כך אסף צה"ל חומרי מודיעין מגופות המחבלים שחוסלו | תחקיר
ככלל, כל הפעילות הדיפלומטית הנרחבת שרוחשת סביבנו נועדה לבלום אותם מלסחוט את נתניהו. הסיבה: הפסקות האש הן הרכיב הראשון במתווה אמריקאי־גלובלי להרגעת האזור. בייחוד עליית מדרגת האלימות עקב הפגיעה בנתיב הסחר הימי מן המזרח. המתווה האמריקאי עוסק בתהליך שיקום המפונים מעזה, העוטף וגבול הצפון, והוא בנוי על שיחות ישירות בין כל הצדדים המעורבים. המטרה (כה אמר ג'ו ביידן) היא להגיע להסדר ישראלי־פלסטיני במסגרת שתי מדינות לשני עמים.
המשמעות המיידית של דבריו היא ערעור רבתי על קיומן של ההתנחלויות. בתגובה אסר בנימין נתניהו על שריו לעסוק במתווה האמריקאי של היום שאחרי, בתקווה שיטבע במדמנת הדם שהולכת ומתפשטת. כך שה־D9 ככל הנראה לא יעלה על מרבית ההתנחלויות, אבל הדיונים במתווה האמריקאי אמורים לזהות את היערכות הכוחות הפוליטיים לקראת שרטוט גבולות המדינה. הגיע הזמן, לא?
בינתיים השאלה הבוערת, תרתי משמע, היא מה עושים עם עזה, וזו ממש לא השאלה הנכונה. השאלה הנכונה היא מה עושים עם קואליציית הימין והמתנחלים שדוחפים להמשך הלחימה. למרבית חבריה אין שמץ לאן היא תוביל (הכי בטוח לבתי הקברות) ומה הסיכוי להשיג את מטרותיה המוצהרות ממיטוט עד חיסול.
הימין המטורף שנדחק לפינת הסקרים מקווה לתוצאה אחת: שהמשך לחימה ושליטה בעזה יבטיחו דחייה של המתווה האמריקאי לפתרון שתי המדינות. המשך לחימה הוא המשך קיומה של הקואליציה, במטרה להבטיח את קיום ההתנחלויות והמשך גרירת הרגליים במשפטי נתניהו. יותר מזה, שר שלמה ארצי, הם לא צריכים ולא רוצים. גם לא לדעת את מחיר המלחמה.
לא שכוחותינו רוצים או יודעים יותר, למעט התובנה המצטללת והולכת כי הבעיה היא לא מיטוט חמאס, אלא מיטוט החברה הישראלית. הדרך להיאבק בתהליכי ההתפוררות היא באמצעות זיהוי הגורם המפורר. לא באמצע המלחמה כמובן, אבל למרבה הזוועה הימין הקיצוני פלוס נתניהו מכניסים את הפוליטיקה לשדה הקרב בדלת האחורית באמצעות מימון מקדמי הכרסום בדמוקרטיה (הידועים בשמם כספים קואליציוניים).
בעזה הורגים ונהרגים תוך מיצוי היחד ההכרחי ללחימה, ובירושלים מגניבים תקציבי עתק לצורכי תחזוקת הקואליציה, כאילו החיילים בחזית לא מבינים שמכייסים אותם תוך כדי מלחמה. ואין צורך לעשות סקר בקרב בוחרי הימין האמוני והאלים כדי לדעת את מי הם היו מעדיפים כראש ממשלתם, נתניהו או יחיא סנוואר.
בינתיים צפים מהלכים של איבוד עשתונות גם בציבור השפוי לכאורה. גיורא איילנד (מלחמה בצפון ומצור ברצועה – עכשיו) או "נשארנו מחוברים לעזה באופן עמוק, אבל יש לנו כיום הזדמנות פז", אומר נדב ארגמן, ראש השב"כ לשעבר, לדני קושמרו. "חייבים להתנתק מעזה באופן מוחלט. לא פועלים, לא מזון, לא דלקים. כלום! כלום! כלום! (סימני הקריאה המשולשת במקור) מעתה ועד עולם"! ארגמן, כמו לא מעט מבכירי השב"כ, במקום לראות את התמונה הגדולה, שהיא יחסי הכוחות בינינו לבין העולם, תקוע במנטליות של רכז שטח.
