זה כבר באמת לא משנה אם ביבי יפרוש, יודח, יואשם או יתפטר אחרי המלחמה - יש לו כבר מחליף, כפיל, בן דמותו הצעיר, אדם חדש ורענן שכובש את האולפנים ומתמיד לא לענות על שום שאלה תוך כדי מסעות כיבוש פלרטטניים עם המצלמה והמראיינים.
"ברח ברכב סיוע, הקיף עצמו בחטופים": ההערכות בנוגע למקום הימצאו של סינוואר
שופטי העליון כונסו לישיבת חירום; לוין: "לא לפרסם פסק דין שייקרע את העם"
השם שלו הוא שם ישראלי גנרי, כמעט כמו ישראל ישראלי. הוא בכיר ביטחוני לשעבר, נושא בתואר “ראש המוסד לשעבר". הוא מה שנקרא “חתיך". יפה לגילו. שמור יחסית לאחרים במעמדו, והוא הפרזנטור הנוכחי לתופעה החדשה שנקראת “הטפלוניזציה של הפוליטיקה".
קוראים לו כהן. יוסי כהן. הוא מגיע עם מכופתרת ומקטורן. סוכן חשאי מספר אחת. הוא בן 62. שערו שחור והוא בעל עיני שקד. פניו סימטריות, נעים להסתכל עליו. קל להישבות בקסמיו. הסקרים האחרונים מנבאים למפלגה בראשותו, שטרם הוקמה, 10 מנדטים בממוצע. ציבור של כמעט חצי מיליון אנשים רואה בו ראש ממשלה עתידי, בלי דעות נחרצות, ללא מסגרות פוליטיות מאורגנות, ובאין כוונות ברורות. כוחו בחתיכותו.
כמו נתניהו, גם הוא נושא על גבו פרשת רומן מהעבר. מסתבר שגם לחשאיים שבאנשים יש יצרים. לפי פרסום של “המקור", כהן התחיל עם דיילת ופיתח איתה מערכת יחסים רומנטית, אף ששניהם היו נשואים לאנשים אחרים. האישה הכחישה, כהן לא הגיב. הבעל, גיא שיקר, הפליא בפרטים על האירוע, מאוחר יותר השתתף ב"הישרדות" וסיפר שכהן ניצל למטרתו האישית את מצב הנישואים שלהם. אחרי הרומן בשחקים הוא נחת לקרקע המציאות כדי להרגיע את העניינים.
הפרשה הצהובה אינה רלוונטית, אך דרך התמודדותו של ראש המוסד לשעבר עם המשבר היא המעניינת ביותר. הוא הגיע לבית הזוג ברמת השרון כדי לסדר את הדברים וליישר את ההדורים. בין השאר, סיפר להם כיצד גויס למוסד והתרברב בכך שהחל לנהל את הארגון. כלומר, אחרי רומן עם האישה הוא הגיע לבית המשפחה והאמין שעם הקסם האישי שלו, ולשונו החלקלקה, הוא יצליח להשכיח את המעשים ולהרגיע את הנבגדים.
כך הוא נוהג גם כעת. הוא מגיע לאינסוף ראיונות בטלוויזיה. אין לו דעה על ה"יום שאחרי", כי זה לא הזמן. הוא בעד להחזיר את החטופים, אבל לא בכל מחיר. הוא מאמין שצריך לקחת אחריות, אבל לא להתפטר עכשיו. הדעות שלו גנריות. רגילות. ממוצעות. לא חורגות מכל מה שכל ישראלי חושב על כל דבר. אין לו רעיונות חדשניים, מקוריים או שונים על המצב המורכב. לא על המלחמה, אבל גם לא על דת ומדינה, חינוך או תחבורה. הכל מוצג בדרך פתלתלה עם חצי חיוך למצלמה. היא מאוהבת בו, הוא קורץ לה ומדלג לאולפן הבא.
אז אומנם שבענו מאנשי ביטחון שיודעים מה נכון, אבל יוסי הוא לא רק קצין, הוא גם ג'נטלמן מנומס ונעים הליכות, עם הילה של מרגל ותשובות מסתוריות.
הצמיחה של כהן בסקרים היא בהתאמה ישירה לנוכחותו באולפנים. כשהוא פוצח בתשובה, הוא משתמש בשתי ידיו כדי להסביר את המציאות. אם נשאל על מבצע שהוא לא יכול להרחיב עליו, הוא שותק וכובש חיוך ממס. לגבי תחקירים צבאיים אקטואליים שמפורסמים בתקשורת הוא לא יכול להרחיב. הוא “רק יכול להגיד דבר כזה", ואז הוא מדבר על משהו אחר.
בקשר לחלק שלו בהעברת כסף לחמאס, הוא מספר שכבר אמר בעבר שטעה. אוקיי. אם אמר בעבר, אז לא נטריח אותו שוב לדוש בזה. האיש היה ראש המוסד, בטח יש לו דברים יותר חשובים מלהסביר על קונספציות שקרסו ועל אויבים שהתחזקו.
הוא מחובק על ידי אנשי התקשורת. התחקיר בעניינו לא מדובר ולא מוזכר. הוא לא נשאל על זה. יותר משהעגל לא רוצה לענות, הפרה לא מעוניינת להקשות. התקשורת עושה לו הנחות, כי היא אוהבת כל מי שיכול להתחרות בביבי.
הוא מגיע מדי שלושה שבועות ל"פגוש את העיתונות". זה כבר הפך להיות “פגוש את יוסי כהן". הוא מתראיין, אך לא מדבר. מלהג, אך לא אומר. מדובר בסוג חדש של מנהיג שנישא על כנפי עברו הביטחוני ויופיו החיצוני. ואם זה לא ימוטט את חמאס, ירתיע את חיזבאללה ויביא שלום לאזור, אז כבר שום דבר לא יעזור.