משהו: הכלל הכי ברור בעולם: אסור לתת כוח למי שאוהב כוח.
בעלי הכוח נגד המטפורות
באולם הראוי לבעלי הכנסה של פי חמישה עד עשרה ממשכורות בני העם, התכנסו להם ראשי שלטון היחידים העליונים. הנושא הוצג:
“תודה שבאתם. אנחנו כאן כי יש חופש ביטוי בישראל, וזה חייב להיפסק בטרם יקום עוד קריקטוריסט ויצייר עוד קריקטורה נגד הוד קדושתנו. על קריקטורות ביקורתיות כבר ריססו ביריות את מערכת ‘שארלי הבדו' והרגו מבחר קריקטוריסטים חצופים. גם אנו חייבים לשים קץ לכל סאטירה שלא הולכת בתלם. אתווה תוכניות פעולה. אנחנו מואשמים בכך שאנחנו סותמי פיות רק כי אנחנו סותמי פיות. ולכן נצא בשלטים גדולים: ‘חובה להילחם בסתימת פיות!'. ככה אנחנו עושים תמיד, צועקים בעצמנו את הססמאות שצריכות באופן טבעי להיות נגדנו".
“אני מציעה להיות יותר ספציפית", אמרה ראש מטה המאבק בחופש הביטוי, "נכריז על כנס חופש הביטוי בכותרת: ‘הגנה על פרסום קריקטורות נגד מערכת המשפט'. בו נמחה בזמבורות נגד קריקטורות כאלה. יש לי כבר עיצוב לחולצה".
“מצוין", אמר מישהו, “זה הצליח לנו כאשר קרענו את העם ומיד פרסמנו שלטי ענק ‘חובה להילחם בקרע בעם'. לא נאפשר עוד פרסום קריקטורות ללא טופס אישור מבג"ץ, וכל המטפורות יהיו בפיקוח ברישוי".
במדינת הסדר הטוב
קרב יום ובו יתעורר אדם בשכונתו לשמע רמקולים המשדרים מוזיקה רבת עזוז וקול יכריז: “כולנו מברכים את השליטים העליונים בברכת בוקר טוב".
ילדים יעמדו בכל בוקר במדים בשלשות לפני היציאה לבית הספר, וראש הקבוצה, ילד מצטיין אידיאולוגית יצעק: “תלמידים, אנחנו מודים לשליטים העליונים. מי שיכול להלשין על תומך רפורמה, ייגש אליי בהפסקה".
בערב תהיה אסיפה אשר כל תושב שיעז לא יגיע אליה יירשם, הנושא: "בית המשפט העליון חושב יום וליל על טובת העם".
בלילה כולם ילכו לישון שינה בריאה שתופרע רק פעם או פעמיים בשבוע, כאשר ייעשו חיפושים בבתים אחרי חומר קריאה לא מאושר וסקיצות לאיורים שעלולים להשתמע כדימויים נגד השליטים העליונים. מי שיטיל ספק בססמאות המכריזות שהשליטים העליונים אוהבים את הבוחרים לשעבר יוגדר אויב העם. פה ושם ייעלמו המהרהרים ברפורמה במערכת המשפט. אין לדעת לאן הם נלקחים, כי איש לא יחזור משם.
גיור ואחדות
לב כולם עם החיילים. אנחנו בתקופה של אחדות. אה, רגע, לא שכחנו משהו קטן גדול מאוד? בין החיילים יש גם כאלה אשר המוסדות הדתיים לא מוכנים להכיר ביהדותם. אם הם ירצו להתחתן כאחיהם היהודים, לא יוכלו; אם ייוולדו להן ילדים, הילדים לא יירשמו כיהודים; אם הם ייפלו בקרב, לא ייקברו בקרב חבריהם לקרב. דבר זה ברור וידוע גם למי שלא קרא שום קטע מלבד הקטע הזה.
ידוע, אבל גרוע. בנים של אב יהודי, או נשות יהודים, שרוצים להתגייר, מועברים מסלול כמעט בלתי אפשרי שיש עליו שלט: “בקשתך נדחתה, לך מפה".
