סוף השבוע הזה מחדד את הסתירה המובנית בין שתי מטרות המלחמה: פירוק חמאס והשבת החטופים. בעוד צה"ל משלים את כיבוש מעוזי חמאס בג'באליה ובשג'עייה, ומתקדם לקראת הכרעה בח'אן יונס, גובר הסיכוי לפגיעה בחטופים - אם מאש צה"ל ואם בידי השובים שלהם. אפשר להניח שבשלושת המעוזים האלה מוחזקים עדיין חטופים ישראלים חיים.
כך אסף צה"ל חומרי מודיעין מגופות המחבלים שחוסלו | תחקיר
המסמכים נחשפים: העזתים סובלים - ובכירי חמאס קונים תכשיטים באלפי דולרים | הקבלות בפנים
על אף המאמץ האדיר שמושקע במעקב אחרי החטופים ותנועותיהם, העדויות ששוחררו חושפות עד כמה מוגבל המודיעין שיש לנו על המקומות שבהם הם מוחזקים. רבים מהם סיפרו כמה קרוב אליהם נחתו פצצות חיל האוויר והארטילריה של צה"ל, לעתים עד כדי פגיעה בבניין שבו הוחזקו. בסוף השבוע שעבר קיבל קבינט המלחמה החלטה קשה משאול בברירה אכזרית: להתעקש על מימוש העסקה שחמאס התחייב לה, הכוללת החזרת כלל הנשים והילדים, לפני שנדון עם ארגון הטרור על שחרור של חטופים מקטגוריות אחרות. בידי חמאס מוחזקות 15 נשים שחלקן בוודאות בחיים, שני ילדי משפחת ביבס ועוד חמש חיילות.
למי שלא חשוף לכלל המודיעין על מצב החטופים, כמוני, קשה לשפוט את ההחלטה שהתקבלה. כן, יש בידי חמאס גברים מבוגרים שמצבם הבריאותי מעורער, וגם גברים צעירים שחלקם פצועים וחלקם סובלים ממחלות כרוניות, שכל יום נוסף שבו הם מוחזקים בשבי מסכן את חייהם.
השיקול שהכריע היה ההכרה שאם נסכים להפרת המתווה שסוכם עם חמאס, אנחנו מוותרים על כלל הנשים שנותרו שם וחורצים את גורלן. יותר מזה, אילו היינו מסכימים לשבירת מתווה שכבר סוכם בידי חמאס – מאותו רגע לא יהיה אפשר לסמוך על שום סיכום שייעשה איתם.
עמיתתי מחדשות 13, מוריה אסרף־וולברג, חשפה כי השר גדי איזנקוט היה בדעת מיעוט וסבר כי יש לקבל את הצעת חמאס לשחרר גברים מבוגרים במקום הנשים שסוכם עליהן. עמדתו היא כמובן לגיטימית, וטוב שנשמעה, אבל מי שדאג להדליף אותה יצר שסע בקרב המשפחות, שניכר כבר במפגש שלהן עם ראש הממשלה. ההדלפה פיצלה את המטה המאוחד של משפחות החטופים לקטגוריות החטופים השונות, שעכשיו משוסות זו בזו.
שר הביטחון, ואיתו גם צמרת צה"ל, משוכנעים שמה שאפשר את העסקה שבמסגרתה שוחררו יותר ממאה חטופים זה התמרון הקרקעי ללב העיר עזה. לעומתם, יש הטוענים שניתן היה להשיג עסקה דומה כבר שבוע קודם לכן, ושישראל בזבזה זמן יקר. אלה שני טיעונים שלא ניתן למדוד, גם בדיעבד, ולכן קשה לאמוד איזה מהם תקף יותר. מה שברור הוא שהמטבע הקשה היחיד ששילמה ישראל בעסקה הזאת הוא ימי ההפוגה.
