מה לדעתכם המקצוע הכי חם היום בשוק? התשובה היא ״כותב פרומפטים״ לג׳נרטיב AI או בשמו הסקסי – ״הלוחש ל־AI״. פרומפט הוא ההוראות או השאילתה שמנסחים למכונה כדי שתביא לתוצאות הרצויות. הבינה המלאכותית יצרה דרישה למקצוע חדש של מנסחי שאילתות, שיוציאו ממנה את התוצאות הטובות ביותר.
אם למשל אתם רוצים לקנות מתנה לחברה, לא מספיק לבקש מצ׳אט ג׳י־פי־טי, הידוע בכינויו הישראלי ג׳פטה – ״תן לי רעיונות למתנה מגניבה לחברה״. מנסחי השאילתות יגידו לכם שכדאי לכתוב לו בשאילתה אילו מתנות החברה אהבה בעבר ואילו פחות, מהי רמת הקרבה ביניכם, האם כדאי להגביל אותו בסכום המתנה, וגם לכתוב אם היא חובבת הומור, טבע או אומנות, כדי להתאים לה את המתנות באופן המושלם. באותו אופן, מנסחי השאילתות יאמרו לכם שאם אתם לא מצליחים לקבל תשובה ״מחוץ לקופסה״ מג׳פטה, כדאי לומר לו ״תחשוב באופן יצירתי״ - זה כבר יעשה את העבודה.
הבאזז של הבינה המלאכותית רק הולך ומתעצם. היא נכנסת לכל תחום בחיינו, ויש אין־ספור מאמרים, הרצאות וראיונות בנושא הכי חם היום. רק היבט אחד ומשמעותי לא הובא בחשבון: כיצד הבינה המלאכותית תשפיע עלינו ברמה הפסיכולוגית? אילו השלכות יהיו להשפעה הזאת, ומה אנחנו לא מביאים בחשבון באינטראקציות עם בינה מלאכותית?
למשל, האם ההשפעה עלינו שונה כאשר הבינה המלאכותית מדברת בקול של גבר או בקול של אישה. התשובה היא כמובן שכן. לא סתם גם סירי וגם אלקסה הן דמויות נשיות בעלות שמות נשיים. כאשר הרובוט הוא דמות של אישה, המשתמשים פונים אליה בצורה חביבה יותר ומספרים לה דברים רגישים. אנחנו מקשרים דמויות נשיות עם הכלה ואמפתיה, בעוד הגברים נתפסים כיותר "ענייניים", כך שדמות נשית תיצור חיבור וקשר בצורה הרבה יותר מהירה.
את אחת הדוגמאות המשעשעות להאנשה של רובוט ניתן לראות באפליקציית הניווט Waze. אנשים נוטים, בצורה טבעית למדי, לצעוק על ווייז ולריב איתה, אף שהם יודעים שאין לאפליקציה מודעות. אחד הדברים המעניינים שנמצאו הוא שכאשר לווייז יש קול של גבר, גברים נוטים להקשיב לה יותר, וכאשר יש לה קול של אישה, נוטים להקשיב לה פחות ולצעוק עליה. החלק האירוני הוא שנשים מספרות שכאשר בן הזוג שלהן מתעצבן על האפליקציה, הוא נוטה לעשות "דווקא" ולא לנסוע על פי ההמלצה שלה.
מי הדומיננטי פה?
עם הזמן התוכנות הללו, שמבוססות על בינה מלאכותית, ייהפכו לישויות המכירות את ההרגלים, התחביבים ותחומי העניין שלנו - לא פחות, אם לא יותר, מחברינו וקרובינו. לא רק שהם יכירו אותנו לעומק, הם גם יהיו שם איתנו ובשבילנו, נכונים לספק מגע אישי בלחיצת כפתור. למגמה מסוג זה יש השלכות פסיכולוגיות מרחיקות לכת.
כאשר מתקשרים עם רובוט, החלק במוחנו שמפרש את הסיטואציה נוטה להאמין שהוא מתקשר עם אדם אחר. ההומניזציה הגוברת הזו של טכנולוגיה עשויה להשפיע גם על יחסים בין בני אדם, ולא בהכרח באופן חיובי. כבני אדם, למוחנו יש נטייה אינהרנטית להעדיף פשטות על פני מורכבות. תקשורת עם רובוט אינה מצריכה מהמוח מאמץ קוגניטיבי שיפרש את הבעות פניו, קולו ומחוותיו של האדם שמולו. רובוט אינו דורש מאיתנו להיות מעורבים רגשית באינטראקציה או לפרש רמזים בלתי מילוליים, שהינם הבסיס לאינטראקציה אנושית. למעשה, יותר מ־70% מהאינטראקציה הבינאישית שלנו מבוססים על רמזים בלתי מילוליים כמו שפת גוף, הכוללת מחוות גופניות, הבעות פנים וקרבה פיזית. כאשר אנחנו שואלים מישהו אם הוא רוצה לקפוץ אלינו לקפה, מתוך הבעת הפנים שלו ניתן לראות מיד אם הוא לא בעניין.
