זוכרים את התשדיר מתקופת האיידס "בכל פעם שאת שוכבת עם החבר שלך, את שוכבת עם החברה שלו לשעבר, ועם החבר של החברה שלו לשעבר, אולי לאחד מהם יש איידס?". נזכרתי בתשדיר בעקבות המחלוקת בממשלה על העברת הכספים שישראל חייבת לרשות הפלסטינית.
הכספים לא מעבירים איידס, אבל הם נגועים בשחיתות בדרכם ליעד ומחליפים הרבה ידיים, כמו בתשדיר למלחמה באיידס. הכספים שאמורה ישראל להעביר נועדו לממן 120 אלף משפחות של פלסטינים שמועסקים על ידי הרשות הפלסטינית, אבל מגיעים לידי ראשי הארגונים הפלסטיניים, ראשי חמאס ומשפחות המחבלים המתאבדים.
אחד המקצועות המבוקשים ברשות הפלסטינית הוא מחבל או שהיד. לכל אחד מהם יש מחירון, שידוע למשרד הביטחון. יש מחיר למחבל שחוסל, מחיר למחבל שנפצע. יש מחיר לשהיד, ומחיר לאסיר ביטחוני שמרצה מאסר בישראל. אסיר מתומחר על ידי הרשות הפלסטינית בדרך שונה מזו שמתומחר מחבל. משפחתו של מחבל בדרגה בכירה זוכה לתגמול גבוה יותר מזה שמקבל זוטר. משפחתו של מחבל שעמד בראש קבוצת מחבלים שהוציאה פיגוע וחוסל מקבלת 4,000 שקל בחודש, וזה סכום עתק במושגי הרשות הפלסטינית בעזה או בגדה.
משפחתו של אסיר ביטחוני ששפוט לתקופה של עד חמש שנים מקבלת 2,000 שקל בחודש. משפחתו של מחבל שמרצה 30 שנה מקבלת 12 אלף שקל בחודש - סכום דמיוני במושגי רמת החיים ביו"ש, ובטח שברצועה. לסכומים אלה מתווספות תוספות על פי מספר הילדים של השהיד או המחבל הכלוא. מחבל שמתגורר בישראל זכאי ל־500 שקל בחודש יותר מזה שמקבלים תושבי השטחים. מדובר בכספי מסים שאותם ישראל גובה עבור הפלסטינים, והיא חייבת להעבירם במסגרת הסכמי פריז שנחתמו בשנת 1994.
ראש הממשלה בנימין נתניהו יודע לאן מגיע הכסף, כשם שהוא יודע לאן הגיעו מזוודות הכסף מקטאר. הוא מעדיף שקט על פני פתיחת חזית נוספת עם הפלסטינים, מה גם שלישראל יש אינטרס למנוע את קריסת הרשות הפלסטינית. היא נלחמת בארבע גזרות – בעזה, בלבנון, בגדה ומול החות'ים בתימן – והשיקול בעת הזאת הוא לא להרחיב את המערכה.
עבודה בעיניים
גם אתם מקבלים הודעות שנועדו להזהיר מתמונות או סרטונים? כדאי שתדעו שהם פייק ניוז. זה כמה חודשים שרצה ברשת ידיעה ממוחזרת "הולכים להעלות בוואטסאפ תמונות מלחימה ביישובים יהודיים. הקובץ נקרא Seismic waves Card, אל תפתחו אותו, הוא יפרוץ לכם את הטלפון תוך עשר שניות ולא ניתן לעצור אותו בשום אופן. העבירו את המידע למשפחה ולחברים. דיברו על זה בטלוויזיה. מתחילה גם התקפת סייבר אלינו מכל הכיוונים".
איש לא דיבר על כך בטלוויזיה, והמסרון שקיבלתם הוא בדיה מוחלטת. לאיש אין דרך לצפות או לדעת איזו הודעה תישלח אליכם בקרוב. אל תקנו חתול בשק, וראוי שלא תעבירו את הפייק ניוז לאחרים. ליבי עוז, ראש אגף דוברות והסברה במערך הסייבר הלאומי, מכירה היטב את המסרון. כבר ב־8 באוקטובר היא פרסמה הודעה שמדובר בפייק ניוז.
ראש מערך הסייבר הלאומי, גבי פורטנוי, מאשר שמאז 7 באוקטובר מרכז האויב מאמצים להשפיע על הציבור באמצעות המרחב הדיגיטלי. הוא מעריך שבקרוב יהיו בידינו אמצעים טכנולוגיים משוכללים שיאפשרו בדיקה אוטומטית של הודעות כזב והודעות דיג שימנעו פרסום כוזב. עד אז, אנא היו זהירים.