לחמאס לא היה באמת אכפת מהאסירות ומהקטינים ששוחררו, וגם לא ממשאיות הדלק שנכנסו לעזה – חמאס הבין שאין לו יכולת לעמוד מול ההתקפה של צה"ל, והוא שיווע להפוגה בלחימה. הכניסה המהירה וההחלטית של צה"ל ללחימה עם תום ההפוגה הבהירה לחמאס שישראל לא ממצמצת, אף שהיא בהנהגת נתניהו. אז נכון, המשך התמרון מציב סיכון גובר לגורלם של 138 החטופים, וכל לב נקרע מהמחשבה על מה שעובר עליהם בכל שעה ובכל יום, ומהידיעה על הסבל הבלתי נתפס של משפחותיהם. אבל מה הייתה האלטרנטיבה? להיכנס למו"מ אינסופי עם חמאס ולהפוגה שתיהפך לנצחית, ושבסופה חמאס היה שומר לעצמו חלק נכבד מהחטופים ונשאר שליט בעזה, כאשר יישובי העוטף נותרים שוממים?
איבד את הצפון
חמאס קיווה, כשנכנס לעסקה הראשונה, שיצליח לגרור את ישראל להפסקת אש ממושכת ולהציל משהו מכוחו בצפון הרצועה. עכשיו הוא כבר מבין שאיבד את צפון הרצועה, ובעוד רגע המאכלת כבר חותכת בגרונו גם בדרום הרצועה. בישראל מקווים שהמהלך הצבאי ההחלטי, על מחיריו הקשים, יוביל לטלפון המיוחל מקטאר ולשחרור של עוד חטופים. בעוד כמה ימים יהיו החטופים הקלף האחרון שייוותר בידיו של יחיא סנוואר.
ומה אם סנוואר יימלט למצרים? השאלה הזאת העסיקה השבוע את הצמרת הביטחונית. התשובות היו שסנוואר באופיו הוא לא אדם שיברח מהמערכה, אבל אם יבחר לברוח – המצרים יכולים לתת לו מקלט ולנסות לגונן עליו. כך או כך – בין שיימלט ובין שיחוסל – יציאתו של סנוואר מהמערכה תקצר אותה.
צה"ל מתקדם במהירות גבוהה מהמצופה לקראת שבירת עיקר כוחו של חמאס בעזה. ההערכה היא שכיבוש מעוזי חמאס האחרונים בצפון הרצועה יארך לפחות עוד שבוע, ואילו בדרום הרצועה לפנינו עוד יותר מחודש של לחימה בעצימות גבוהה. בישראל טרם התקבלה ההחלטה אם לכבוש גם את ציר פילדלפי, הגבול שבין מצרים לעזה - מהלך שדורש תיאום עם המצרים, ושיטיל עלינו את האחריות לדאוג לאספקה של תושבי הרצועה.
כאשר אנחנו מתקרבים לרגעי ההכרעה ברצועה, שאלה נוספת שמעסיקה את הצמרת הביטחונית שלנו היא מה יהיו ההשלכות שלהם על המערכה המוגבלת שמתנהלת בצפון. האם כאשר חמאס יעמוד לפני שבירה בעזה, חיזבאללה יגביר את עוצמת הלחימה בצפון או שמא יחפש את הדרך לסיים את ההתכתשות? חיזבאללה, שלא היה שותף למתקפת 7 באוקטובר, ושהופתע מהעיתוי ומההצלחה של חמאס, החליט אחריה להצטרף ללחימה בצורה מוגבלת: לתקוף את ישראל בדרך שתאלץ אותה לרתק כוחות לצפון, אך בלי להידרדר למלחמה כוללת. הוא מסכם חודשיים של לחימה בהצלחה אסטרטגית וברצף של כישלונות טקטיים.
חוליות הנ"ט שלו מתקשות לפגוע, וברוב המקרים נפגעות בעצמן. הירי הרקטי שלו לא יעיל, וחושף רמה מקצועית נמוכה: חלק ניכר מהרקטות שלו נופלות בשטח לבנון. הוא ושלוחיו הפלסטינים לא מצליחים להחדיר עוד חוליות לשטח ישראל. בזמן הזה הצליח צה"ל להרוג יותר ממאה מאנשיו, ובהם מפקדים ברמת מח"ט ומג"ד, להשמיד את קו העמדות הקדמי שלו ולגרום לפגיעה קשה ביכולות הנ"מ שצבר.