עם רובוט הופכות האינטראקציות לפשוטות בהרבה. התקשורת נהפכת לקלה ונוחה יותר. זה הולך יד ביד עם הנטייה שלנו לעצלנות קוגניטיבית והעדפת פשטות על פני מורכבות. אינטראקציות חוזרות עם צ'אטבוטים מובילות את ההבניה של מודלים מנטליים חדשים, שיפרשו עבורנו את החוויה "הבוטית". אנו נחווה זאת כמצב תודעה שונה מזה שבו אנו מפרשים אינטראקציות חברתיות אנושיות.
אינטרקציה עם אדם נוסף מונעת על ידי התשוקה לקחת חלק בפעילות משותפת. תקשורת עם בוט הינה שונה בתכלית. ההנאה מונעת מהניתוק, מזה שלא צריך להשקיע באינטראקציה. אתה יכול להשיג את כל מטרותיך, מהבסיסית ביותר ועד לצרכים הרגשיים, ללא שנדרשת השקעה באדם השני, ללא צורך להיות נחמד, לחייך, להיות מעורב או מתחשב רגשית. זה אומנם נשמע מאוד נוח, אך הבעיה מתחילה כאשר אנחנו מתחילים להתמכר לצורה זו של התקשרות "בוטית" ולאט־לאט לפתח העדפה לתקשורת קלה ונוחה זו.
בנוסף, התקשורת עם רובוט בנויה על התשוקות והמאוויים החבויים והלא מודעים שלנו. מקורם של צרכים אלו באזורי המוח הפרימיטיביים, כמו המערכת הלימבית המעורבת ברגשות ומוטיבציות. מחקרים הראו שמשתמשים מצפים למערכת יחסים א־סימטרית מבוטים, כזו שבה הם נמצאים בעמדה דומיננטית.
לפי המחקרים, כאשר הבוט השיב באופן שסותר יחסי כוחות אלו, הנבדקים סיימו את האינטראקציה באופן מיידי או עשו שימוש באלימות מילולית כלפי הבוט. כאשר מתקשרים עם בוטים, אנשים מצפים באופן לא מודע להיות דומיננטיים בהשוואה לצד השני, להרגיש שהם שולטים באינטראקציה ולהוביל את השיחה לכל מקום שיחפצו.
למשל, נמצא שבאינטראקציה עם צ׳אט ג׳י־פי־טי, אם הצ׳אט לא הבין מה רצינו ממנו, וכתבנו לו שזה לא מה שהתכוונו, אנשים כועסים אם הוא לא מתנצל. כמו כן, נוטים לצפות ממנו להיות אדיב, לא לאבד סבלנות ולמלא את כל מבוקשנו. בניסוי שנערך עם סטודנטים נמצא שאם הבוט ענה לשאלת הנבדק: ״אני לא בטוח שאני יודע את התשובה״ בלי לומר ״אני מתנצל״, שביעות הרצון מהאינטראקציה עם הרובוט הייתה נמוכה משמעותית.
נמצא כי הדומיננטיות על ישות וירטואלית גורמת לבני אדם לחוש טוב יותר לגבי עצמם ולקבל תחושת שליטה בחייהם. במילים אחרות, במטרה להעלות את הערך העצמי יש לנו צורך במערכת יחסים אחת לפחות שיתקיימו בה הבדלי כוח. מי מועמד טוב יותר לכך מהבוט?
נאמנות של כלב
כאשר מפתחים בוטים שעוצבו כדי לספק חברה ותחושת ביחד, אנשים חווים אמפתיה מלאכותית כאילו זה היה הדבר האמיתי. שלא כמו בני אדם אמיתיים, שעשויים להיות מרוכזים בעצמם ומנותקים, לבוטים יש נאמנות של כלב וחוסר אנוכיות - לפחות על פניו. הם תמיד יהיו שם בשבילך. הטכנולוגיה נותנת לנו את האשליה של ביחד ללא הדרישות של מערכת יחסים.
קשה מאוד לעמוד בפני השילוב של אינטליגנציה, שמירת אמונים ואמפתיה מלאכותית. הסכנה היא שאינטראקציות מסוג זה עם בוטים עשויות להוביל להעדפה בקרב חלק מהאנשים למערכת יחסים עם בינה מלאכותית יותר מאשר עם אנשים (כמו בסרט "Her").
בוטים יכולים לסייע לנו מאוד בעולם הדיגיטלי, וניתן להתאים אותם לצרכים השונים שלנו. עם זאת, חשוב לשמור על גבולות, בפרט כאשר חושבים על הדור הבא: פעוטות שעשויים לגדול להיות צעירים נרגנים הפונים לפתרונות דיגיטליים המאפשרים סיפוק מיידי, אך אינם פותרים את המחלוקות עם חברים אמיתיים. לכשיתבגרו, שום יכולת טכנולוגית לא תוכל להקנות להם את אותן היכולות ההכרחיות: השגת תחושת ביחד אמיתית, אישית וכנה זה עם זה.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, אוניברסיטת רייכמן, הרצליה