היה צריך לקרוא שוב ושוב כדי להאמין. תנועת חמאס פרסמה השבוע מסמך רשמי מפורט, המסביר את מניעי המתקפה שלהם ב־7 באוקטובר. "זו גרסתנו – מדוע מבול אל־אקצא", בישרה הכותרת. עיקרו של המסמך הוא מאמץ מצדם להפריך את העדויות על מעשי אונס, אכזריות ורצח ישראלים תמימים באותה שבת.
בכירים בצה"ל: "אי אפשר גם לחסל את חמאס וגם לשחרר חטופים"
מצב החטופים בעזה נחשף: "יש עדויות על אנשים גוססים, הם על זמן שאול"
בפרק השני, בסעיף 2, נכתבו המילים הללו: "חובה דתית ומוסרית, שעליה מחונכים בני חמאס, היא להימנע מפגיעה באזרחים, ובמיוחד נשים, ילדים ומבוגרים. אנו מדגישים את אשר הכרזנו פעמים רבות, כי ההתנגדות שלנו מסורה לכללים ולהנחיות של דת האמת האסלאמית שלנו". בהמשך נאמר כי הזרוע הצבאית של התנועה נאבקת בחיילי הכיבוש בלבד ובמי שנושא נשק מול פני בני העם הפלסטיני. "למרות שאיננו נושאים נשק מדויק, אנו פועלים להתרחק מאזרחים". ועוד נכתב, כי מאז יציאתה לדרך ב־1987, נמנעה חמאס מפגיעה בחפים מפשע, ולאחר הרצח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה, אף הציעה לישראל להוציא את האזרחים ממעגל האש באופן הדדי, "אבל הכיבוש הישראלי סירב אפילו להגיב".
לסיום אותו פרק הם כתבו: "כפי שכולם רואים, חמאס נהגה בצורה חיובית באזרחים שנשבו ברצועת עזה, ופעלה מן היום הראשון לשחררם בהקדם האפשרי. זה מה שקרה בפועל בהפוגה ההומניטרית בת שבעה ימים... מה שהכיבוש הישראלי מפיץ על פגיעה מצד גדודי אל־קסאם באזרחים הישראלים במתקפת 7 באוקטובר הוא המצאה ושקר טהורים".
המסמך עשוי כמו מצגת, והוא מנוסח באנגלית ובערבית. הציטוטים למעלה לקוחים מן הנוסח בערבית. מבחינת העולם הרחב, זהו כתב הגנה חמאסי העשוי לא רע. רק הישראלים, ועוד כמה מידידיהם בקהילה הבינלאומית, יודעים כי מדובר בפינות שעוגלו ביד מלוטשת, או במקרה הרע – בגיליון שקרים. זרים, או בני הדורות הבאים שלא יכירו את המציאות של ימינו, עלולים להשתכנע כי לפנינו ארגון שחרור נקי כפיים שמאבקו צודק.
די לחזור לשנות ה־90, לאוטובוסים שפוצצו פעילי חמאס ברחובות הערים הגדולות כדי לסתור כל טענה מצדם על הבחנה מוקפדת בין אזרחים לחיילים. גם במתקפת 7 באוקטובר הם ביצעו שפטים בזה אחר זה, והאופן השיטתי והמתמיד שבו פעלו מעיד כי באו לרצוח גם אזרחים מהשורה. די לצפות בדברי השבח שלהם לאורך השנים כל אימת שאזרחים ישראלים, בהם נשים וזקנים, נרצחו בידי סכינאי או נדרסו בידי מפגע, כדי להבין כי המסמך הזה הוא ניסיון טיוח. גם היום. מי שמתחרט בכנות על לקיחתם בשבי של אזרחים תמימים, לא יעז לתעדם בכפייה כשהם מתחננים למנהיגיהם לשחררם לאלתר כי חייהם בסכנה. ומלכתחילה אינו רוצח משפחות במיטותיהם.
אורכו של מסמך חמאס 18 עמודים, והוא מחולק לחמישה פרקים. הפרק הראשון מוקדש לסיבות לכך שחמאס יצאה למערכה. בפרק השני מגיבים הכותבים ישירות לטענות על מעשיהם ב־7 באוקטובר. בפרק השלישי הם דורשים חקירה בינלאומית אובייקטיבית. בפרק הרביעי הם מספרים מיהי בדיוק חמאס לשיטתם ("תנועת שחרור לאומי בעלת חשיבה אסלאמית מתונה, הסולדת מקיצוניות, מאמינה בדו־קיום אנושי ותרבותי ודוחה שנאה דתית"). הפרק החמישי והאחרון הוא מסר לקהילה הבינלאומית. חמאס קוראת בו להפסיק את המלחמה ברצועה, להעניש את ישראל ולמנוע את חזרתה לרצועה.