אל תלחצו
אופנת תאי הלחץ השתלטה על חיינו. הראשון הגיע לישראל בשנות ה־60, לאחר שנרכש עבור צוללני חיל הים והוצב בדרום. מאז הובאו לארץ שלושה תאים נוספים – למרכזים הרפואיים יוספטל באילת, אלישע בחיפה ואסף הרופא בצריפין. תאי הלחץ זכו בעבר לפרסום בגלל תאונות צלילה. ריכוז החמצן הגבוה שנוצר בדם בתא הלחץ מביא לגידול של כלי דם מחדש, מגביר את זרימת הדם לרקמות הגוף ומצמצם את הצורך בקטיעת איברים. לוחמים שנפצעו בקרבות בעזה מטופלים בתאי לחץ בשל פגיעות הדף. מנגד, פרסומים שלפיהם תאי לחץ יעילים לבעיות שינה ולשיפור בעיות קוגניטיביות לא הוכחו עד היום במחקרים מדעיים.
השימוש הנרחב שנעשה בתאי לחץ בפיקוח רפואי הפך אותם לפתרון קסם, שיכול כביכול למצוא מזור לכל המחלות. יזמים זריזים זיהו את ההזדמנות ורכשו תאי לחץ שמופעלים בניגוד לחוק. מרביתם אינם עומדים בתקני משרד הבריאות, והם עלולים לגרום נזק למשתמשים בהם. אנשי מכירות מנסים לשכנע אותנו, בפרסום אגרסיבי, שאפשר באמצעות תא לחץ לשפר את הזיכרון ואת היכולות הקוגניטיביות. כלומר, מהווים מעין "חדר כושר" למוח.
הגדילה לעשות אחת החברות, שכתבה כי אחרי טיפול בתא לחץ נוכל לחזור להרגיש בגיל 70 ו־80 כפי שהרגשנו בגיל 30. ההבטחות מרקיעות שחקים, והתוצאות רחוקות מהמציאות. קראתי באחד הפרסומים ש"רבים מעידים על עצמם שהפכו להיות גרסה משופרת של מי שהיו קודם". נשמע מפתה, נכון? אבל לא מציאותי.
כמו בכל תחום שבו אפשר לגרוף הון, גם בישראל נוצר שוק שחור של תאי לחץ. בארץ פועלים מכונים פיראטיים רבים, שעובדים ללא אישור משרד הבריאות. כדי להפעיל תא לחץ יש צורך במתקן שעומד בקריטריונים ברורים שקבע המשרד. יש צורך בלחץ מסוים של אטמוספירות שנדרשות כדי שהטיפול יהיה יעיל ולא יגרום נזק.
כדי לעקוף את החוק, מפרסמים מי שאין בידיהם אישור כזה שהם מפעילים "תאי חמצן" שזהים, לטענתם, לתאי לחץ. מדובר בהונאה שמשרד הבריאות טרם הצליח להתגבר עליה. טוב יעשה מי שרוצה להיעזר בתאי לחץ, אם יבחר באחד מבתי החולים שמבצעים את הפעולה בפיקוח רפואי מלא - ולא יתפתה לפנות למפעילים חובבנים שאין בידם רישיון, אבל טובים בהבטחות סרק.
בית המשפט
זכיתי להכיר את שופט בית המשפט העליון ח'אלד כבוב לפני יותר מ־30 שנה, כעורך דין וכחבר מועצת עיריית תל אביב. השופט כבוב הוא דמות מרשימה, ולאורך השנים זכה ללא מעט כותרות. באוגוסט 2020 נפגש השופט כבוב עם עכרמה צברי, יו"ר המוראביטון (ארגון אסלאמי). צברי מונה בזמנו על ידי יאסר ערפאת למופתי של ירושלים והתבטא בעבר בעד פיגועי התאבדות. כבוב קיבל ממנו מגן הוקרה על פעילות אביו לשמירת המסגדים והמקומות הקדושים ביפו - והפגישה הזאת כמעט טרפדה שנתיים אחר כך את מינויו לשופט המוסלמי הראשון בבית המשפט העליון.
נזכרתי בכבוב בעקבות כתבה של אבישי גרינצייג בכאן חדשות, שפרסם שתי תמונות ענק של השופט עם גלימה ופטיש של בית המשפט, שתלויות במשרד עורכי הדין של בתו, עו"ד מרים כבוב. כבוב הצטלם ליד אותן תמונות, שהיו חלק מפוסט (שבינתיים הוסר) שרץ ברשתות החברתיות ונועד לקדם את משרד עורכי הדין של בתו.
לי אין ספק שהשופט הוא פרזנטור חבוי שהתגלה רק עכשיו. אני מציע לשכלל את השיטה, ולהנמיך את מפתן הכניסה למשרד עורכי הדין כדי שמי שיבוא בשערי המשרד יוכל גם לקוד בפני תמונותיו של כבוד השופט.