המגעים והשיחות סביב המשך ניהול המלחמה ונוהל החזרת החטופים מתנהלים כיום בכמה מישורים. ראש המוסד מול הקטארים, בינינו לבין האמריקנים שבכיריהם נוחתים כאן ברכבת אווירית, מגעים עם המצרים ושאר המפרציות. מתנהלים דיונים חסויים בקבינט המלחמה ובעיקר חסויות הן השיחות בקבינט האופרטיבי שכולל את גנץ אייזנקוט והרצי הלוי, חלקן עם גלנט.
מתחת לאף של גנץ: באופוזיציה מכינים כבר ממשלה חלופית
"אנחנו אמורים לנקות אחריהם?": בארה"ב מאבדים סבלנות כלפי ישראל
להזכירנו את מצבנו: לא מדובר במלחמת קיום על גורל המדינה. לחצי שנייה אין כל סכנה למדינה מהמלחמה בחמאס. מדובר במבצע מקומי שהפך למלחמת התשה ורולטה חמאסית. ההשלכות שלו חצו את המקומיות ללאומיות בכך שהוא אמור להיות סמל. הצבת מטרות יהירה שנובעת מהלם הטבח בעוטף היתה שגיאה (אנושית) שניתן להבין אותה. הבעיה היא ניהול המשך הלחימה.
כולל הזליגה ימה צפונה דרומה ונגבה שהיא עניין לחשבונות של כבוד כוח כלכלה מוסר הרתעה ופוליטיקה. כדי לנהל את החשבונות הללו באורח שקול מדינת ישראל חייבת במנהיגות אמיתית שאין לה. אין לה גם ממשלה מתפקדת ולכן המגזר האזרחי מהאחים לנשק עד האחיות בכל מגזרי המשק עובדים ותורמים במקום החבורה העלובה שמסתופפת תחת שולחנו של מנהיג מוכה הלם ומלקטת פירורים לפני שהמבול ישטוף אותם לביוב הלאומי וההיסטורי. מנהיגות אמיתית לוקחת פסק זמן מלחימה כדי להתעשת ולנהל בהמשך את המאבק מבית והלחימה בחוץ.
התנאי היחיד להמשך לחימה עכשיו הוא האם יש בצה"ל מודיעין אמיתי על יכולות חמאס, על מצב החטופים ותכנית ברורה שהיא לא מלחמת התשה ויש בה ההיתכנות קרובה של חיסול הנהגת חמאס ויכולותיו בזמן אמיתי ולא "ככל שיידרש". אם אין חבל על כל חייל. פסק הזמן שיילקח עכשיו לצורך חילופי חטופים באסירים לא אמור להחליף את מטרות המלחמה, רק את הממשלה.