התוצאה היא שטויות כמו הרעיון לסגור את שערי עזה ולהשליך את המפתחות, שהוא אגב החלום הרטוב של חמאס: חופש ימי, גישה מבוקרת למצרים ובסיס מדינתי להשתלט על הגדה. בכלל, יש בעיה בגישה המנטלית לעזה של ותיקי שלושים פלוס שנות שירות במערכת הביטחון שגודשים את הפאנלים.
פימה עלי כסל
"נתניהו כבול בברית עם איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', פירומנים שמנסים להצית אש גם בגדה המערבית, ומספקים לו הגנה מפני הדרישה להדיחו לאלתר. אבל בעיקר הם מנצלים את תלותו בהם, כדי לכפות חידוש השליטה הישראלית המלאה על עזה", כותב אהוד ברק. יופי, אהוד.
הבעיה היא שעבור אותם פירומנים, עזה היא רק ביום אויב בסגנון אורית סטרוק, שתובעת לחזור לגוש קטיף.
מבחינתם המלחמה בעזה נועדה להגן על ההתנחלויות בגדה, והחבורה הזו מטורפת דיה כדי להצית את המזה"ת בעזרת בובת הקש שלהם נתניהו. הם אולי שוגים בהזיות משיחיות, אבל פרקטית הם פוליטיקאים ממולחים שיודעים שהשליטה בעזה היא סוג של גזלייטינג שאמור להסתיר את מטרת־העל שהיא הגדה, ירושלים ותשמישי הקדושה מבית המקדש עד קבר כהנא.
"היגיון הברזל לכאורה", ממשיך וכותב ברק, "שגורם לאנשים טובים לחשוב שביטחוננו תלוי בשליטה מלאה וקבועה בעזה, יביא אותם לצורך לשלוט בלבנון, יותר מאוחר בסוריה, ואולי במרחב כולו. זהו מהלך שפירושו, בהסתברות גבוהה, שקיעה בבוץ העזתי, סכסוך ואבידות לשנים, משבר מול הממשל האמריקאי, סיכון ממשי ליחסים עם מצרים וירדן, להסכמי אברהם ולסיכוי לנורמליזציה עם סעודיה". עד כדי כך מדחיק ברק (שוב) את הקשר המשיחי בין עזה והגדה ובין המתווה האמריקאי להתרת הפלונטר המזרח־תיכוני.
לשאלה כיצד נעלמו הגדה ומתנחליה מנבואת הזעם האסטרטגית של ברק יש תשובה ברורה: המתנחלים הם חלק משיקולים קואליציוניים משך עשרות שנים של כל ממשלות ישראל, וחייליהם תורמים כיום בגדול את חלקם בלחימה.
ברק אמר פעם שאם היה פלסטיני צעיר היה מתגייס לאש"ף (או משהו כזה). אני מניח שבן גילו הפלסטיני הקרבי שלפני 30־40 שנה הוא כיום בעיקר מת או בכלא. צאצאיו ממשיכים את מלחמתו, שנמשכת מאז תום מלחמת ששת הימים, בדיוק כמו צאצאי המתנחלים של היום. החדשות הטובות הן שהאסימון אצל ברק והחברים מתגלגל בכיוון הנכון וייפול מתישהו, בשש אחרי המלחמה. בינתיים כולנו תקועים בפלונטר של עזה, שהוא הפלונטר של מדינת ישראל.
יש טענות על כך שכל הטוב הזה קורה לנו משום שנתניהו איננו כשיר. שטויות. נתניהו בכושר שיא כשמדובר בשמירת הקואליציה שתשמור עליו מפני העמדה לדין. הוא נכנע בזריזות, בכריעה, בקידה ובזחילה לכל גחמה של שותפיו. הוא מתחזק חזית איומים פעילה נגד חברי מפלגתו ושאר אויבים. F35 לא מתחמק כמוהו מכל מפגש עם המציאות.
הוא משווק סרטוני טיקטוק ואינסטגרם בקצב וברמה של משפיענית רשת, מארח מדינאים שמגיעים כדי לנזוף, ואז משווק הודעות על לגיטימציה בינלאומית. הוא קוסם שמג'נגל עשרה כדורים באוויר וכשכולם (תמיד) מתרסקים, הוא שולף משרוולו כדורים חדשים, צבעוניים יותר.
והוא מלך. עירום. אבל במקום שאנחנו רואים פימה עלי כסל, הביביסטים רואים קוביות הונגריות מושלמות. אז למי קראתם "לא כשיר"? לטיפוס שמכייס אתכם יום־יום שעה־שעה ולא הצלחתם ללכוד אותו? יש לי מועמדים משלי לחוסר כשירות. אנחנו.