מעניין במיוחד הוא הפרק הראשון. הוא מהווה סקירה היסטורית, כיצד רואים הפלסטינים את הסכסוך עם ישראל במאה השנים האחרונות. זו איננה רק גרסת חמאס, אלא בעצם נרטיב שאומץ בידי כלל הפלסטינים. אף שישראלים לא ימצאו אותו קל לקריאה, מומלץ לכל אחד לעיין בו, אם ברצונו להכיר את הרקע של שכניו או מקורות איבתם ותסכוליהם. הפרק נפתח בסקירה היסטורית על יחסי ישראל והפלסטינים מאז הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל ב־1917. במִפקד שעשו שנה אחר כך, מצאו הבריטים כי 98% מאדמות הארץ החזיקו ערבים.
חלפו השנים, והחל ניצת מאבק על האדמות הללו. "הכנופיות הציוניות פתחו במעשי טבח נפשעים וטיהור אתני", כותבים ההיסטוריונים של חמאס, ומוסיפים, כי כיום אוחזים היהודים ב־77% מאדמות ארץ ישראל המנדטורית. לא רק זאת, אלא שהשתלטותם לוותה במעשי טבח והריסתם של כ־500 כפרים ועיירות. הרצועה בלבד, נכתב, סובלת מסגר מתמשך בן 17 שנה, והיא נחשבת לכלא הגדול בעולם. היא עברה חמש מלחמות חורבן, שבכולן פתחה ישראל. הפרק מסתיים בציון הסכם אוסלו, והכותבים מאשימים את ישראל בהרס האפשרות לכונן מדינה פלסטינית באמצעות התיישבות יהודית נמרצת.
"מה מצפה העולם מן העם שלנו שיעשה מול תוכניות הייהוד של מסגד אל־אקצא? כנגד מעשי הקואליציה הימנית הכי קיצונית שהייתה? מה יעשה כדי לאלץ את הכיבוש לשחרר אלפי אסירים פלסטינים בבתי הכלא שלו?".
הזדמנות שהוחמצה
אחד מדוברי חמאס, ד"ר ראזי חמד מעזה, הודה השבוע כי אנשי הזרוע הצבאית שנשלחו לישראל באותה שבת אכן הלכו רחוק מדי. "לא התכוונו לתקוף אזרחים", אמר חמד, "איננו מתביישים להודות כי קרו טעויות, זה דבר טבעי". חמד הוסיף, כי מטרת המתקפה הייתה צבאית והיא לא נועדה לפגוע באזרחים.
אבל מנסחי המסמך, בניגוד אליו, לא הסכימו להודות אפילו בזה. לא רק זאת, אלא שהם תלו חלק מן האחריות בכשל הישראלי. "אולי קרו כמה תקלות במהלך פעולת 'מבול אל־אקצא'", הם כותבים, "וזאת בגלל קריסת המערך הביטחוני והצבאי הישראלי באופן מהיר ומלא, וכאוס מסוים שהתגלה כתוצאה מן הפריצות הרבות בגדר והמערכת המפרידה בין רצועת עזה לגזרות הפעילות שלנו".
המאמץ של הכותבים להגן על מעשי הרצח הסדרתי שביצעו חמושי חמאס בחוגגי "נובה", או לנקותם מן העונש על הפוגרום הברברי בקיבוצים בארי, כפר עזה, ניר עוז ואחרים, נראה כמו מסכת שקרים ילדותית. כל היסטוריון מתחיל יידע להזים את טענותיהם הנואלות, שלפיהן ישראל היא זו שהרגה את רוב הקורבנות באותה שבת.
היה באפשרותם לנהוג אחרת ולהודות בהתפרקותם המוסרית. איש לא מנע מהם לספר אמת ולגלות, כי נשלחו עם פקודה מפורשת להטיל אימה על הישראלים ועם אמצעים להעלות מבנים באש. מאחר שלא עשו כן, הריהם כעד עוין: גם לשאר טענותיהם קשה להאמין. אף שקהל היעד הראשון במעלה הוא בינלאומי ולא הישראלים, הכותבים החמיצו הזדמנות לעשות נפשות לתפיסתם הפוליטית וההיסטורית. מי ירצה לשמוע מהם קינה על דיכוי וקיפוח, אחרי שניסחו כתב הגנה המצטיין בהסתרה שיטתית של פשעיהם.
מחתרת חמושה, שנאבקת למען שחרור מידי הכובש הזר ודורשת מן הקהילה הבינלאומית שתנהג בה במידת הצדק, אינה רשאית להשיג את מבוקשה באלימות רצחנית שעל קיומה היא מוחה. וכל זאת היא עושה בעודה מחזיק בשבי אזרחים שנלקחו בכוח מביתם, בהם אישה הזועקת לעזרה ושני תינוקותיה.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל