לא משנה מה העמדה הפוליטית שלכם, אם אתם תומכי נתניהו נלהבים, מצביעי בן גביר, אנשי גנץ, לפידיסטים, מעריצי ליברמן וכו', דבר אחד מגיע לכולכם, לכולנו: התנהלות ראויה ומכובדת של חברי הממשלה. אני לא מדבר על לקיחת אחריות, הכאה על חטא, התפטרות או עניינים מהסוג הזה.
"פתאום אתה פותח את הפה": עימות חריף בתוך הליכוד בדיון בכנסת
בעיצומה של המלחמה: עימות חריף בלשכת נתניהו | דיווח דרמטי
עוד יגיע הזמן לדין וחשבון מעמיק שכולל מסקנות באשר לדרכי הפעולה העתידיות. הכוונה שלי נוגעת לדרך ארץ, התנהגות תרבותית ורצינית שתואמת את רוח הזמנים הללו. אין זה המועד לגידופים במליאה, לצעקות במלוא הגרון מעל דוכן הכנסת, לצרחות בקבינט ולשפת ביבים, שהופכות לכותרות במהדורות, לתעלולים ולגימיקים ברמת הדאחקה ולריקודים סוערים פלוס שירה באזורי פיגוע. פחות מתאים כעת להתכתש עם עיתונאים.
זה נמוך ובכייני. הטענה של שרינו ובכירינו ש״הם, הג'ורנליסטים, התחילו קודם והסיקור מוטה", לא מחזיקה מים וגם לא ממש משנה. עיתונאי תפקידו לבקר, ונבחר ציבור חייב לעמוד איתן מול הביקורת, להאזין, להכיל, להראות גדולה וענווה, ואם צריך אפילו לתקן. תמיד, לא רק בזמן מלחמה. ובימים האלה הצורך הזה מועצם על אחת כמה וכמה.
תירוצים והפניית אצבע מאשימה לעברו של עיתונאי הם ברמת גנון ומיותרים לחלוטין. העם מתחנן להנהגה שלו - הנהיגו אותנו. הראו לנו זקיפות קומה מהי. הוציאו אותנו מהדיכאון. תנו תקווה בזמנים אפלים. אל תיגררו לפרובוקציות. אל תיזמו אותן. אל תסיטו. צעקות והשפלות של הדרג הצבאי אינן מתקבלות על הדעת. רמטכ"ל צריך לצאת מחוזק אחרי פגישה איתכם, בוטח וגאה, ולא כעוס ופגוע.
קל להלהיט את הרוחות בזמן מלחמה. לשפוך רפש על אחרים. כולם מחפשים “בוגדים" ואשמים שאפשר להטיל עליהם את האחריות לאירוע המחריד של 7 באוקטובר ולקשיים בעזה ובצפון. להפנות לכיוונם את הזעם. מנהיגים יקרים, עצרו. הגרוע מכל הוא היחס של חלקכם לבני משפחות החטופים והמשוחררים.
חברים, מי שהגיע להשמצות בזירה הזו נוגע בשפל הנמוך ביותר שקיים על פני האדמה. חרפה אמיתית. אנא הימנעו מכך. אל תשתפו פעולה עם אמצעי תקשורת מסיתים שחיים על רעל ופילוג, ובמיוחד עם אלו שפוגעים בכבוד המתים והלוחמים.
מצד שני, לא כל מהלך אלטרואיסטי שלכם צריך להיות מסוקר, מוחצן ומנוצל. תמיכה במשפחות השכולות, מאבק למען החטופים וניהול המלחמה הם התפקיד שלכם. זו החובה. אין צורך להתהדר במעשים שלכם כשאתם מבצעים אותם. אינכם כוכבי טיקטוק וטוויטר. אם תפעלו באופן ראוי ומוסרי, זה ייראה למרחקים. בלי לנצל את תקציב הקשר לבוחר.
אנשים לא מטומטמים. הם מבינים ומפענחים את הכוונות שלכם. מופע יחצני עכשיו יהיה בגדר פעולה קטנה, קטנונית. לא צריך להזכיר את שמכם בכל הודעה לעיתונות. היו גדולים. לרכוב על המצב כדי לצבור נקודות פוליטיות זה לא לגיטימי.
כבר נואשתי מלשמוע על הקיצוץ בתקציב, או יותר נכון על ההימנעות שלכם מהידוק החגורה, על חוסר היכולת של שרים מסוימים להיות צדיקים ולהתפטר ממשרה שמנה לטובת חיסכון והפניית כספים לדברים החשובים באמת, על צמצום הזרמת כספים קואליציוניים ועל ליקויים בפעולות למען האזרח. אינסוף כשלים שאפילו מבקר מדינה נוח מתחיל להלין עליהם.
עם זאת, תהיו מספיק חזקים, לפחות, להתנהג כמו מנהיגים. אתם נושאים משקל של עשרה טון על הכתפיים שלכם. משקלה של מדינה. בכל יום נופלים חיילים שהתגייסו ונלחמים בחזית בעקבות הפקודה שלכם. בכל יום מפונים סובלים במגורים ארעיים. מנהלים חיים קשים מאוד ועצובים. גם על זה יש לכם אחריות. בכל יום אנשים חשים את הלחץ הכלכלי בעקבות המצב וההתנהלות הפיננסית של המדינה, ובכל יום משפחות שכולות בוכות, חטופים נוספים נרצחים וסובלים בעזה ואיתם משפחותיהם.
אז לא משנה עד כמה המצב מזופת, לא משנה עד כמה הדרג הצבאי מרתיח אתכם, או עד כמה הקולגות שלכם בממשלה ובאופוזיציה מעצבנים אתכם - תשמרו על הפה, תשמרו על איפוק ובעיקר תשמרו על כבודנו. אנחנו רוצים להמשיך לסמוך עליכם. לשאת את מבטנו לכנסת. עוררו בנו השראה, ותנו לנו את הסיבה להאמין שאתם באמת רוצים בטוב ושלא התנתקתם.