לאחרונה, במהלך דיון בוועדת הכספים, לעג ח"כ ולדימיר בליאק לח"כ אלמוג כהן על התקף החרדה שבו לקה לפני כחודש. כהן סיפר כי לקה בהתקף לאחר שב־7 באוקטובר נלחם במחבלים והיה עד למותם של חברים שנלחמו לצדו. הוא הוסיף כי הוא מקבל טיפול בהתאם וכי אין זו בושה לטפל בנפש.
את מי אתם משרתים כשאתם חורצים את גורל הלוחמים שלנו ברשת?
טוב עשה ח"כ כהן שהגיב כך. אין הבדל בין לקות גופנית ללקות נפשית. הגוף והנפש חד הם וכרוכים זה בזה, בעיקר בימים הקודרים הללו, בצל הטראומה הקשה שאליה נחשפנו כולנו.
אין ספק לגבי ההשלכות הנפשיות הנובעות ממראות הזוועה והחוויות המחרידות שחוו או שהיו עדים להם אזרחים, חיילים ואנשי כוחות הביטחון. חלק מהשיקום והטיפול הוא ההבנה, הקבלה וההכלה של המצב והסבל הקשה הקשור בו. התייחסות מקצועית מהירה לתסמונת החרדה עשויה למנוע הופעת הפרעת דחק פוסט־טראומטית.
החרדה היא מנגנון הגנה קיומי־הישרדותי נורמלי השומר עלינו וקיים אצל כולנו ברמה זו או אחרת. תגובת חרדה חריפה אופיינית לאנשים שבדרך כלל אינם מבטאים סימני חרדה בחיי היומיום שלהם, אבל בעקבות טראומה קשה כמו מלחמה מפתחים תגובה פסיכולוגית ופיזיולוגית.
תגובה זו מתבטאת בפחד המלווה באמוציה רגשית עם תגובות גופניות כמו דופק מואץ, קוצר נשימה ותחושה שמשהו נורא קורה בגוף.
מצב דחק חריף אצל אדם הוא תגובה תקינה ומקובלת התלויה בעוצמת האסון שבו נכח ושאותו חווה.
הסימפטומים מתפתחים במהירות, תוך דקות או שעות, בהתאם לגורם הסטרס. הם עלולים להימשך לאורך זמן וכוללים הפרעות בשינה, אי־שקט גופני ונפשי, מצב רוח ירוד, הפרעות בריכוז ורצון להתבודד. התסמונת דורשת טיפול מהיר כדי שלא תהפוך לכרונית ולתסמונת פוסט־טראומטית.
כל אדם עלול להיכנס למצב של חרדה חריפה. הדבר תלוי בעוצמת הגירוי וברגישותו שלו.
בעוד מצב דחק חריף קורה בשלב הראשון של הטראומה ובסמוך אליה, התסמונת הפוסט־טראומטית מתייחסת לתקופה מאוחרת יותר ובמרחק רב יותר מהגורם לה ויכולה להופיע בהמשך לתסמונת החרדה החריפה. פוסט־טראומה יכולה להופיע גם ללא נוכחות חרדה חריפה.
ולח״כ בליאק אני אומר: אין מקום ללעוג לאדם הלוקה בתסמונת חרדה. אגדיל ואומר - לעולם אין סיבה ללעוג לאיש. לעג, זלזול וביזוי מקטינים את המשתמש בהם.