התקווה היא הרבנים האחרים. לאחרונה שלח אליי הרב חיים אמסלם באדיבותו מאמר חדש שפרסם. הוא כותב בו: “התסבוכת הקיימת בעניין הגיור הינה בעיקרה עקב הפרשנות למושג ‘קבלת המצוות' הנדרשת מהמתגיירים. המחמירים סבורים כי על המתגייר להוכיח, מלבד ידיעותיו בדת, כי הוא מתכוון לשמור את כל המצוות. ומכאן לפרשנויות של בתי דין שונים המקשיחים ומקשים על קבלת הגרים".
הוא ממשיך ומספר: “במדינת ישראל נוצרה קבוצה ענקית המונה כחצי מיליון של ישראלים ממוצא יהודי, שמוגדרים גויים. ברור כי דבר זה גורם במישרין לנישואין בינם לבין שאר האוכלוסייה, ולהבאת ילדים שאינם יהודים". הוא מציין שרובם כלל לא באים להתגייר מתוך ייאוש, אף שהיו חפצים בהסדרת זהותם, “אך מזמן הרימו ידיים, כי שוכנעו שאין לכך סיכוי בגלל דרישות הסף". הוא טוען ובצדק ש"מרביתם הינם מ'זרע ישראל' שמצווה לגיירם".
הרב אמסלם מפרט: “אם הם גברים ומבקשים להתגייר (כהלכה במילה וטבילה כמובן), אין להחמיר בקבלתם, שהרי לרוב אם הם בקשר עם יהודייה, או אם כבר נישאו ליהודייה בנישואין אזרחיים, וכל שכן כשיש להם כבר ילדים, גיורם הוא רווח נקי. הרי בין כך ובין כך ילדיהם להלכה יהודים, ואדרבא, בגיורם נגרום שגם ילדיהם יזדהו בהכרח כאביהם המתגייר ולא יבקשו זהות גויית בטעות כאביהם, אם לא גויר, ובזה גם אין מצב שאביהם הגר יחפוץ בעבורם בזהות גויית".
חלק אחר הוא ילדים המובאים לגיור על ידי אביהם ואמם, גם כשהאם עדיין לא התגיירה, ופוסק הרב אמסלם שראוי לקבלם, שהרי אין דין קבלת מצוות מחייב את הקטינים.
לגבי נשים, ובכן: “אם הן נשים שכבר נשואות ליהודים ולהם ילדים, בגיור הנשים אנחנו מצילים את הבעל מאיסור נישואים עם גויה ומחיי גויות, וגם לא נאבד את הילדים לתארם כגויים. בפרט אם אותן הנשים בעצמן הן מזרע ישראל".
והוא טוען עוד: “ואם הן נשים המבקשות להתגייר בכדי להינשא ליהודי, ראוי לגיירן אחרי הכנה נאותה, מבלי להחמיר עליהם ולייאשן".
והוא מדגיש: “ובפרט המתגייסים, הם או בניהם, לשירות האומה בצבא ההגנה לישראל, שמעלתם גדולה ועצומה, ראוי לעשות הכל על מנת להקל את כניסתם ליהדות".
הרב אמסלם ממשיך בכך את דברי סבי, הרב הראשי, הראשון לציון, בן ציון מאיר חי עוזיאל.
במקום אחר אמר הרב אמסלם דברים נכונים אלה: “כמה גדולה מעלתם של אלו שנלחמים וכוונתם לקדש את השם, ואלו שכוונתם לשמור על העם היהודי בארץ ישראל מפני הקמים עלינו לכלותנו, ולכל הפחות גדולה זכות זו להיות סיבה מספקת לקבלתם לגיור".
פינת השלולית
כך כתבה נסיכה לנסיך שלה: “פעם, בסיום עוד אחת משיחות העומק שלנו עם בקבוק יין בחצר, חיבקת אותי, הסתכלת לי בעיניים ואמרת לי: ‘מעכשיו אני הבית שלך', ובאמת הוכחת לי שבית זה לא חייב להיות מקום פיזי ושבמקרה שלנו ‘הבית' הוא בכלל בן אדם". כאשר המדור הזה ירד לדפוס, הנסיך עדיין לא קיבל את המכתב. זהו אורי דנינו, בן 25. הוא נחטף לעזה בעת שעזר לחלץ אנשים מפסטיבל “נובה". את המילים האלה כתבה לו במכתב אליו הנסיכה שלו, ליאל אברהם.