על אף הכישלונות הטקטיים, הצליח חיזבאללה להרחיק כ־100 אלף מתושבי הצפון מבתיהם ולרתק כוח של שלוש אוגדות של צה"ל להגנה על הצפון. בשבועות האחרונים רידד צה"ל את הכוחות בצפון, אבל כל זה לא יספיק כדי להחזיר את תושבי הצפון לבתיהם. אי־אז, בסוף ינואר או בתחילת פברואר, כאשר יסתיים התמרון העיקרי בעזה, ישראל תצטרך להחליט איך יוצרים מציאות ביטחונית אחרת בצפון.
הצרפתים מנסים לנסח הסדר מדיני שירחיק את חיזבאללה מהגבול, וכמוהם גם האמריקאים. גם אחרי שראה והפנים את תמונות ההרס מעזה, הסיכוי שחיזבאללה יסכים להסדר שמרחיק אותו מגבול ישראל נראה נמוך. לכן ישראל צריכה להיערך למהלך כוחני מול לבנון, ובו השותפות האמריקאית תהיה קריטית. אנחנו תלויים לחלוטין באספקה אמריקאית של חימושים.
הממשל האמריקאי, שנמצא כבר בעיצומה של שנת בחירות, נותן לנו את הזמן ואת המרחב להכריע בעזה, אבל לא מעוניין בהרחבת הלחימה ללבנון. את החודשיים הקרובים צריך לנצל כדי להבהיר לו שלא תהיה דרך להחזיר את אזרחינו לצפון בלי לשנות את המציאות הביטחונית שם. אם ניתן יהיה להשיג את זה בדיפלומטיה – מה טוב, ואם לא – כדאי להגיע איתם להסכמות שיאפשרו לסיים מהלך צבאי קצר בלבנון בהסדרה שתאפשר לתושבי הצפון לחזור הביתה.
חם בים האדום
כרגע האמריקאים משדרים חוסר שביעות רצון מהרחבת הלחימה בכל גזרה אחרת למעט עזה. גם המתקפות של החות'ים השבוע על ספינות שאין להן שום קשר לישראל לא הניעו אותם למהלך התקפי. אבל מתקפות החות'ים על ספינות סוחר מאיימות להעלות את מחירי המשלוח והסחורות בכל העולם, רגע לפני קניות חג המולד - וזו כבר שפה שהאמריקאים מבינים.
באמצע החודש אמור להתייצב כוח ימי אמריקאי־בריטי להגנה על השיט במצָרי באב אל־מנדב. לא ברור עד כמה הוא יהיה התקפי, אבל התימנים, במתקפות שלהם על ספינות תמימות, הצליחו למצב עצמם כבעיה עולמית. לנוכח המתקפות שלהם, גם צה"ל מתכנן לעבות את הכוחות שלו בים האדום בימים הקרובים.
את חג החנוכה הזה נחגוג כשאנחנו שוב במערכה על קיומה של ריבונות יהודית בארץ ישראל, 2,086 שנה אחרי נפילתה של הריבונות הקודמת, ממלכת החשמונאים. הוא, שעשה נסים לאבותינו, עשה נסים גם בזמן הזה: עשרות אלפי ישראלים, שבמשך שנה ניסתה ממשלה נואלת להסית אותם זה כנגד זה, עזבו בית, משפחה ועסקים והתייצבו כאיש אחד להגן על הריבונות היהודית. לאור הנרות הללו שאנו מדליקים נראים הפלגנים והמשתמטים, שעדיין ממשיכים להסית ולשסע אותנו, במלוא חיוורונם. בכל שבוע אני פוגש את המכבים של ימינו, בדרום, בצפון ובמרכז - ואין לי ספק מי יגמור בשיר מזמור.
הכותב הוא הפרשן הצבאי
של חדשות 13
[email protected]